התגובות הנהדרות שקיבלתי מכם למייל שלי אחרי הטור האחרון
בהחלט חיממו לי את הלב, ואצל רובכם חזרה השאלה: איך משנים את הדפוסים הבעייתיים שלי כך שלא אמשיך לצאת עם בחורים שלא שמים עלי? ואיך בכלל להתמודד עם הידלקויות על בחורות שרוטות, במקרה הטוב? איך יצא ממני משהו עם כל זה?
אז הפעם שוב השקעתי בכם, שינסתי מתניים, ואני מניחה כאן את הדרך.
שמתם לב שלא אמרתי תשובה? זה כי אין תשובות. יש רק דרך, שאם נלך בה נוכל להגיע לתוצאות.
כן, דרך, לא פתרון מיידי. זה יצריך סבלנות והשקעה ולא הרבה ישתנה מחר בבוקר. אבל אם יש בכם קצת סבלנות ואורך רוח אני מבטיחה לכם שתמצאו את בן או בת הזוג המיוחלים, וזה יקרה הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים.
יוצאים מהמרתף, יוצאים לזוגיות
נגיד שאתם תקועים במרתף. אוקיי, לא תקועים כמו בדרמה משטרתית זולה כשהידיים שלכם קשורות ומטפחת מוצמדת לפיכם, אלא סתם ננעלה עליכם הדלת או שנתקע לכם המפתח בחור המנעול. עם קצת תושיה תדעו איך לצאת משם, נכון? תתקשרו לחבר, תטפסו דרך החלון, איכשהו תצליחו לצאת. הבעייה היא שהעניין הזה לא יצרב אצלכם בזכרון כחוויה טראומטית, אלא כמשהו משעשע לספר לחבר'ה. הרי לא תפחדו לרדת שוב למרתף אחרי דבר כזה, נכון?
אז זה יופי והכל, אבל בהנחה שהמרתף הוא דפוס הדייטינג שלכם, ככה לא נגיע לשום מקום.
המרתף יכול להיות הכל: בחור שהיה רק קשר גופני ותו לא, בחורה שעברתם לגור איתה אחרי שבועיים וזה נגמר משלל סיבות, לרוב כי ברחתם והבטחתם לעצמכם שלא עוד. אלא שאחרי כמה זמן הזכרון מתעתע בנו, ואנחנו מתחילים לתהות האם באמת היה לנו כל כך רע (האקסית הזו שחזרתם אליה שלוש פעמים? בדיוק זה), ולרוב מגיעים למסקנה שהיה דווקא סבבה, ושוב עושים את אותן טעויות ולא מבינים למה טעינו ואיך הגענו לכאן.
אז הנה, הטעות שלנו הייתה רק כי אנחנו חוזרים לאותם מקומות כמו במעגל אכזרי, ורק כשנחליט שזהו, אנחנו לא רוצים להגיע יותר למרתף הזה ויהי מה, רק אז אפשר להתקדם.
המרתף הוא הדפוסים שלכם, או התוצאות שלכם בתחום הזוגי (ובכלל בחיים). תוצאות ודפוסים שאפשר להימנע מהם.
אז כמו שהבנתם, השלב הראשון הוא להחליט מה אתם רוצים. ואחרי שהחלטתם, זה הזמן לשאול את עצמכם עוד כמה שאלות:
- איך לדעתי זה ירגיש כשזה יקרה?
- מה צריך לקרות בחיים שלי כדי שזה יקרה?
- מה אני יכול לעשות, באופן מתמשך, כדי לעזור לזה לקרות?
ואם נתקלתם בבעיות לענות על השאלות הללו, דעו שאתם ממש לא לבד.
לא יודעים מה אתם רוצים? אתם בחברה טובה
למרות שאני כבר לא מעט שנים בתחום טרם נתקלתי במטופל שהצגתי לו את השאלות הללו והוא מיד ידע את התשובות עליהן. למעשה, רוב הזמן אני נתקלת בהתבטאויות כמו "אבל אני לא יודע מה אני רוצה", או "למה שאני אסגר רק על דבר אחד, ובסוף תבוא מישהי אחרת שאני רוצה ופספסתי אותה כי לא כיוונתי נכון" או הכי גרוע ששמעתי: "מה זה משנה מה אני רוצה? משנה מה שיש בשוק" - שזה אולי נכון, אבל מי שמדייק ברצונות שלו יודע לזהות אותם ולחטוף אותם כשהם עוברים לידו במקרה.
מי שלא דייק, ממשיך לקבל מושג על הכיוון שהוא חושב שהוא רוצה באמצעות התרחשויות בחייו שהוא דווקא לא רוצה.
נו, אז איך יודעים מה רוצים?
השיטה הכי יעילה היא להשתמש בשיטת התמונה העתידית: איפה אני רואה את עצמי בעוד שנה מהיום (עם דגש על התחום הזוגי כמובן, אבל זה עובד בכל תחום). אל תלכו למשהו אמורפי כמו חמש שנים או עשור, שבאמת מי יודע איפה נהיה. לכו על שנה או אפילו כמה חודשים, משהו בטווח הנראה לעין. הרעיון הוא לשחרר את המוח, ולדמיין כל מה שעולה ברוחכם.
לתרגיל הזה יש רק שני חוקים:
1. מה שאתם מדמיינים נמדד לפי מדד הנעים עד מרגש. כל מה שנחווה כנעים או מרגש (גם אם זה טיפ טיפונת מפחיד), נכנס מעכשיו להגדרת ה"את זה אני רוצה". כל מה שמכווץ את הגרון, הבטן, או את כל הגוף אומר שזה לא מתאים לך, ולא מה שבאמת רוצים. לפחות כרגע. וכן, גם אם אמא שלכם אומרת לכם שזה מה שאתם צריכים.
2. זה חייב להיות מותאם לחוקי טבע ידועים. למשל, בחורה רווקה לא יכולה להגיד שבעוד שנה היא נשואה, עם ילד משלה והריון נוסף, כי חוקי הטבע מדברים על הריון של כ-9 חודשים, התאוששות הגוף של חודשיים מינימום עד להריון נוסף, וכל זה עוד לפני שלקחנו בחשבון את זמן ההיכרות עם האב המאושר, וארגון חתונת הבזק. אנחנו מחפשים משהו שמרגיש אפשרי.
נשמע פשוט? אתם צודקים. אבל מדהים לגלות כמה אנשים מפחדים או מתביישים או ממש נכנסים לפאניקה (קרה לי עם מטופלת לפני שבועיים) כשהם מתבקשים לעצום עיניים ולהודות על מה הם חולמים.
רבים שומעים את התרגל הזה ומתחלחלים מרוב פחד להתחייב כלפי עצמנו על משהו שלא בטוח שנעמוד בו, ואז נהיה אכזבה.
והאמת? הפחד מוצדק. כי בסוף, אנשים שמאכזבים את עצמם על בסיס קבוע, נכנסים למעגל סגור של הערכה עצמית נמוכה. ואז ביצועים נמוכים; מה שתורם להערכה עצמית עוד יותר נמוכה. וכך הלאה.
אז עזבו הכל, ותחליטו שמקדמים. שבו רגע, פנו זמן. וכשיגיע בן הזוג המושלם זה לא ינחת עליכם בהפתעה, אלא תוכלו לחייך לעצמכם ולהגיד: "או! כזה בדיוק רציתי!".
