לפני כחצי שנה, אחרי לא מעט ניסיונות כושלים להפשיר את הקרירות של שכניה בהולנד, הבינה אירה ריסינזון שאין סיכוי כי אי פעם תרגיש שם בבית. היא רצתה לשמוע עברית ברחוב, התגעגעה לחוצפה הישראלית ואפילו לאותו מרק אפונה לוהט, הידוע גם כקיץ הישראלי. שנתיים וחצי עברו מאז עזבה את הארץ עם בעלה, איש העסקים דייב נחמני, ועם בתה אודיה, אבל זה הספיק לה לכל החיים.
"בחודשים האחרונים שלנו בהולנד בכיתי כל בוקר", היא משחזרת. "הייתי כבויה. היה חשוב לי שהבת שלנו תהיה ישראלית, עם הפתיחות שאני רגילה אליה מיום שעליתי ארצה. החלטנו לחזור. היום הילדה פורחת וגם אני פורחת".
>> לעוד סיפורים מרתקים, לחצו כאן
אירה ריסנזון (26 וחצי) זוהרת בבלונד חדש ובשמלה אדומה. חיי המשפחה הנינוחים נתנו בה את אותותיהם. היא מרבה לחייך, יש לה אור בעיניים, וגם חזה חדש בעקבות השתתפותה בסדרה "חלומות מפלסטיק" (ב"הוט").
כשהיא מרסקת בבלנדר שייק ירקות אורגני בשביל בעלה, שתכף יגיח מהקומה העליונה בווילה ברמת השרון, היא מודה בחיוך רחב שהיא מאושרת, משום שזו הפעם הראשונה שהיא לא רק נותנת אלא גם מקבלת בחזרה - רמז עבה שהיא שולחת אל מי שהיו מנהלי הקריירה שלה בעשור האחרון. למעשה, התזכורת היחידה לקריירה המטאורית שלה נמצאת במרתף, שם ניצבים עשרות גביעים ומדליות בארונות זכוכית. במרתף הזה היא תפתח בעתיד חוגי יוגה לילדים.
במילים אחרות, שנות אור מפריד היום בין ביתה של ריסנזון לאולם הספורט בחולון, בו גדלה להיות המתעמלת הישראלית הגדולה בכל הזמנים. תקציר הפרקים הקודמים: ריסנזון, מי שהייתה אלופת הארץ בהתעמלות אמנותית במשך שש שנים ברציפות עד 2009 (והוחלפה על ידי נטע ריבקין), עלתה לישראל בגיל תשע מאוקראינה והחלה להתאמן במועדון העירוני חולון. די מהר היא הבינה כי היא רוצה להצליח בגדול, והייתה מוכנה לשלם על כך את המחיר. "התאמנתי שמונה עד עשר שעות ביום, עד שהייתי חצי מתה וכבר לא יכולתי להרים רגל", היא אומרת היום. ילדות לא רגילה."אני באמת שואלת את עצמי איך עשיתי את זה. על המשטח בחולון היינו עשרים בנות, וכל אחת הייתה יותר מוכשרת ויותר יפה. לא האמנתי שאני חלק מהקבוצה. שאלתי את עצמי מה אני עושה פה, אין לי עיניים כחולות, אני לא סופר גבוהה, וכשהייתי קטנה גם הייתי מעט שמנמונת. לא חשבתי שיש לי נתונים של מתעמלת".
מתי הבנת שאת רוצה להפוך את ההתעמלות האמנותית לקריירה?"בגיל 12 אבא קנה לי דובי כשחזרתי מהאולימפיאדה לנוער וזכיתי במקום השלישי. הוא כתב לי פתק קטן: 'אני מאוד גאה בך, ואם את אוהבת את ההתעמלות, לכי עם זה עד הסוף'. שאלתי אותו: 'מה זה עד הסוף?', והוא ענה: 'תממשי את כל מה שאת רוצה בחיים'. באותו רגע הבנתי שאני רוצה להיות באולימפיאדה".
בשנת 2008 ריסנזון הגיעה לאולימפיאדת בייג'ינג, שם רשמה שיא כשהפכה לישראלית הראשונה אי פעם שעלתה לגמר הקרב־רב בהתעמלות אמנותית. היא סיימה את המשחקים האולימפיים במקום השביעי בעולם, הישג חסר תקדים לספורט הישראלי. ב־2009 היא קיבלה את התואר אלופת הארץ בהתעמלות אמנותית, בפעם השישית ברציפות, ואף רשמה הישג חסר תקדים: שתי מדליות ארד בגמר תחרות הגראנד פרי במוסקבה. אלא שהשנה שלאחר מכן, 2010, כבר הייתה שנה חלשה, גופנית ונפשית, ולוותה במאבקים לשפר את תנאיה מול מנהלי האיגוד הארצי להתעמלות האמנותית ("רציתי ספונסרים, אולם טוב להתאמן בו ותקציב לבגדים ולמכשירים"), וסימנה את סוף הקריירה שלה. השבר החל באליפות אירופה ביוני של אותה השנה. "כשחזרתי מהאולימפיאדה היה קצת רעש סביבי, ואחר כך הוא נגמר. הרגשתי שאני צריכה לחזור אל האולם שלי בחולון, לפתוח שטיח לבד ולסגור אותו. לא היה כלפיי יחס שראוי לתת לספורטאית־על. אפילו לא הייתה לי פיזיותרפיה. לא ידעתי האם אני ממשיכה לעוד אולימפיאדה. היחס הזה תסכל אותי. יכול להיות שאם הייתי מביאה מדליה, הייתי במקום אחר. היו לי שנתיים מגעילות, דרסו אותי נפשית ופיזית ואף אחד לא נלחם עליי". מה קרה לך באליפות אירופה 2010?"זו הייתה תחרות נוראית. הייתי פצועה ברגל וכמעט לא עמדתי על הרגליים, וברור לי שנפצעתי בגלל המצב הנפשי. לא יכולתי להזיז את האצבעות. קיבלתי זריקות וכדורים, והבנתי שאם לא אעשה את הבחירות הנכונות לחיים שלי, אשבר".
איך התמודדת עם המשבר?"לא היו לי חברות, הייתי צריכה למצוא לבד את התשובות. אמא שלי הייתה במידה רבה המאמנת השנייה שלי. היא רצתה מאוד שאמשיך את הקריירה ולא הסכימה שאפרוש, ולכן לא דיברתי איתה. באותה תקופה הגעתי לאימונים ושאלתי את עצמי מה אני עושה שם. נשבר לי הלב מהאכזבות שאנשים גרמו לי, והאהבה שלי להתעמלות הפכה לשנאה. כל מכשיר שלקחתי, נפל לי מהידיים. בשלב מסוים עזבתי את הבית של ההורים ועברתי לגור לבד בתל אביב רק כדי שההורים לא ישאלו 'מה עשית באימון? למה נפצעת?'. חשבתי שאולי המשפחה משפיעה עליי".
מי אשם בכך שלא קיבלת את היחס שלטענתך הגיע לך?"אנשי הוועד האולימפי היו לצדי עד האולימפיאדה, ולתחושתי הם נטשו אותי אחר כך. אמרתי למנהלי הוועד: 'תשמעו, אלה לא תנאים, אני לא יכולה להתאמן כך, אני אתן את כולי, רק תנו לי בחזרה', והם לא נתנו".
בפברואר 2010 מינתה שרת התרבות והספורט את השופט בדימוס עזרא קמא לעמוד בראש ועדה שעסקה בתנאים שלך. ממצאי הוועדה קבעו כי קיבלת את התנאים המרביים. מה הרגשת?"זה כבר לא עניין אותי, משום שהייתי בדרך החוצה. המאמנת שלי דרשה להקים את הוועדה למען מתעמלות העתיד, לא רק בשבילי, כדי שכל מתעמלת תקבל את התנאים שמגיעים לה באמת".
אולימפיאדה נוספת כבר לא עמדה על הפרק?"לא הייתי מגיעה לאולימפיאדה נוספת במצב הנפשי שהייתי. היו לוקחים אותי רק לבית משוגעים. כל בוקר התעוררתי בבכי וכל אימון סיימתי בבכי. הרגשתי שאני לא שווה כלום. קיבלתי כתף באותה תקופה רק ממאמן הכושר שלי, אילן גזית, ומאשתו לימור".
בשיאו של המשבר הנפשי, חודש לפני אליפות העולם, ניאותה ריסנזון להצטרף אל גזית למסיבה אצל חבר. שם, למעשה, השתנו חייה. הבית שבו התקיימה המסיבה הוא היום ביתה, ומי שחגג שם את יום הולדתו - דייב נחמני (35) מהוד השרון, שעבד בצעירותו כקוסם - הוא היום בעלה. ששה שבועות לאחר היכרותם, קיבלה ריסנזון הצעת נישואים. "דייב אמר לי: 'לא פגשתי בכל העולם בחורה כמוך, ואחד הדברים שחיפשתי היה מישהי שתהיה דומה לאמא שלי בתכונותיה'. זה מאוד ריגש אותי. גם אני כל חיי חיפשתי גבר שיהיה דומה לאבא שלי. אחר כך הוא ביקש ממני להחליט אם אני בוחרת בקריירה של התעמלות או בחיים לצדו. הוא אמר: 'את תהיי מלכה, ואין דבר שלא אעשה בשבילך'. ידעתי שפגשתי את האדם הנכון והבנתי שאני כבר בת 23 והחיים לא נעצרים בהתעמלות. אמרתי לדייב: 'ברור שאני בוחרת במשפחה'". ומה עם אליפות העולם שעמדה בדיוק להתקיים?"שבועיים לפני אליפות העולם, בסוף אוקטובר 2010, הגעתי להתעמל במשטח של הדר יוסף, שהוא היחידי בארץ ברמה שמאפשרת לך להתעמל ולא להיפצע. פתחתי את הדלת, וראיתי שמתקיימים שם חוגי התעמלות לילדים. המאמנת של החוגים אמרה לי: 'אני מצטערת להגיד לך, אבל מהאיגוד הארצי להתעמלות אמנותית מסרו שהם לא מרשים לך להתעמל פה'. יצאתי החוצה בבכי וצלצלתי למאמנת שלי. היא הגיעה וצעקה: 'איך אתם עושים דבר כזה? היא מספר אחת בארץ'. הבנתי שהמצב מכאן והלאה רק יידרדר. נשברתי".
עם איזו מוטיבציה הגעת אל אליפות העולם?"דייב הגיע איתי לתחרות, בפעם הראשונה והאחרונה, והיה המלאך ששמר עליי. אנשים מסביב לא הבינו מה קורה לי. פתאום הייתי אירה אחרת, בוגרת, לא בוכה, לא מתוסכלת. ההישג שלי לא היה מוצלח, זכיתי במקום התשיעי (ריבקין, היום אלופת ישראל, זכתה במקום העשירי), אבל הבנתי שהספורט הוא כבר לא המקום שלי ושאני מוכרחה לקבל את זה באהבה. אין לי על מה לכעוס".
בתחילת דצמבר אותה שנה, כשהיא עסוקה בארוסיה, התקשר אליה מוטי ששון, ראש העיר חולון, וביקש שתשתתף באליפות הארץ. ריסנזון, שלא התאמנה במשך ארבעה שבועות, התלבטה ולבסוף החליטה להסכים לבקשה.
"החלטתי לעשות את התחרות בשביל העיר חולון שבה גדלתי, למרות שהייתי פצועה בגב וברגל. זכיתי במקום השני, אחרי נטע ריבקין, וכשהתחלתי לבכות, כולם חשבו: 'אוי, היא בוכה בגלל שהיא רק במקום השני'. אבל אני בכיתי מאושר. כששמעתי את ההמנון צפו בי כל הרגשות שהרגשתי בכל הקריירה שלי. אמרתי: 'עשיתי את זה, ועכשיו הגיע הזמן לפרק השני של החיים, שהוא הרבה יותר חשוב'".
ב־18 ביולי 2011 עמדה אירה ריסנזון תחת החופה כשהיא בחודש החמישי להריונה. החתונה התקיימה על חוף הים בהרצליה. אודיה, היום בת שנתיים ושמונה חודשים, נולדה בלידה טבעית ("רציתי להרגיש את מה שאלוהים ברא"). אחרי שלושה חודשים עזבה המשפחה לאמסטרדם, שם אירה התמסרה לתפקיד החדש של חייה כאם. יש בך געגוע לחייך הקודמים? לתחרויות, לאדרנלין?"לא. נשארתי באותו כושר ואני שומרת על הבריאות שלי, אבל אני לא מתגעגעת לרגע. אני כבר לא רוצה היום לעשות שום דבר בשביל התוצאה, רק בשביל הכיף. לאנשים סביבי היה קשה לשחרר אותי, משום שהייתי במשך השנים המוצר שלהם. קרו הרבה דברים לא נקיים מאחורי הגב שלי, ובשלב מסוים הפסקתי לעשות את הקריירה בשביל עצמי. לקח לי זמן לעצור ולשאול 'אבל מה איתי? איפה אני בסיפור הזה?'. הרבה שנים רציתי לשנות את התדמית שלי מאירה הפאפי, זו שעושה מה שאומרים לה, לאירה שעומדת על שלה".
אל "חלומות מפלסטיק", סדרת הטלוויזיה שעוסקת בניתוחים פלסטיים, הגיעה כדי לעשות את התיקון הגופני. היא מככבת בעונה השלישית של התוכנית, שמשודרת בימי שני ורביעי ב־22:30 בHOT בידור ישראלי וב־HOT VOD. למה הגדלת את החזה?"כי רציתי ללכת לים ולהרגיש אישה ולא נערה בת 12, כמו כל המתעמלות. כשפרשתי מהספורט עוד היה לי חזה קטן, אבל אחרי ההנקה הוא ירד לגמרי. לא באתי לעשות ניתוח שימשוך תשומת לב, ובאמת אף אחד לא שם לב. מי יודע, אולי בעוד עשר שנים ארצה חזה יותר גדול".
לא היה לך מוזר להיחשף בהקשר שאינו ספורטיבי?"לא. הייתי זקוקה וצמאה לחשיפה. במשך שנים הייתי בכותרות, אליפות עולם, גראנד פרי. חייתי את זה. פתאום נעלמתי. כאשר קיבלתי את ההצעה להשתתף בסדרה, הבנתי שאולי ההצעה לא הגיעה אליי במקרה".
בימים אלה חתמה ריסינזון אצל הסוכן רפי עגיב, שבסוכנות שלו חתומים ספורטאי עבר מצליחים. היא לומדת משחק מול מצלמה, נותנת הרצאות בבתי ספר ומול ספורטאים צעירים, אבל את רוב זמנה היא מעבירה כאם מסורה. ארבע פעמים בשבוע היא לוקחת את בתה הפעוטה לחוגי מוזיקה, בלט ותנועה, והיא משתדלת לעשות איתה את כל התיקונים של ילדותה. "אני מדברת המון עם הילדה שלי, לא מתווכחת איתה ותמיד מסבירה לה. אני לא גדלתי כך. אמרו לי 'זה ככה', וזהו. לא הסבירו לי. זה החינוך הרוסי. אני מודה לאלוהים ששלח לי את הילדה הזאת כל כך מהר".את אדם מאושר יותר היום?
"כן. אנשים בהלם כשהם רואים אותי היום. אני בלונדינית, ואני גם מדברת. אני הרי אף פעם לא דיברתי. גמגמתי במשך שנים. ארבע שנים אחרי הפרישה, והדיבור משתחרר לי".
_________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- יואב בן דוד עוזר לנפגעי פוסט טראומה
