בזמן שהקברניטים שלנו עסוקים בעיקר בהיגררות למלחמות קרדיטים על תוכניות דיור, קצת קשה לדמיין את היום בו יקום פה שוב מנהיג כריזמטי כמו משה רבנו, שיצליח לסחוף אותנו אחריו למסע נדודים של ארבעים שנה במדבר. לאורך השנים קמו להם בציבוריות הישראלית יורשים פוטנציאליים, לפחות בשמם, למנהיג האייקוני מהגדת הפסח. חלקם עשויים עוד להבטיח, וחלקם היו גורמים למשה לחזור על עקביו בחזרה למצרים.
>> לעוד כתבות על אנשים מרתקים, לחצו כאן
האגדי – משה רבנו
את הרשימה הזו אי אפשר לפתוח מבלי להתייחס למקור. למרות הדימוי נטול הרבב, גם גדול הנביאים שקמו לנו לא היה מושלם. הוא גמגם בעידן נטול פייסבוק וטוויטר, וסבל מיציאות אימפולסיביות; כשירד מהר סיני מראה עגל הזהב הוביל אותו לרסק את לוחות הברית ולטבוח באלפי אזרחים בצורה שהייתה מעוררת היום השראה אפילו בקים ג'ונג און.
אבל מעבר לכל המגרעות האלו, משה רבנו קורץ מהחומר שעושה מנהיגים לבלתי נשכחים - שילוב של סיפור אישי מרגש, חינוך מלכותי ורמת הזדהות כל כך גבוהה עם סבל הזולת, שגרמה לו להרוג מצרי סורר רק בשביל להגן על אחד מאחיו העבדים. בינינו יאיר, זה כנראה לא משהו שאתה היית עושה.
המלומד – רבי משה בן מימון
לא הרבה יודעים, אבל דווקא בן מימון, הידוע יותר בכינויו הרמב"ם, הוא הכתובת המקורית למשפט "ממשה עד משה לא קם כמשה". הרמב"ם, שחי בעיקר במאה ה-12, נחשב עד היום לאחד הפוסקים הנערצים ביותר ביהדות ולאחד מהפילוסופים החשובים של ימי הביניים; אבל יכול להיות שדווקא העובדה שהיה גם רופא מצליח שטיפל בבני המלוכה המצרים היא זו ששכנעה בסוף את ר' מישאל הלוי למסור לו את ביתו לנישואים בקהיר.
מימון נולד בקורדובה שבספרד, והחל לרכוש את השכלתו כבר בגיל צעיר. רדיפת היהודים הובילה אותו יחד עם משפחתו למצרים – שם ביסס לעצמו שם של עילוי והוכתר כמנהיג הדתי של הקהילה היהודית. הוא היה רציונאלי מאוד, ולכן לא היסס לבקר גם את מוריו הגדולים ביותר. התכונה הזו בדיוק היא שהפכה אותו לאוטוריטה דתית שקהילות שלמות מחוץ למצרים נהגו להיוועץ בה.
החלש - משה שרת
המשה הראשון של ממשלת ישראל היה אידיאולוג גדול ופוליטיקאי אומלל. אחרי חמש שנים בתפקיד שר החוץ הראשון של המדינה, ניצל את פרישתו של בן גוריון כדי להתמקם בראשות הממשלה. די מהר הוא גילה שהתואר לא תמיד מביא איתו את יראת הכבוד המתבקשת. מוקף באנשי שלומו של בן גוריון - שייעד בכלל את לוי אשכול להחליף אותו - שרת נאלץ להתמודד עם שר ביטחון (פנחס לבון) ורמטכ"ל (משה דיין) לא ממושמעים, שהוציאו לפועל מאחורי גבו פעולת חבלה ישראלית כושלת במצרים.
כשלבון פרש בעקבות התפוצצות הפרשה ובן גוריון הוזנק משדה בוקר כדי להיכנס לנעליו, שרת כבר יכול היה לספור לאחור את השעות לסוף הקדנציה. ארבעה חודשים לאחר מכן, כשנה חצי בסך הכל מיום הקמתה, ממשלתו נפלה בהצבעת אי אמון. שרת חזר לתפקיד שר החוץ, ולאור חיכוכים בלתי פוסקים בינו לבין בן גוריון, זה האחרון הראה לו תוך זמן קצר מאוד גם את הדרך אל מחוץ לממשלה.
המצביא - משה דיין
אם היו מניות על דמות הצבר האולטימטיבית, אז משה דיין היה בעל השליטה העיקרי בהן. סביר להניח שגם הצלף הצרפתי, שאחראי לרטייה המפורסמת שמעטרת את עינו השמאלית, היה זוכה לנתח.
בהתאם לשם המשפחה המחייב, דמותו של דיין מלאה בסתירות. כשר ביטחון, הוא נתפס כאחראי על הניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים, אבל גם על המחדל המבאס של יום הכיפורים. הוא היה מדינאי מוערך ואחד מאדריכלי הסכם השלום עם מצרים, ועם זאת היה ידוע בחיבה המוגזמת שלו לעתיקות, לנשים צעירות ולכיפוף נהלים. מה שבטוח - בימינו ארגוני הנשים היה כבר מצליח לבלום את התקדמותו הפוליטית, ואולי משאיר אותנו עם אייקון אחד פחות.
המושמץ - משה קצב
סביר להניח שרכבת ההרים שהיו מתכננים על פי מסלול חייו של משה קצב הייתה יוצאת מאוד לא בטיחותית. מי שגדל במעברה שלימים הפכה לקריית מלאכי הצליח לפלס את דרכו בעסקנות פוליטית בלתי נלאית עד לתפקיד הנשיא השמיני של מדינת ישראל, ומהנקודה הזו לא הפסיק להתדרדר.
הכל הלך חלק, עד ששנה לפני שהיה אמור להיפרד מהבית ברח' הנשיא, החלו להיערם על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה עדויות על מעשי אונס והטרדה מינית שביצע. נאומי ההתגוננות חסרי המודעות העצמית של קצב, שגבלו בביזאר, והעדר לקיחת האחריות על מעשיו, גם אחרי ההרשעה והכניסה לכלא מעשיהו – הותירו לציבור הישראלי טעם חמוץ ביותר.
האמביציוזי - משה פייגלין
מבין כל המנהיגים המודרניים שעונים לשם משה, פייגלין בעל הזקן התנ"כי והחיוך הממזרי, הוא כנראה המסקרן ביותר. מאז שהקים בתחילת המילניום את חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, הסיידקיק של בנימין נתניהו הצליח לפלס את דרכו מהשוליים הקיצוניים של התנועה ללב המיינסטרים ולכנסת התשע עשרה. אחרי שבהתמודדות האחרונה על ראשות המפלגה נגס בקרוב מרבע מהקולות, לכולם היה ברור שפייגלין כאן כדי להישאר.
הוא מחשיב את דעותיו ליברליות, מביע התנגדות לחקיקה דתית, תומך בשימוש קנאביס רפואי ואפילו קורא לנתק קשרים עם סין בעקבות קציר האיברים שהיא מבצעת באזרחיה. מצד שני, כל זה לא מנע ממנו להתנגד נחרצות לקיומו של מצעד הגאווה בירושלים. מבלבל, כבר אמרנו?
המפוספס - משה קפלינסקי
במציאות מקבילה, השנה היא שנת 2014 וקפלינסקי, שהיה בעבר הרמטכ"ל ה-19 של מדינת ישראל, מכנס מסיבת עיתונאים כמנכ"ל חברת "בטר פלייס" ומודיע שכלי הרכב החשמליים ניצחו את צרכני הדלק. בחזרה למציאות – קפלינסקי, סגן רמטכ"ל מוכשר שנשלח ע"י דן חלוץ במהלך מלחמת לבנון השנייה לקחת את העניינים בחזית הצפונית לידיים, מחליט להסיר את מועמדותו מהמירוץ לרמטכ"לות ויוצא לאזרחות.
הוא משקיע את יהבו בחברת "בטר פלייס", בעלת החזון הסביבתי, אבל תוך כמה שנים, אחרי שורת הפסדים כספיים והתפטרות המנכ"ל שי אגסי, נאלץ שוב לפרוש עם הזנב בין הרגליים ולהשאיר אותנו ואותו עם תחושת פספוס גדולה.
הפרובוקטור - משה (בוגי) יעלון
כשהיה רמטכ"ל, יעלון נהג "ללכת עם מגפיים גבוהות" כדי להישמר מהנחשים בקריה. היום, כשהוא סוגר שנה ראשונה כשר הביטחון, נדמה שכבר אפשר להכריז בוודאות שאיבד את חוש הזהירות שלו. אחרת, קשה להסביר את אסופת ההשתלחויות שלו בממשל האמריקאי, שנאמרות בפורומים סגורים, ומוצאות תמיד באורח פלא את דרכן החוצה.
יעלון כנראה עוד לא הפנים את חוקי המשחק של המאה ה-21, בה כל עט נובע עלול להיות מכשיר ההקלטה שיגרור את הסכסוך הבא עם הממשל האמריקאי, או שלא ממש אכפת לו, והוא נהנה להחליף את ליברמן בתפקיד הבאד-גיי. מה שלא יהיה, את ג'ון קרי "המשיחי" ו-"האובססיבי" כל הסיפור הזה פחות מצחיק.
רודף הצדק – משה לדור
בימים בהם הנשיא לשעבר ממלא את טבלת הייאוש בכלא, וראש הממשלה הקודם מעביר חלקים נכבדים מזמנו בהתגוננות למול כתבי אישום – לא נראה שמישהו מפקפק בצורך בפרקליט מדינה עם שיניים. כזה היה משה לדור, שסיים את תפקידו לפני כמה חודשים.
למרות שלאורך שנותיו בתפקיד ניסו מתנגדיו להדביק לו את הדימוי ההיסטרי של זה ש"רואה צל הרים כהרים", לדור הצליח להנהיג את הפרקליטות בתוך ים האינטרסים, ולחתור במסגרת תפקידו להעמדתם לדין של אולמרט, קצב ושר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון. בהתחשב במסלול שעשו קודמותיו בתפקיד, עדנה ארבל ודורית בייניש, יש תחושה שעל המשה הזו עוד נשמע בעתיד.
המבטיח – משה כחלון
בתחילת העשור השישי לחייו, נדמה שלמשה כחלון יש לא מעט סיבות לחייך. אז מה אם לא מונה ליו"ר מנהל מקרקעי ישראל כמו שראש הממשלה הבטיח לו רגע לפני הבחירות האחרונות? בינתיים הוא מחמם קצת את הספסל לקראת הקאמבק הפוליטי, ומוודא שאף אחד לא שוכח לו את מלחמת החורמה שניהל כשר התקשורת בענקיות הסלולר.
בניגוד ליריביו הפוליטיים, כחלון, אח לשישה, שנולד לזוג עולים מטריפולי, לא נחשד באליטיזם ונתפס כביצועיסט מוכשר המחובר במיוחד להוויה של הישראלי הממוצע. במערכת הבחירות האחרונה הוא החליט להשתזף באור הסקרים המחמיאים ולוותר על השתתפות, אבל לאחרונה הודיע שיתמודד בבחירות הקרובות על ראשות הליכוד.
____________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- הצצה לחייו הסוערים של מלך האינסטגרם
