בינואר 1972 שקדו עורכות המגזין הפמיניסטי האמריקאי החדש, מגזין ״מיס״, על הגיליון הראשון שיצא לאור. הם עוד לא ידעו מה יהיו הכתבות בו, אבל כבר ידעו בדיוק תמונתה של מי תתנוסס על שער הבכורה ההיסטורי: גיבורת העל וונדר-וומן, ומעליה כותרת בת שלוש מילים בלבד: ״לאן היא נעלמה?״.
חודשיים אחר כך, בעקבות מידע מגורם שלישי, צעדה למערכת אישה בת 86, ״חיוורת כמו דף לבן ורזה כמו מקל״, כפי שהיטיבה לתאר אותה אחת העורכות, וסיפרה שהיא טסה במיוחד כל הדרך מוירג׳יניה לניו יורק כדי להגיד את המשפט הבא: ״אני אליזבת׳ מרסטון, אשתו של וויליאם מולטון מרסטון (ההוגה והממציא של וונדר-וומן - מ.י), ואני יודעת הכל על וונדר-וומן״. כל הכתבות והעורכות כונסו בחדר, והאישה המבוגרת הלהיבה אותן בסיפורים וסיפרה להן את הכל.
חוץ מאשר את האמת.
למרות שגם שנים רבות אחרי עמלה מרסטון - ולאחר מכן גם שני ילדיה - על שמירת התדמית המשפחתית של האב הרוחני של וונדר-וומן, מסמכים שהולכים ומתגלים בשנים האחרונות (חלקם, אגב, בעידוד המשפחה) וקובצו לאחרונה לספר חדש, "ההיסטוריה הסודית של וונדר-וומן",
מגלים שיחד עם הזוג חיה שנים עוד בחורה צעירה שאיתה ניהלו השניים שלישיות סוערות, שהשלושה השתתפו באורגיות רבות משתתפים וכן, גם ניהלו חיי משפחה אוהבים ורגילים להפליא, כשארבעת הילדים של מורטסון - שתיים מכל אישה - גדלים בידיעה שיש להם שתי אמהות ״ואבא מותש אחד״, כפי שהגדיר זאת ביומנו.
כעת, כאשר לראשונה מאז עלתה על דף הנייר ב-1941 וונדר-וומן סוף סוף מגיעה גם אל מסך הקולנוע (בכיכובה של לא פחות מגל גדות הישראלית, ולזה נגיע בהמשך) היא מביאה יחד איתה לא מעט עניין ציבורי וגילויים חדשים על הדמות שהולכת ומתגלה כדמות המורכבת והמעניינת ביותר בעולם הקומיקס, הסופר גיבורים ובכלל.
אם אתם קוראי קומיקס ממוצעים או למטה מזה, אתם מכירים את וונדר-וומן רק בשם. אולי ראיתם את דמותה פעם על איזה ספל קפה או מרצ׳נדייז אמריקאי אחר, אולי אתם מספיק מבוגרים כדי לזכור את הסדרה משנות השבעים בכיכובה של לינדה קרטר, ואולי יש לכם איזה זכרון מעומעם מאחד הסרטים המצויירים של שבת בבוקר. אם קראתם את הקומיקסים שלה אחרי שנות ה-70 אתם יודעים שוונדר-וומן החליפה תפקידים והייתה בייביסיטר, דוגמנית, כוכבת קולנוע ואפילו, בגלגולה המשונה ביותר, כותבת טור בעיתון ויועצת לנשים עם לבבות שבורים שכתבו לה.
אבל אשת הפלא לא הייתה דבר מכל אלה. למעשה, היא הייתה ההיפך המוחלט.
ככה זה יראה על המסך. גל גדות בתפקיד וונדר-וומן
למרות שהפציעה רק בדצמבר 1941, סיפורה של וונדר-וומן מתחיל 30 שנה קודם לכן, ב-1911, בהרצאה המפורסמת של הפמיניסטית הבריטית אמלין פנקהרסט, שליתר דיוק התפרסמה בעיקר בגלל שלא התקיימה מעולם. פנקהרסט הגיעה על מנת להרצות בהרווארד, אלא שהועד המנהל פסל את זכותה להרצות (להזכירכם, זכות בחירה לנשים תינתן רק תשע שנים אחר כך, ב-1920) ותקף את רעיונותיה המהפכניים והמסוכנים. מרסטון, אז תלמיד שנה ראשונה לפסיכולוגיה במוסד האקדמי המכובד, התכוון ללכת להרצאה וחש שעוול מוסרי גדול נעשה לאישה הלוחמת. כבר אז נשתלו הזרעים שבעתיד יצמיחו את אחת הדמויות השנויות במחלוקת בעולם הקומיקס.
ב-1915 נשא מרסטון לאישה את אליזבת׳ הולווי, פמיניסטית גדולה בעצמה, ונשאב אל תוך רעיונותיה. באותה תקופה החל גם לעבוד על מחקרים שבעתיד יזכו אותו (ובצדק, כן?) בתואר ממציא הפוליגרף וגלאי האמת. לאסו הקסמים של וונדר-וומן, שברגע שהיא מכה בו אדם הוא מחוייב להגיד את האמת? נו, עכשיו אתם יודעים מאיפה כלי הנשק הזה הגיע.
יותר מעשור לאחר מכן ולמרסטון, כבר פרופסור בעל שם לפסיכולוגיה בארצות הברית של אותם הימים, קרה הדבר הנורא ביותר שיכול היה לקרות לגבר: הוא התאהב שוב. הפעם הייתה זו אוליב ברין, בתה של הפמיניסטית הגדולה את׳ל ברין, ששמה חקוק כמובילת מהפכת הגלולות ואמצעי המניעה לנשים, ולאחר שנעצרה הכריזה על שביתת רעב בכלא עד שכמעט מתה. אוליב הייתה פמיניסטית לא פחות נלהבת ממנה, ומרסטון, כפי שכבר הבנתם, לא היה יכול לעמוד בקסמה.
השניים החלו לעבוד ביחד ולבלות לא מעט זמן ביחד. באחת מהפעמים, כפי שמגלה הספר, נלקח מרסטון על ידי ברין ל״מסיבת תינוקות״ שערכה האחווה שלה. במסיבה זו היו צריכים המשתתפים להגיע כשהם לבושים כתינוקות, אך שום דבר לא היה ילדותי או תמים. ״הבחורות הצעירות, רובן בשנה הראשונה, הובלו לחדר חשוך, עיניהן כוסו וזרועותיהן נקשרו״, כתב מרסטון ביומנו. ״הבחורים המבוגרים יותר הכריחו אותן לעשות משימות שונות, רובן מיניות, והכו אותן במקלות. כמעט כל המשתתפים במסיבה דיווחו על התעוררות מינית״. מחברת הספר, פרופ׳ ז׳יל לפור, ומי שאספה את כל המסמכים והקדישה כמעט עשור לנושא, טוענת בתוקף שההשראה לעובדה הביזארית שבכל פרק שכתב מרסטון מצאה עצמה וונדר-וומן קשורה או כבולה מגיעה ישירות מהמסיבה ההיא. ושם ממש לא נגמר הדמיון בין חייו הסוערים של ממציא גיבורת העל לבין האמא הרוחנית של הדמות של גל גדות.
עכשיו אתם בטח מצפים לסיפור הרגיל: פרופ׳ פוגש בחורה צעירה ובורח איתה תוך שהוא משאיר את אשתו המבוגרת בבית, נכון? ובכן, טעות בידיכם. כי בגרסה הזו הפרופסור אכן פגש בחורה צעירה, אבל מביא אותה הביתה, לחיות יחד עם אשתו. זה לא היה אידילי כמו שזה אולי נשמע (מרסטון הציב אולטימטום שאוליב תגור איתם או שהנישואין נגמרו) וזו גם לא תהיה הפעם האחרונה שמרסטון יאמץ לעצמו אורח חיים פוליגמי, בעתיד יחברו לשלישיה עוד בחורה או שתיים לתקופות קצובות. על פי הספר, דודתו של מרסטון אף ארגנה מפגשי אורגיות סוערים על בסיס קבוע שהשלושה, כמובן, לקחו בהם חלק בשם האמונה ב״אהבה חופשית״.
420 העמודים, יש לציין, לא ממש קלים לעיכול, על אף שכתובים נפלא, כשההיסטוריה של וונדר-וומן ומרסטון נשזרים זה בזו ויוצרים סיפור מפעים על לוחם זכויות נשים גדול, אבל גם סוטה לא קטן עד רמה מטרידה ממש. גם פרופ׳ לפור, באחת הפסקאות המתייחסות לקשירותיה התכופות של וונדר-וומן, לא יודעת אם לייחס את זה כ״סמל לפמיניזם שהשתולל במוחו של מורסטון או סמל לפטישים המיניים ששכנו שם גם כן, ואולי, בעצם, הם קשורים ביחד״.
השלישייה, יש לציין, לא נחשפה לעולם ושמרה את סגנון חייה בסוד. יצויין שעם השנים הסידור הפך נוח לשתיים (הן המשיכו לחיות יחד גם עשורים אחרי מותו של מרסטון), וכשבאמריקה תהו בשנת 1926, במאמר המהפכני ״נישואין וקריירה - האם אפשר לשלב?״, מרסטון ושתי נשותיו מצאו את הפתרון. אוליב נשארה בבית עם הילדים, ואליזבת׳ שמרה על הקריירה האקדמית שלה. עם זאת, גם מקורבים לזוג הכירו את אוליב כגיסתו של מרסטון ותו לא.
כשגילו מנהליו באוניברסיטה על סגנון חייו הוא נזרק מהאוניברסיטה, והקריירה האקדמית שלו למעשה תמה. הוא ומשפחתו נדו בין אוניברסיטאות, אך בכל פעם שהתגלה סגנון החיים המתירני שניהלו הוא הועף. ב-1928 מונה לפסיכולוג של אולפני יוניברסל ושנה לאחר מכן, יחד עם חברו המרצה לעיתונות וולטר פיטקין הקים חברת הפקות קטנה, ואתם יכולים לנחש לבד מי הייתה הדמות הראשונה שעברה לו בראש. ״איך יכולה אישה לנהל חיי אהבה וקריירה ביחד?״, תוהה מורסטון ביומנו כשניסה לתהות מי הדמות שלו. ״איך נוכל להציג מישהי שתהיה גם עצמאית כלכלית וגם בעלת תשוקה אירוטית עצמאית?״.שם הדמות, אגב, היה ״ברייב גירל״, או ״בחורה אמיצה״, אם תרצו. ובשנים ההן, דמות כזו הייתה צריכה להיות גיבורת-על אמיתית, מונח שלא היה קיים עד אז. להזכירכם, סופר-מן, גיבור העל הראשון, יגיח רק עשור לאחר מכן.
הכל כבר היה מוכן, אלא שימים אחרי שנפתחה החברה הכה המשבר הכלכלי הגדול של 1929, והחברה פשטה את הרגל, יחד עם הרעיון.
את רוב שנות ה-30 של המאה שעברה בילה מרסטון כשהוא מובטל ונשותיו תומכות בו כלכלית. ב-1935 פורסמה עליו כתבה גדולה (ומחמיאה מאוד) בירחון הפופולרי ״מעגל משפחתי״ על ידי הכתבת אוליב ריצ׳ארד. אלא שהכתבת, כך מתברר בספר, הייתה למעשה לא אחרת מאשר אשתו אוליב ברין, שכתבה בשם בדוי בניסיון לסייע לו לחזור לשוק העבודה. איש, כמובן, גם בתוך המערכת, לא ידע על הקשר בין השניים.
זה אמנם לקח חמש שנים, אבל הכתבה ההיא השתלמה. אמ.סי גיינס, האיש שפרסם את סופרמן, החליט לשכור את שירותיו כיועץ לאור העבר שלו ביוניברסל, והיות שגיינס ספג הרבה ביקורת כשסופרמן רק יצא. מרסטון הציע פתרון בדמות גיבורת על נשית. העגילים הגדולים שלה היו דומים בול לאלו של אליזבת׳. הצמידים על היד היו דומים שתי טיפות מים לאלו של אוליב. מרסטון ביסס את דמותה של וונדר-וומן על שתי אהובותיו, כמובן מבלי לספר לאף אחד. גיינס התלהב. וונדר-וומן - או דיאנה פרינס, בשמה החשאי - הגיחה לאוויר העולם.
עוד לפני שנלחמה ברשעים ומכשפות שרוצים להשתלט על העולם, וונדר-וומן נלחמה בבעלים מכים ובכל מי שפגע בזכויות נשים. זכורה במיוחד המלחמה של האישה והמטוס הבלתי נראה בבעלים של חנות כלבו יוקרתית שם התגלה, אחרי תחקיר מעמיק של האמזונה, שהנשים מרוויחות פחות מהגברים. וונדר-וומן יוצאת למלחמה והחוברת מסתיימת עם גיבורת העל שמבשרת לנשים שמעתה הן ירוויחו כפול. עוד יצאה וונדר-וומן למחאה על מחירי החלב ויוקר המחיה, שלא תגידו שיאיר לפיד המציא את הטרנד הזה. ולו אפילו אין מטוס בלתי נראה.
שנה לאחר מכן שאל עמוד בודד בחוברת ״אול סטאר קומיקס״ האם וונדר-וומן צריכה להיכלל בליגת הצדק יחד עם באטמן וסופרמן. מתוך 18,001 משיבים, רק 196 בנים ו-6 בנות השיבו בשלילה. וונדר-וומן הייתה לאישה הראשונה שהצטרפה לארגון, אלא שזה לא היה מאורע משמח. גארדנר פוקס, הכותב של ״ליגת הצדק״, הפך את וונדר-וומן למזכירה, ובזמן שכל שאר הגברברים יצאו להילחם היא נשארה מאחור לטפל בניירת ולענות למכתבים. ״בהצלחה בנים״, הייתה השורה היחידה שלה בחוברת, ״הלוואי והייתי יכולה לבוא אתכם״. מרסטון זעם. חודשיים אחר כך, בצירוף מקרים עצוב במיוחד, התגלה בגופו הסרטן שיסיים את חייו חצי עשור לאחר מכן.
מלחמת העולם הסתיימה, ואיתה גם הפריצה הנשית הגדולה בארצות הברית, שהחלה באותן שנים: מספר הנשים שעבדו מחוץ לבית הוכפל בין השנים 1941-1945, ו-וונדר-וומן הפכה לדמות פופולרית במיוחד. מרסטון נפטר ב-1947 מסרטן, כשהוא טובע בעבודה, משום שהפופולריות של וונדר-וומן גאתה באתן שנים. אשתו, אליזבת׳, התחננה לדי.סי קומיקס שישכרו אותה על מנת לשמר את הרוח הפמיניסטית הלוחמת וישמש מודל לחיקוי לעשרות אלפי הנשים העובדות. די.סי סירבו, ושכרו את וויליאם נייטר. החלטתו הראשונה: להפוך את וונדר-וומן לבייביסיטר. החלטתו השנייה: לבטל את המוסף שהופיע בכל חוברת של וונדר-וומן וסיפר על פועלה של אישה גדולה אחרת. הוא החליף אותו במוסף הקורא לנשים להתחתן. את שאר ההיסטוריה של וונדר-וומן אתם כבר מכירים.
כאמור, הגלגול הנוכחי של גל גדות בתור אשת הפלא הוא הראשון של גיבורת העל על המסך הגדול. אמנם נכון, היא תהיה צלע שלישית בסרט ״באטמן נגד סופרמן״ המכונה בטוויטר ״באטמן נגד סופרמן והכנסנו גם כמה שוטים של וונדר-וומן כדי שכולכן תהיו מרוצות ותעזבו אותנו בשקט״, אבל זה בכל זאת אירוע מכונן. יהיה מעניין לראות, על רקע הטריילר הראשון של הסרט שיוצא בחודש הבא, איזו וונדר-וומן נקבל, ואיזו גל גדות נקבל: האם בגרסה המרוככת שהתרגלנו לקבל מהוליווד, או שמא למישהו באולפני וורנר יהיה אומץ לעשות צעד מהפכני, ולהחזיר את אשת הברזל למקורות שלה.
