אחת התופעות המעניינות ביותר שאני נתקלת בהן אצל המטופלים שלי היא בתחום המרתק של ההבדל הענק בין ידע לבין הצלחה.
אני נתקלת בזה בכל מקום: בהרצאות שלי, בסדנאות פרטיות, וגם בעבודת הקליניקה, כשאני מציגה אירוע, מהלך, שיטה, או הנחיה כלשהי, ואז אני שומעת, כי תמיד יהיה את המישהו שיגיד: ”אני כבר יודע את זה. זה לא חדש לי”.
וזה די מדהים, כי אם אנחנו מביטים לרגע בתוצאות של האנשים האלה, גם גברים וגם נשים, די מתחשק להגיד: "סבבה. אז אם כל הידע הזה זמין לך, ויושב אצלך בול בראש, אז למה שלא נתבונן רגע אל חיי האהבה שלך, ואז נראה איך כל הידע הזה מתבטא שם?”.
ופה, כפי שאתם יכולים לנחש, טמונה הבעייה.
זוגיות היא לא עניין תיאורטי
אנשים שנורא אוהבים להיות צודקים בדרך כלל גם אוהבים נורא לדעת. גם אם ה"כבר יודעים" עוד לא עשו עם זה כלום והידע הזה לא מיושם לא באישיות שלהם, לא בתיקון דרכיהם, ובהחלט לא בחיי הדייטינג והאהבה שלהם. גם אם התוצאות לא תואמות אפילו קצת את ההצהרה הם חייבים להודיע, קבל עם ועדה, שהם כבר יודעים.
בגלל שהם "כבר יודעים", זה נותן להם תחושה שאין צורך יותר להתעסק עם הכלי, השיטה, ההנחייה או התאוריה שהונחה לפתחם, והם מזניחים אותה עוד לפני שיישמו אותה וממשיכים בדרך שהובילה אותם, בינתיים, לשום מקום.
וזו בעייה, כי זה קורה כמעט עם כל רעיון חדש שהם מקבלים.
סינדרום "אני כבר יודע את זה", הוא אחד האוייבים הגדולים של כל מי שרוצה תוצאות חדשות, בכל תחום.
קחו למשל את אילנית. אילנית הגיעה אלי בגיל 36 בגלל לחץ של גיסתה. גיסתה התחתנה אחרי טיפול אצלי עם אחיה של אילנית, וכאב לה לראות את כמות הטעויות שאילנית עושה. כשאילנית הגיעה אלי, היה לה חשוב מיד שאדע שהיא כבר יודעת הכל. היא היתה אצל כל המומחים, והם רק אכזבו אותה. היא רכשה ידע אצל ההוא וגם אצל ההיא, בסדנאות וגם בעבודה פרטנית, היא מנויה על כל הבלוגים ונמצאת ברשימות התפוצה של כולם. היא באמת כבר יודעת הכל.
מצויין, אמרתי. אז זה אומר שאת כבר בקשר, לא? "מה פתאום", ירתה אלי. "איזה קשר".
וכאן בדיוק טמון העניין. עבודה שמטרתה למצוא זוגיות היא אף פעם לא עבודה של לקבל 100 במבחן. וגם אם אתם ״יודעים״ את כל החומר, מה שמשנה זה איך אתם מיישמים אותו.
למצוא זוגיות, בעיקר אם מחפשים כבר כמה זמן, זו עבודה מדויקת מאוד של עשייה והתנסות בשטח. ללמוד מהשטח ומהחוויות שלך מה מתאים לך, מה בדרך כלל עובד אצל אחרים ומה השילוב המדוייק וההבדל הגדול בין לעשות טעות פעם אחת מתוך בורות או חוסר ידע, לבין לעשות את אותה טעות שוב ושוב, לעיתים במשך שנים, רק בגלל הרגל.
למידה, קריאה, השתתפות בסדנאות וכל מיני כאלו היא נהדרת אם היא פותחת אצלך חלונות נוספים אל תוך שינוי של עשייה יומיומית בתוכך בדרך לתוצאות.
אבל אם מתחילים להתבלבל בין לימוד מתוך פעולה ועשייה לבין לימוד תיאורטי בלבד, ללא יישום בשטח,
העשייה מתחלפת בלמידה על מה נכון. ועם זה אין לכם הרבה מה לעשות.
יומני היקר שלום
חלק מכם - בדרך כלל אלו שיודעים הכל - יעצרו אותי כאן וישאלו מה כל כך גרוע בזה? מה רע בלימוד תיאורטי? ממתי זה מזיק לדעת את כל השיטות שבעולם? ועל זה אני אענה שהלימודים הללו, בדרך הזו, גורמים לכם להתמקד במה שלמדתם, ולא במה שעשיתם. ואז אתם מתחילים להרגיש מסופקים מהעובדה שלמדתם משהו חדש ולא מהעובדה שעשיתם משהו חדש, והתוצאות של זה הן כבר הרסניות באמת.
אז מה עושים? מיישמים.
ולמי שמתקשה במיוחד, אפשר ליישם גם תוך כדי לימוד. ללקוחותי אני תמיד ממליצה לנהל יומן שבו אפשר לכתוב את כל ההגיגים, המסקנות ובעיקר – ההצלחות שלך, על מנת לתעד את ההתקדמות, אך גם את הידע המעשי שלמדנו מתוך החוויות שלנו. מה שעוזר במיוחד לנהל ידע תיאורטי זה להתחייב לעצמך לנהל מעקב אחרי כל פסקה של ידע, ולהפוך אותה למעשית באמצעות כתיבת 4 משימות:
1. להמציא כינוי לעיקרון שלמדת (למשל – עקרון הטסטוסטרון).
2. לכתוב הוראות מדוייקות (מה ואיך) שצריך לעשות כשנתקלים במצב שבו מטפל העיקרון.
3. לכתוב דוגמאות לאיך הידע הזה והביצוע שלו היו עשויים לשנות סיטואציות מהעבר .
4. להתחייב לתאריך שבו נבצע הלכה למעשה את העקרונות החדשים שנלמדו, ויפה שעה אחת קודם.
עם היומן הזה צריך לעבוד כמו עם רשימת משימות ולבצע ללא תהיות, על פי ההתחייבויות. זה יבטיח שהידע לא נאגר ל"מתישהו", אלא יתורגם לעשייה ויביא תוצאות. אז בואו נראה אם יישמתם. קראתם? יופי. עכשיו מהר מהר לקנות יומן, ולהתחיל לעבוד.
בהצלחה!
