יבגני הגיע אחר הצהרים. עברנו לחדר יותר גדול, שגם בו המקלחת לא הייתה מספיק טובה, אז החלטנו לבדוק גסט האוסים אחרים. ויתרנו מראש על החלק החדש של הכפר. הרגשנו יותר בנוח בין בתי העץ והאבן הישנים, שבחצרותיהם המרוצפות לוחות אבן אפורה שורצות הפרות, ובמרפסות יושבות הזקנות ואורגות שמיכות בנול עץ ישן. רצינו גסט האוס משפחתי, קטן וחמים. עלינו וירדנו בשבילי האבן הצרים המתפתלים בין הבתים. כל החדרים נראו בערך כמו החדר שלנו, חוץ מאחד, שהיה בבית ישן בקצה הכפר, עם שירותים בחוץ ובלי מקלחת. הציעו לנו להתקלח במעין במרכז הכפר. לא יכולתי לקחת את זה, כי אני חייב לעשות מקלחת חמה כל בוקר. חייב.
חייב?
פעמון במקדש הינדי. צילם: יבגני פינסון
הלכנו למעין החם כדי לראות אם הוא מספיק נקי ומרווח. המעין נשפך לתוך בריכה מעלת אדים עם ארבעה קירות אבן מסביבה, בתוך מקדש הינדי. מהרחוב הראשי אפשר להציץ ולראות. נכנסנו. כמה הודים בתחתונים מתרחצים, המים חמימים וצלולים. בסדר. העברנו את התיקים. במרכז החדר, שקירותיו העבים בנויים אבן ומצופים בטיח אדמה, מצוי הקמין ההודי, הטנדורי (דגש על על ה-דו), אותו כינינו בחיבה "תנורי". הרצפה עשויה קורות עץ עבות וארוכות, כמו עצי היער האדירים, ובאחת מהן יש חור ממנו אפשר להציץ לחדר שמתחת.
יבגני בדיוק חזר מהכפרים של עמק פרוואטי, שם הם בישלו המון על התנדורי, ורצה שנבשל גם פה. אני לא הבנתי למה צריך לבשל כשיש מסעדות בחוץ, אבל אם הוא רוצה אז בסדר. מטאג'י, האמא של הבית, שלחה לחדרנו סל נצרים מלא בגזרי עץ שנחטבו מהערימה מתחת לחלון. קיבלנו גם מחבת קטן שמתאים בדיוק לחור הבישול בתנורי. במנאלי, העיר הסמוכה, קנינו סיר קטן וכוסות מתכת, ובמכולת בכפר קנינו עגבניות, בצלים סגולים (אין בצל לבן בהודו), ביצים וחמאה שעתידים להפוך לשקשוקה, וגם ג'ינג'ר, לימונים ודבש כדי להכין מהם תה. שולחן העץ הגס בפינה הוכרז כמטבח והוערם בשקיות הנייר המלאות כל טוב. שטיחים נפרשו מסביב לתנורי, הציוד כוסה בשמיכות כדי שלא יתעשן, ואנחנו הדלקנו את האש ובישלנו תה בסיר הקטן שלנו.
התעוררתי לפנות בוקר מקרקוש גג הפח. השחלתי את האף מבעד לשק השינה ולשתי שמיכות הצמר שהיו פרושות עליו, ואז את כל הראש, ואת היד כדי להסיט את הוילון. “יבגני, תראה!”, קראתי, הוא הימהם והסתובב. “זה שלג מעורבב בגשם", הוא אמר, “על ההר שמולנו ירד בלילה שלג, תראה את העצים". נגעתי עם היד בזגוגית הקפואה והבטתי על השירותים שבחוץ. כיסינו את הציוד והדלקנו את האש. הגשם הפסיק וירדתי לשטוף פנים במי הקרח. בדרך חזרה ראיתי שאדן החלון של השכן גדוש תפוחי אדמה, עגבניות, בצלים סגולים, מלפפונים נפוחים, כרוב, כרובית, שורש ג'ינג'ר, לחם ולחמניות, דבש, ביצים, חמאה ועוד ועוד.
תנורי ואני. צילם: יבגני פינסון
יבגני התחיל לחתוך ירקות ואני יצאתי למרפסת העץ להביט על הכפר ועל ההרים המושלגים. שם פגשתי בחור בלגי בן גילי, צנום וארוך ובעל עיניים חולמניות שאמר ששמו אלפרד. הזמנתי אותו לאכול איתנו. הוא מטייל כבר כמה חודשים לבד בהודו, ושמח למצוא חברה. השכנה מעבר לקיר הייתה בלגית גדולה עם ראסטות בלונדיניות שגרה עם החבר ההודי שלה בדרום במדינה, ובאה לטייל בצפון. זו הבלגית השניה שאני פוגש שחיה עם החבר ההודי שלה בדרום ובאה לטייל בצפון. כך או כך, הזמנו גם אותה להצטרף.
בחוץ רעמו הרעמים והבריקו הברקים, ואנחנו הצטופפנו על השטיחים מסביב לתנורי. אכלנו את השקשוקה עם לחם של הבלגי, דיברנו ושתינו תה ועוד תה. בינתיים בחוץ נרגעו השמיים, הכפר חזר לפעלתנותו ואנחנו הלכנו איש לדרכו. עוד יום.
