הכנסת היא בית הנבחרת של מדינת ישראל ומשמשת כרשות המחוקקת.
משכן הכנסת ממוקם בקריית הממשלה שבבירת ישראל ירושלים. אזרחי המדינה בוחרים את נציגיהם בכנסת, ואלה ממנים את הממשלה – שזקוקה לאמון הרוב בכנסת. הדמוקרטיה הישראלית היא "דמוקרטיה פרלמנטרית רב-מפלגתית". בדמוקרטיות מסוג זה, הרשות המחוקקת היא הבכירה שברשויות. הפרלמנט הוא הריבון, והוא משקף בצורה העדכנית והברורה ביותר את דעתם של האזרחים ואת יחסי הכוחות שבין הדעות השונות, כפועל יוצא מהיותו "מייצג העם".
בכנסת יושבים 120 חברים, והאזרחים בוחרים בין הרשימות של המפלגות השונות. בכנסת הנוכחית, הכנסת ה-24, נבחרו נציגים מ-13 מפלגות שונות שעברו את אחוז החסימה. יו"ר הכנסת הוא מיקי לוי, חבר כנסת בעצמו מטעם מפלגת "יש עתיד".
כינוס המושב הראשון של הכנסת התקיים בירושלים ב-14 בפברואר 1949. בניין הכנסת שאנו מכירים היום הבניין נחנך רק 18 שנה לאחר קום המדינה, ב-30 באוגוסט 1966.
הכנסת קובעת את הנורמות – החוקים – במדינה. הכנסת יכולה להעלות הצעת אי-אמון בממשלה, הרשות המבצעת, ובכך להפילה. הדיונים בכנסת נערכים במליאה ובוועדות השונות.
הרשות המבצעת, הממשלה, מקבלת את כוחה ואת סמכויותיה מהכנסת, ותפקיד הכנסת לפקח עליה באופן שוטף. הרשות השופטת, הכוללת את מערכת בתי המשפט, מקבלת את מעמדה וסמכויותיה מחוק יסוד: השפיטה שחוקקה הכנסת, ופועלת לפי החוקים שמחוקקת הכנסת, ובסמכותה לפרשם. הרשות השופטת מעבירה ביקורת שיפוטית לא פעם על חוקי הכנסת.
הפעילות בכנסת מתחלקת לשני כנסים - כנס החורף, הנמשך בין סוכות ופסח, וכנס הקיץ, הנמשך מיום העצמאות ועד לחודש אוגוסט. בתקופת הכנסים מתנהלות באופן סדיר ישיבות ועדות הכנסת ומליאתה. בין הכנסים מתקיימת תקופת פגרה, במהלכה ממשיכות לפעול ועדות הכנסת ומחלקות הכנסת השונות. המליאה מתכנסת בתקופה זו אך ורק לכינוסי פגרה מיוחדים. נוהלי העבודה של הכנסת מעוגנים בתקנון הכנסת.