בחלק הראשון של הרשומון הזה
חשבתי שיצאתי לדייט עם בחור שנראה נחמד ואינטליגנטי (וטעיתי), שילמתי על זה ביוקר וגרמתי לאמי התותבת לפרפור חדרים. אלא שזה היה רק החלק הראשון. רוצים לדעת איך זה ממשיך? בבקשה, כי למה שרק אני אסבול.
חלק 4
מסכת התירוצים (שלי) או: איך קרה שהוא נכנס אלי הביתה
כפי שסיפרתי בחלק הקודם,
לקראת סוף הדייט הזמנתי אותו לקפה ועוגה אצלי, דבר שייאמר לזכותי קרה כמה דקות לפני שהוא השתמש לרעה בכרטיס האשראי שלי, ולמעשה נתן לי לשלם גם על עצמי וגם עליו.
בדיעבד, ברגע ששמעתי את המשפט "חצי חצי, וקחי לך 15% טיפ" יכולתי להגיד למלצרית שתפריד חשבונות, לשלם את החשבון שלי וללכת משם. אבל לא עשיתי את זה. למה? אלוהים יודע. היה לי לא נעים, ניסיתי לא להיות קשה, וגם, הכל קרה מהר ומרוב הלם לא הספקתי לחשוב בצלילות.
בדרך אלי ניסיתי למצוא כל מיני דרכי יציאה מהתסבוכת הקטנה הזו, אבל הכל היה נראה לי מאד מעליב, ומאחר והכרתי אותו דרך מישהו, לא רציתי לגרום ליותר מדי בלאגן. נכנעתי. לפעמים אתה אוכל את הדב ולפעמים הדב אוכל אותך. ככה זה בחיים. נעשה קפה, ניתן לו עוגה והוא ילך. מה כבר יכול לקרות.
נכון?
חלק 5
אסון הדוש, או: בקשה קצת מוזרה
ובכן, מסתבר שדברים עוד יכולים לקרות ולהגנתי יאמר שבאמת שבשום אופן לא יכלתי לדמיין אותם. בעודי טורחת במטבח הוא פונה אלי במילים הבאות: "שומעת? יש לי בקשה קצת מוזרה". אלוהים ישמור, אני זועקת בלב. מה עכשיו? והיה נדמה לי שאני שומעת את המשפט הבא יוצא לו מהפה: "אכפת לך אם אני אתקלח?"
?
?
?
?????
עכשיו, נכון שבזמן הקריאה נפלט לכם: "הא???"
בדיוק מה שאני אמרתי באותו מעמד, בתוספת פרצוף ספק מופתע, ספק רגוז, ספק נגעל. "הא???" שאלתי אותו, ככה, עם שלושה סימני שאלה. "אבל למה??".
הוא, בלי להתבלבל, ענה לי שהוא "ממש מרגיש מסריח", והוא "יודע שזה קצת משונה, אבל ש"מה אכפת לי, זה יעשה לו הרגשה כל כך הרבה יותר טובה". ניסיתי לסרב באופן שלא יישמע כאילו אני מונעת בקטנוניות מאדם דבר מאד בסיסי, והוא המשיך לשכנע אותי: "מה אכפת לך? זה יקח חמש דקות ויעשה לי כל כך טוב, אני מה זה אודה לך" וכולי.
בשלב הזה כבר הרגשתי דחוקה לפינה והחלטתי שזה לא שווה את זה. אם הוא לא הבין עד עכשיו שזה לא לעניין, הוא לעולם לא יבין, והאופציות שלי הן או להעיף את התחת שלו החוצה, או לתת לו מגבת.
נתתי לו מגבת.
למה, אתם שואלים? זו תעלומה גם בעיני. אין לי מושג. או שכל השתלשלות היתה כל כך הזויה שכבר לא היה לי אכפת, או שבתת מודע ידעתי כבר אז שברגעים אלה נכתב מעצמו הטור הבא. חוץ מזה, שיתקלח, הטמפיט. זה כמו לתת כסף לקבצן. לא תמיד בא לך אבל זו מצווה.
חוץ מזה אולי המקלחת תשטוף ממנו את הדוש (יש כאן משחק מילים בין דוש למקלחת, שאף אחד לא יפספס, כן?) שהוא בא איתו היום. אולי הוא אפילו יצא במצב רוח כזה טוב שהוא יזכה אותי על החשבון, לאות הערכה. מי יודע.
אז הוא נכנס להתקלח. אני כבר עברתי את נקודת האל חזור, והייתי מבודחת מספיק בשביל לשלוח וואטסאפים לחברים שלא יעזו ללכת לישון כי יש לי סיפור לספר להם, ועניין אותי לאן עוד נגיע הערב. כאילו, הוא גם נתן לי לשלם עליו, גם פספס לגמרי שאני מתחילה לתעב אותו, וגם ביקש להתקלח. ברור שטעיתי פה בענק. הבן אדם לא רק שאינו רגיש לזולתו, אלא בהמה גסה ונטולת מודעות עצמית. מי מבקש להתקלח אצל בן אדם שהרגע פגש לדייט? מה זה הדבר הזה?
חלק 6
פרדוקס היקומים המקבילים, או: גברים ממאדים ונשים מ"אני לא מאמינה שיצאתי איתך"
בעודו מתקלח, פתאום קלטתי למה המקלחת הכה דחופה הזאת. העובדה שהזמנתי אותו לעבור את סף הדלת הכניסה אותו ללחץ, כי למיטב הבנתו העוגה הארורה, לא משנה מה היתה האוירה לפני, היא למעשה הזמנה למשגל מלא תשוקה.
האיש פשוט התקיים ביקום מקביל, יקום שבו הוא היה בטוח, סגור, שהוא הולך לזיין אותי הערב. ברררררר.
המקלחת הזאת היא בעצם אקט של התחשבות מבחינתו, שריד אחרון של אוד מוצל לאיזו הגינות סוציאלית בסיסית, רק למעני ומתוך רגישות אלי ולצרכי הוא טורח ברגעים אלה ממש לסבן לעצמו בין הביצים.
איזה כיף לי!
בגלל זה הוא התחנן להתקלח, המטומטם. ולא רק שהוא מתקלח, הוא פאקינג שר!
במקלחת!
שלי!
האמת שלא ידעתי למה לצפות, אבל לשמחתי הוא התלבש במקלחת ולא יצא כשמגבת כרוכה סביב מותניו, ישתבח שמו לעולם ועד. לנעול נעליים, לעומת זאת, הוא לא טרח וכראוי לראית המציאות המעוותת שלו, ניסה להתיישב לידי על הספה. בגלל שאנחנו מסתדרים כל כך טוב, כנראה.
מאחר וסיימתי לנסות לא להיות קשה, והמחשבה להיות איתו בקרבה גופנית העלתה לי את הסושי של קודם, אמרתי לו ישירות שלא מתאים לי והנחיתי אותו לעבר הכורסה. לא שזה גרם לו להבין שהוא צריך לשתות שלוק ולעוף, כן? הוא נשאר עוד. לגם לאיטו את התה, אכל ברוגע עוגה, זמזם עם הרדיו, ניסה להוריד לי את הנעליים כדי ש"תרגישי נוח" (זה בסדר, בן אדם, אתה מרגיש נוח בשביל כל גוש דן והשרון) בנוסף, הוא הניח את הגפיים שלו על כסא אחר שהיה ממוקם מול הפרצוף שלי, כך שנאלצתי להביט בטלפיים העצומות שלו כל הזמן הזה. והן הסתירו את הטלויזיה.
חצי שעה עברה מאז שיצא מהמקלחת, והוא לא עשה סימנים של מסתלק, וגם בשלב הזה בקושי דיבר. הוא בעיקר המהם וזמזם עם המוזיקה ומדי פעם זרק איזה פרט טריוויה מוזיקלי שעניין לי את הגבות. אחרי הכל, אנחנו נשואים כבר עשר שנים, אפשר לא להיות אטרקטיבי, הכל בסדר.
לא שזה העסיק אותי. הייתי עסוקה בתפילות אינטנסיביות שלא נגמרה לי האקונומיקה בשפריצר, כדי לחטא את המקלחת. או כדי להתאבד. בטוח יש יקום, לפחות אחד, שבו זה קרה.
חלק 7
תעלומת הלינק, או: דברים שלא שולחים לבחורה על הבוקר, או אף פעם
כשלבסוף נשברתי ורמזתי (יאללה, מאוחר), הוא נשאר עוד רבע שעה, החוצפן שאין כדוגמתו. "אז נדבר”, הוא אמר בדלת (אין צורך) וניסה לנשק אותי. בחיים שלי לא ראיתי אטימות כזו.
הייתי שמחה להגיד לכם שזה נגמר כאן. זה לא. עוד קצת.
בבוקר כשהתעוררתי היה, איך לא, וואטסאפ ממנו, עם לינק. רק לינק. בלי אף מילה ליד. מהסקרנות לחצתי על הלינק ומה אני רואה? שיר התנצלות? לא. כתבה מעניינת על מנהגי תשלום בדייטים בארצות מערביות מתקדמות? ממש לא.
הלינק העביר אותי לוידאו של מעשה הסדום שהתרחש בתל אביב לפני כחודש. אמנם אף אחד לא עזר לה, אבל למישהו היה זמן לצלם, מסתבר.
לאלו מכם שלא חזו בוידאו הויראלי, מדובר בסרטון של בחורה שעושים בה מעשה סדום. זה מה שהוא שלח לבחורה שהוא יצא איתה. על הבוקר. WTF??
בן אדם, האם איבדת את זה לחלוטין? כמה חולה נפש אפשר להיות? מעבר לעובדה שזה קריפי ברמות אדירות, וכל כך לא לעניין מכל כיוון שלא מסתכלים על זה, הודעה כזאת יכולה להתפרש כאיום ולעניות דעתי גם לשמש כראייה בתביעת הטרדה מינית. היה לי ברור כמובן שזו בסך הכל עוד מניפסטציה לחוסר הרגישות המשווע שלו, שכבר הכרתי מהאינטראקציות הקודמות שלנו, אבל זה באמת היה שיא השיאים.
לא היו לו כוונות רעות. הוא פשוט סתם דביל. שביננו, גם זו נחמה.
כתבתי לו בציניות בריטית "מקסים, תודה", וכעבור כמה זמן הגיע הסבר קלוש לגבי זה שזה קשור איכשהו לשיחה שניהלנו. לא זכרתי את השיחה הנ"ל, כי באותם ימים קדומים טרום הדייט השני הוא דיבר כל כך הרבה, שבהכרח כמה פנינים פרחו מזכרוני.
לא עניתי, אבל שימח אותי להיווכח שלא היתה לו כוונה לרמוז שמתישהו הוא יכריח אותי למצוץ לו ברחוב. שזו הקלה, כי עכשיו אנחנו כבר יודעים שיש סיכוי שאף אחד לא יעשה כלום חוץ מלצלם וידאו.
מוסר השכל: בנות, תמשיכו להציע לשלם, אבל במזומן.
בנים, פחות וואטסאפ, פחות פורנו, פחות מדע בדיוני.
וקארין, תהיי קשה. תהיי ממש ממש קשה. או שאל תצאי יותר מהבית.
