חצר בין בנייני "פועלים" בהנרייטה סאלד בת"א. מרחב ציבורי לרווחת הדיירים
בשישי בערב הזמנו את השכנים שלנו לארוחת ערב. זה משפט שנשמע שגרתי, לו הינו כותבים אותו לפני עשרים שנה. לצערנו, היום הוא לא מובן מאליו. לקח לנו שנה ולהכיר ולהתיידד איתם במפגשים חפוזים במדרגות הבניין, ואנחנו מתגוררים בבניין שיש בו רק שש משפחות. השכן שלנו נתן הבחנה המדויקת: היום כבר לא בונים חצרות וכניסות לבניינים כמו פעם ובבניינים הישנים, החצרות כבר לא משמשות למפגשים שכונתיים.
ובאמת, בכל הבתים החדשים שאנחנו מכירים, כאלה שנבנו בעשרים השנים האחרונות, קו המדרכה נפגש עם חומת גדר הבטון של הבנין או של דירות הקרקע. החלל הציבורי היחיד שנשאר הוא הכניסה, וגם זו לעיתים מפגישה רק שני שליש מהדיירים כי לדירות הקרקע יש כניסה פרטית. החצר, אם קיימת, הפכה למרחב חנייה שכונתי ממוספר.
בנייה חדשה במודיעין. קו הרחוב נושק לגדר הבתים
ה"גינה האנגלית" שבכניסה לדירתה המיתולוגית שלנו באנטוקולסקי כפי שנראתה השבוע
אם אתם מתגוררים בבניינים הישנים של שנות החמישים והשישים בת"א, חיפה, ר"ג, ראשל"צ והקריות, או אם גדלתם שם, אתם בטח זוכרים את חוויות השכנים של הבניין ו"החצר": כמה שיחים מקדימה, שטח מת ומוזנח מאחור, עץ או שניים וכר נרחב למחבואים, תופסת, מפגשים רומנטיים ושיחות רכילות עסיסיות (אנחנו היינו מאזינים מהמרפסת בקומה השנייה). אנחנו זוכרים גם כמה מריבות צעקניות והרבה קשקשת בדרך לסופר. אין מצב שלא הכרנו את כל השכנים שלנו, את הילדים שלהם, ואת סיפורי המסגרת.
"סחבקייה" מודל 2010. עם דק. ועד הבית שלנו לא אהב את זה
אז יצאנו לסיור קצר וצילמנו את החצרות בשכונות שעברנו במשך השבוע האחרון בת"א, ר"ג ומודיעין. שימו לב להעדר החצר הציבורית בבנייה החדשה (מודיעין), לעומת זו רחבת הידיים שהיתה בבניינים המשותפים (ר"ג ות"א) ולחצר העצומה שהתקיימה בשיכונים של ת"א (וכל הערים ועיירות הפיתוח) שבהם החצר נראית לנו גדולה יותר משטחו של כל הבניין. בכניסה לדירה המיתולוגית שלנו באנטוקולוסקי בת"א, טיפחה שכנה-גננית גינה "אנגלית" טיפוסית ובחצר אחרת בנה שכן חבר "זולה" שהרעישה את שלוות ועד הבית שלנו.
אגב, ברחוב גרוזנברג בת"א , אם זכרוננו נכון, אפשר אפילו למצוא חצר פנימית עם פטיו, בריכת דגים, קישוטים וספסלי ישיבה, זכר לתקופה אחרת. בחצרות של בת "הפועלים" ליד הנרייטה סאלד נערכו תחרויות ומשחקים אולמיפים שכונתיים אי-שם בשנות השבעים ואילו היום היא חצר לא מטופחת, ועדיין, מצאנו בה כמה נרקיסים.
חצר קדמית מטופחת ברחוב רמז בת"א, עם פיטנה וקקטוסים
אז מה קרה? האם הבנייה העכשווית היא אלגוריה לערכי העולם הפרטי וההתכנסות ה"קפיטליסטית"?
צילמנו כמה כניסות. נשמח לשמוע את דעתכם בטוקבקים.
נרקיסים ליד אופניים. גם את זה אפשר למצוא בחצרות של פעם
