"את מלחמת לבנון הראשונה עברתי כלוחם צעיר בפלוגה ג' בגדוד 12 של גולני. במהלכו של קורס קצינים לאחר המלחמה נפצעתי קשה מאוד באימון בבקעת הירדן. הרופאים שקלו לכרות את רגלי הימנית, שנפגעה בעורק הראשי, אבל למזלי היא ניצלה. אחרי הפציעה שוחררתי מצה"ל, אבל התעקשתי להמשיך לשרת בהתנדבות בקבע ובמילואים.
>> לעוד כתבות בערוץ אנשים, לחצו כאן
"בשנת 1985 פיקדתי על מחלקה במסגרת אימון חורף. התרגיל נמשך ימים אחדים והיה מתיש ביותר. בלילה האחרון תוכנן שנטוס לצפון רמת הגולן, שם נסיים את התרגיל בכיבוש שטח בנוי. המטוס היה אמור להעביר אותנו לשם בטיסה שתימשך כעשרים דקות."אותו לילה היה קר במיוחד. רבצנו כולנו למרגלות היוסיפון, תל געשי כבוי שהזדקר מעל לרמה, מקום ידוע לשמצה בקרב חיילי גולני שהכירו אותו היטב מהאימונים המפרכים. המתנו בשקט לעלייה למסוק. על המחלקה שלי הוטל לאבטח את קציני המטה. שלפתי שמיכת מילוט, מין יריעת אלומיניום המשמשת להישרדות בתנאי קור קיצוני, והתכרבלתי בה עם סמל המחלקה.
"חיכינו יד בקור המקפיא, וכשסוף סוף הגיע הזמן, עלו כולם למטוס. אני עליתי אחרון. כל מקומות הישיבה כבר היו תפוסים, ולכן התיישבתי על המדרגות המובילות לתא הטייס. חגורת ביטחון כמובן לא הייתה שם. "מטוס היסעור התרומם, הכול היה כשורה, אבל כשהגענו לגובה של שמונים מטר בערך, נשמעה פתאום חריקה איומה. המסוק היטלטל באוויר, ואז צנח למטה כמו אבן שאין לה פרופלור. נזרקתי לדופן השמאלית, נמרחתי על אחד החיילים ואחזתי בחוזקה באפוד שלו. "באותה טיסה היו על המטוס הרבה מאוד ארגזי תחמושת. ראיתי אותם מתנפצים אל קירות המסוק כשגיצי אש רושפים מכל עבר. התכוננתי להתרסקות ולחבטה ואמרתי לעצמי שזה הסוף, מכאן כבר לא אצא בחיים. אני זוכר בבירור את המשפט שעבר לי בראש באותו רגע: 'עכשיו נכיר גם את הקטע הזה של העולם הבא'. "המסוק צלל למטה במהירות והתרסק על סלעי הבזלת, לא לפני שהתהפך על הצד ונבקע לשניים. דממה השתררה. שקט מקפיא. רק הירח שטף את הלילה השחור באור נוגה. למרבה ההפתעה, גיליתי שאני שלם, עדיין לא הרגשתי את כאב הפציעות. גיששתי בעלטה למצוא את פתח המילוט, פתחתי אותו וצעקתי בקולם רם: 'לצאת החוצה.' "כשיצאתי, ראיתי בחוץ את שני הטייסים, שהצליחו להימלט. הם עמדו שם המומים. ניערתי אותם והוריתי להם להתרחק. הורדתי את הציוד הכבד, למעט הנשק, ואז הבחנתי שכל השטח זרוע פצועים שפשוט עפו החוצה מן המסוק. עשן סמיך מאוד היתמר מבפנים, כשפתאום נשמעו צעקות: 'יש מישהו במסוק.' רצתי אל הפתח שנפער בירכתיים ושם שמעתי זעקות חלושות: 'תצילו אותי'. החלטתי להיכנס. בקצה הרחוק קלטתי דמות תלויה למעלה. הבנתי כי הבחור, שאחר כך גיליתי כי הוא אחד מקציני המטה, נלכד בחגורת הבטיחות שלו."בגלל העשן לא יכולתי לנשום, הרגשתי תחושת מחנק ורצתי החוצה. עמדתי מחוץ לפתח וצעקתי אליו: 'אל תדאג, תכף באים לחלץ אותך,' אלא שפתאום הכתה בי ההכרה הברורה ש'חיל הפרשים' שלנו לא יגיע ואפילו לא יצלצל. הבנתי שאנחנו לבד, שאין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו, והחלטתי לנסות ולהיכנס בחזרה למסוק. למרבה המזל, היו לי בכיסים מלא בלגנים: עטים, פנס, כלי עבודה, והחשוב מכל, סכין חיתוך.
"האש כבר החלה להשתולל בפנים. פרצתי דרכה והגעתי לבחור הלכוד. הוא כבר היה כמעט חסר הכרה. הלהבות ליחכו את רגליו. שלפתי את הסכין, חתכתי את הרצועה, והוא נפל כלפי מטה, לתוך האש, כמו שק תפוחי אדמה. העמסתי אותו על הגב ויצאנו החוצה. ברגע שדרכנו על האדמה, ממש כמו בסרטים, התפוצצו מכלי הדלק, שנינו עפנו קדימה, ותוך שניות לא נשאר זכר מהמסוק.
"מאוחר יותר נודע לי שבמסוק נשאר עוד אדם אחד, חייל צעיר, שככל הנראה איבד את ההכרה. המצפון מייסר אותי עד היום בגלל הצעיר הזה שנהרג על לא כלום, אבל באמת לא יכולתי להצילו. אחרי שפינינו את הפצועים למסוקי החילוץ המשכתי עם הגדוד בתרגיל עד לסיומו, כי בגולני תמיד משלימים את המשימה.
"אחרי מספר חודשים, כשהייתי כבר בתפקיד אחר ובגזרה אחרת, קרא לי שפס, המג"ד והאגדה, ללשכתו, ואמר לי לצאת ולהתייצב בלשכת אלוף הפיקוד אורי אור. חשבתי שמתכוונים לנזוף בי והתאמצתי להיזכר בתעלוליי האחרונים, אבל התברר שהחליטו להעניק לי תעודת הוקרה בזכות אותו לילה אפל".השורה התחתונה:
"בדרך כלל אני לא מספר עלילות גבורה מהשירות הצבאי. אני מעדיף לשמור לעצמי את החוויות הקשות שעברתי. ברור לי שזה עלול להישמע מצ'ואיסטי, אבל הרגשתי שהגיע הזמן לשתף. בנוסף, רציתי שילדיי ידעו שאבא שלהם לא היה תמיד כזה חננה".
____________________________________________________________________________________________________________________________________________
ומה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל- 03-6386951
או שלחו מייל: farkash33@gmail.com
____________________________________________________________________________________________________________________________________________
לכל אדם יש סיפור:
- סיפור בגדים: יורם כרמי יצר מופע בהשראת אמו
- ד"ר עליזה פלורנטל מחפשת אזרח זר שהצילה ממוות
למה הסופר רם אורן נתפס עם המכנסיים למטה?
