יעל פותחת את היום ב"שביל הסלט" שבתלמי יוסף. היא פוגשת את אורי אלון, אגרונום ומקים "שביל הסלט" מהמועצה האזורית אשכול, שמספר לה על הקמת החווה החקלאית שמטרתה להראות איך אפשר להפריח את השממה ולהפוך למקור ידע לעולם כולו. יעל מגלה שחלק גדול מהחקלאות בנגב נעשה באמצעות מים מטוהרים, שיש זן מיוחד של עגבניות שמוקדש לרוטב פסטה ושהגזר הכתום הוא בעצם מוטציה. משם היא תופסת טרמפ עם אחי סיטבון למושב דקל, ומגלה שהוא מגדל כל מיני סוגים של פלפלים. שם היא מגלה שפלפל ירוק הוא בעצם פלפל אדום שעוד לא הבשיל, שלא מעט מהיבול מיוצא לאירופה, ושבעצם מחירי הירקות בארץ נמוכים יחסית לעולם.
בהמשך פוגשת יעל את יוסי בן מחוות האנטילופות במושב צופר שבערבה, שמספר לה על המקום; החווה מתפקדת כמעין ספארי אפריקאי, כאשר המטרה היא להחזיר בעלי חיים שנמצאים בסכנת הכחדה בחזרה לטבע. בחווה אפשר לפגוש מינים שונים של בעלי חיים וביניהם ערוד, חמור הבר האפריקאי. בתיבת נוח היא מלטפת אנטילופות שזה עתה נולדו, פוגשת סוריקטות ולומדת על חיי המין המרתקים של הסרטנים.
יעל מגיעה למושב קטורה ופוגשת את חמוטל קרוגליאק, מנהלת ביולוגית במפעל האצות המקומי. יעל מתוודעת לאצות החד-תאיות וליתרונות הבריאותיים שיש לאסטקסנטין, חומר נוגד חמצון המופק מהן ומשמש לתוספי מזון. בתלמי יוסף שבמועצה האזורית אשכול היא פוגשת את דניאל דובדבני, דור שני בחקלאות שמגדל את פרי התאווה – הפסיפלורה. הוא מספר לה על החקלאות העכשווית, שבנוסף לעבודת הכפיים מתנהלת כעסק לכל דבר, כולל ניהול צוות עובדים ושיווק. בערב היא מצטרפת לערב בנים של חקלאים חדשים.
