"עוד כילדים ידענו שיש סוד גדול במשפחה שלנו. סוד שלא מדברים עליו. אף פעם לא הבנו למה בכל החגים והאירועים המשפחתיים אמא וסבתא מסתגרות בחדר ויוצאות משם לאחר שעה כשעיניהן אדומות מבכי. הרגשנו שמשהו נורא מסתתר מתחת לפני השטח, אבל לא היה טעם לשאול שאלות כי ממילא לא היינו מקבלים תשובות.
"יום אחד, כשהייתי בערך בת 12, תוך כדי הניקיונות לכבוד פסח, גילינו באחד הארונות תצלום שהוסתר בין הסדינים. בתמונה נראתה אישה יפה בעלת צמה בהירה, שלא הכרנו. רצנו לאמא ושאלנו מי זו, אבל לא קיבלנו תשובה. התמונה נלקחה מאיתנו במהירות והוסתרה במקום אחר.
"עם הזמן נהיינו יותר ויותר סקרנים לגבי האישה בתמונה ולא הפסקנו לשאול שאלות. ראינו שהמבוגרים מתחמקים, אבל אמא, שלא עמדה בפרץ, נשברה יום אחד וסיפרה לנו שזו אחותה שרה. ידענו שאמא בת יחידה ולה שני אחים, לא אחיות, ולכן זה היה תמוה מאוד. רק לאחר מות סבתא, כשאמא הייתה נסערת מאוד, היא סיפרה לנו, ממררת בבכי, את סיפורה של אחותה, דודתנו האבודה שרה, שנחטפה כאשר הייתה בערך בגילי אז.
"זה קרה באחד מימי הקיץ בעיר חומס שבלוב. לפתע נשמעו זעקות שבר של סבתא, שהחרידו את קירות הבית. היא קרעה מעליה את בגדיה ושפכה עפר על ראשה. אביה של אמי ניגש אליה, וכשהוא רועד בכול גופו סיפר לה כי אחותה היחידה נחטפה בידי בנו של שכן ערבי וכל החיפושים אחריה עלו בתוהו.
"דודתי הייתה היפה בבנות העיר, וכל מי שראה אותה התאהב בה. התברר שאחד השכנים המוסלמים, שהיה חבר של אחיה, התאהב בה, וכאשר סירבה לחיזוריו חטף אותה והעביר אותה לעיר אחרת. כל מאמציהם של ראשי הקהילה היהודית לנסות להחזירה אלינו לא הצליחו. ולא רק זה. הם אפילו הוזהרו שאם יעשו ניסיון להחזירה בכוח, יהיה פוגרום ביהודים. לא נותר להם אלא לחיות עם המציאות המרה.
"רק כעבור שנתיים חזרה דודתי לעיר הולדתה, כשהיא כבר נשואה לבחור הערבי ומטופלת בשני ילדים. היא ביקשה לראות את הוריה, אבל היו אנשים בקהילה שדרשו לנדות אותה, היות שהיא נשואה לערבי, מוסלמית, וילדיה אינם יהודים כשרים. סבתי עשתה מעשה אמיץ, ולמרות כל ההתנגדות מסביב הודיעה שהיא רוצה לראות את בתה וביקשה שתבוא אליה לביקור עם ילדיה. מאז, סבתא שמרה על קשר חם עם דודתי, עד שכולם עלו ארצה עם קום המדינה. הדודה נשארה מאחור, כמעט נשכחת מלב.
"בשנת 1994 יצאתי עם בעלי לטיול במלטה. היינו מהקבוצות הראשונות שהגיעו מישראל למלטה, ומשום כך שיכנו אותנו במלון 'קורינתיה פאלאס' המפואר. באחד הבקרים יצאנו לטיול, ולעת ערב, כאשר חזרנו, גילינו כי המלון מלא בשוטרים ובשומרי ראש ומסביבם המולה גדולה. בבוקר ניגשתי לקבלה ושאלתי מה פשר השמירה ההדוקה, ואז שמעתי כי שר האוצר הלובי נמצא במלון.
"קפאתי על מקומי. פתאום עלה בי כל מה ששכחתי במשך השנים – שיש לי דודה נשכחת בלוב. אלא שהפחד שיתק אותי. לא העזתי להתקרב אל אנשי המשלחת. גם הם לא היו מעוניינים בקשר. כאשר ישבנו יחד במרחצאות וציינו שאנחנו ישראלים, הם קמו בבהלה והתרחקו מאיתנו. לכן חששתי לשאול על דודתי. לא הזכרתי אותה מפחד שיאונה לה רע.
"כשחזרנו לארץ, הבטחתי לעצמי שאמצא את דודתי בשביל אמי. אלא שזה לקח לי שנים. עברתי לא מעט אכזבות בדרך, אבל סירבתי לוותר. אמרתי לעצמי שאני הרי יודעת את שמה ולא ייתכן שבעידן המודרני לא אצליח ליצור איתה קשר ולו בחשאי.
"לפני עשר שנים הצלחנו סוף סוף להגיע למישהו שמכיר את משפחתה. הוא נתן לנו את מספר הטלפון שלה ומסר לה שאנחנו רוצים לדבר איתה, ואנחנו התכנסנו, כל המשפחה, לשיחת הטלפון הראשונה אחרי שנים. זו הייתה שיחה מרגשת מאוד, ואני זוכרת במיוחד את הבכי קורע הלב של דודתי כששמעה לראשונה ששני הוריה נפטרו.
"לאחר תלאות ביורוקרטיות, ועם הרבה חרדה, מצאנו את עצמנו נוסעים לירדן עם אמא כדי לפגוש את דודתי במלון 'ערבלווינג' בעמאן. המתח היה בלתי נסבל, אבל כשראינו אותה ידענו מיד שזו היא. היא דמתה מאוד לאמה, סבתנו סטול. רצנו אליה מיד, בכינו, התחבקנו והתנשקנו, ולא היה אפשר להפריד בינה ובין אמא במשך שעות ארוכות. במשך במשך שבוע הן סיפרו זו לזו מה עבר עליהן ובכו מרה על הימים האבודים. הפרידה היתה קשה ביותר, ועד היום אנחנו שומרים על קשר. אפילו הנכדים מתקשרים דרך פייסבוק".
השורה התחתונה:
"נפלה לידי הזכות ללמוד כתיבה ביוגרפית, יוזמה ברוכה של ראש המועצה בבאר טוביה, שאפשר לנו ללמוד בחינם. כאשר המרצה אמוץ שורק ביקש ממני למצוא דמות לכתוב עליה, הלכתי מיד לראיין את אמא, ששמחה מאוד על כך שאני כותבת ספר על סיפור המשפחה. כשיצא הספר לא הייתה מאושרת ממנה. היא נפטרה כשהוא מונח מתחת לכרית שלה".
_______________________________________________________________
ומה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com
_________________________________________________________________
לכל אדם יש סיפור:
- צפה במופע דראג והבין מה חלומו הגדול
