הפעם יוצא גדי סוקניק למסע בעקבות פסולת הבניין. מסתבר שהבניינים שאנחנו גרים בהם יוצרים לא מעט פסולת סביבתית. הוא פוגש את אורי טל, המשרד להגנת הסביבה, מרכז הטיפול בפסולת בנייה, שמספר על כמויות הפסולת הנוצרות במהלך הבנייה (כ-15 טון פסולת לדירה של כ-120 מ"ר). רק כ-50% מפסולת הבניין מוטמנת כחוק, עוד כ-25-30% מהפסולת ממוחזרת, וכל השאר מגיעה לרשות הציבור או לאתרים לא חוקיים. סוקניק לומד על היתרונות שבמחזור והחיסכון לקבלנים ואיך אנחנו כצרכנים יכולים לגלות אחריות ליעד הסופי של הפסולת. בארץ יש עשרות אתרים לא חוקיים להשלכת פסולת. סוקניק פוגש את ד"ר שמואל ברנר, לשעבר המשנה למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, ומומחה לאתרים בלתי חוקיים להשלכת פסולת, ויחד הם יוצאים לראות כיצד נראה אתר השלכת פסולת לא חוקי. אמיר לוין, מפקד המשטרה הירוקה, מספר על תפקיד היחידה – אכיפה ופתיחת תיקים למשליכי פסולת באתרים לא חוקיים. גם עמותת "אדם, טבע ודין" מעסיקה מדענים ומשפטנים שעוסקים בסוגיה. עו"ד אסף רוזנבלום מהעמותה מספר על האפשרות של אזרחים מן השורה לדווח על עבריינים בתחום. משם יוצא סוקניק לביקור במטמנת ברקת, מקום שהתחיל כמחצבה בשנות ה-70, ובשנות ה-90 הפך לאתר להטמנה ולמחזור – כ-80% מהפסולת הולכת למחזור וגריסה, והשאר מוטמן. מסתבר שיש כמויות גדולות של חומר ממוחזר, שאין לו כל דורש. בהמשך הוא פוגש באחד הקבלנים שעושה שימוש בחומר ממוחזר, איתן יעקב, מנהל עבודות התשתית בפרוייקט הרכבת הקלה בשדרות ירושלים שביפו. ולסיום הוא מבקר במדרון יפו שבעג'מי – מקום שבו היה הר עצום של פסולת וכעת הוא פארק פסטורלי מול הים.