331 מיליון. זה, על פי ההערכות של מכון המחקר Faith Popcorn's Brain Reserve האמריקאי, יהיה מספר הרווקים בעולם ב-2020. ורק למקרה שאיכשהו המספר הזה עדיין לא עשה עליכם רושם, הרשו לנו לכתוב אותו במספרים: 331,000,000.

רק כדי לסבר את העין, לא מדובר בכימות מספר הגרושים, האלמנים והרווקים. המדובר כאן על רווקים בלבד, אנשים שלא ירצו (או, במקרים נדירים יותר, לא יצליחו) להתמסד ולהקים משפחה גרעינית מסוג כזה או אחר. אם תחברו לכך את העובדה שנכון ללשכת הסטיטיסטיקה האמריקאית זהו גידול של 30% (שלושים אחוז!) בעשור האחרון, ואת הנתון שיותר מ-40% מהנישואין נגמרים בגירושין (וגם אצלנו הסטטיסטיקה לא ממש רחוקה מזה) אפשר להכריז כמעט בוודאות: המשפחה הגרעינית מתה. ב-2020 יש מצב לא רע בכלל שרוב העולם יורכב מאנשים שבחרו או נאלצו להיות לבד.

המספרים הללו, יש לציין, מעסיקים לא מעט אוניברסיטאות ומכוני מחקר נחשבים בעולם, משום שזהו מצב חסר תקדים בעולם ובהיסטוריה. אם משחר ההיסטוריה האנושית ועד היום נישואין נחשבו לאבן דרך בחיים, הרי שהיום, כבר ברור, המצב איננו כך. מודל המשפחה הגרעינית קורס. והרווקות, כך נראה, היא לגמרי המלך החדש.

המשפחה הגרעינית קורסת

לא מופרך מדי להגיד שהמשפחה הגרעינית קורסת, שכן אחוזי הגירושין הגבוהים בכל המדינות המערביות מדירות שינה מעיניהם של כמה וכמה גורמים, אבל האם באמת הרווקות היא צורת החיים המועדפת החדשה? התשובה במילה אחת: כן. התשובה בשתי מילים, עם זאת, תהיה: כן, אבל...

על פי פילוח הנתונים שעשה מכון המחקר האמריקאי, ארצות הברית תוביל ב-2020 עם לא פחות מ-36.3 מיליון רווקים. אחריה תזנב, באופן מפתיע, יפן עם 31.6 מיליון רווקים ואחריהם סין, עם 18.2 מיליון, אם כי שם מדובר יותר בבעיה דמוגרפית מאשר ברצון חופשי.

עם זאת, אין ספק שהרווקות הופכת לפופולרית. בשנות ה-70 המוקדמות נערך סקר בארצות הברית שקבע שלא פחות משמונים אחוז מהאוכלוסיה מחשיבים אדם הרוצה להישאר לבד כל חייו כ"חולה". כמה אחוזים היה משיג סקר כזה היום? אנחנו מניחים שפחות מעשרה אחוזים, וגם זה, נו, מספר די גבוה.

אבל אם בשנות השבעים פשוט לא השתלם להיות רווק, הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית, הרי שהיום אפשר לקבוע כי זה פשוט לא נכון. אם בוחנים את התהליך החברתי שעברה הרווקות, מ"וויל וגרייס" ועד "סקס והעיר הגדולה" או "בנות", בהחלט אפשר לקבוע שהמיינסטרים, לפחות זה הטלוויזיוני, מחשיב כבר רווקות כדרך חיים לגיטימית לחלוטין. והכלכלה? גם היא, ככל הנראה, בדרך להכיר בכך.

נפתח ונאמר את מה שחייבים להגיד: אין מדינה שלא רוצה שתושביה יקימו משפחה גרעינית ויתרבו. זהו אינטרס של כל שלטון. אך מספר הרווקים (ובעיקר, יש לציין, הרווקות) ההולך וגדל לא מאפשר לשלטון להתעלם מכך יותר. בארצות הברית, למשל, גם אובמה יודע שאחת הסיבות שנבחר לכהונה שנייה הייתה בגלל תמיכה גורפת של הרווקות בארצות הברית, שהפכו לכח אלקטורלי חזק מאוד בארצות הברית. האם יעז עכשיו לחוקק חוקים נגדן ובעד זוגות נשואים? ודאי שלא. למעשה, מספר חוקים המקלים כלכלית על אמהות חד הוריות ומשקי בית יחידים עומדים עכשיו בפני הקונגרס האמריקאי, ולמרות שסביר להניח שלא יעברו בגלל הקיצוצים הכואבים שהחליט הממשל לעשות, אפשר בקלות לראות לאן נושבת הרוח.

גם באנגליה הוצעה בחודש שעבר החלטה המעוררת סערה במדינה, ומכונה "מס הזוגיות". אם עד עתה נלקחו מיסים מכל משכורת בנפרד על פי מדרגות מס יחידות, הרי שעכשיו, עקב המצב הכלכלי, החליטה ממשלת בריטניה לחשב מדרגות מס על פי "משק בית", ולא על פי כל משכורת. הדבר גורם לכך שזוגות העוברים את סף ההכנסה של 26,000 פאונד לחודש קופצים מדרגת מס ונאלצים לשלם יותר משני יחידים המרוויחים 13,000 פאונד כל אחד. מומחים במדינה כבר הזהירו שמדובר ב"קריאה לזוגות להתגרש", ובממשל הוחלט על "זמן התארגנות" של תשעה חודשים לזוגות, כשעל פי חלק מהמומחים משפחות גדולות יאלצו לעבור לבית זול יותר על מנת לשמור על רמת חייהם. הרווקים, כנראה, יצליחו להישאר בלונדון.

גם בישראל, אגב, נדרשים לשלם רק נשואים את אגרת רשות השידור. כלומר, חוקית גם רווקים נדרשים לשלם אותה, אבל להם הרבה יותר קל להתחמק מכך בפועל. על הזוגות הנשואים בארץ נופל רוב הנטל של האגרה, אם כי כמובן אין להשוות בינה לבין המצב החדש באנגליה.

1.5 ביליון דולר מתגלגלים ברחובות

אבל כמו בכל תופעה גלובלית, צריך לעקוב אחר ורק דבר אחד: את הכסף. וכשמדובר ברווקים עושה רושם שהוא ממש מתגלגל ברחובות.

הנה, בסין החליטו בשנה שעברה (2012) לציין, לראשונה בהיסטוריה, את "יום הרווק". אז נכון, שוב נדגיש, בסין הבעיה היא הרבה יותר דמוגרפית מאשר תרבותית, אבל אין ספק שכשהרווקים מקבלים לגיטימציה חברתית עוד ועוד יצטרפו, גם מבחירה. היום הזה, איך לא, לווה במכירות בהנחות מטורפות, ועל פי דיווחים מסין שבר את שיאי המכירות און-ליין ביום אחד במדינה, מה שמבטיח שהיום הזה יהפוך למסורת.

בנוסף, סקר שנערך בארצות הברית גילה שפנויים מבלים 33% יותר עם עצמם או עם חברים מאשר זוגות נשואים, המבלים עם ילדיהם. זה, כמובן, לא נתון מפתיע כשלעצמו, אבל ניסיון לתרגם את המספרים הללו לכסף מגלים תעשייה שיכולה, כך על פי מכון המחקר FPBR, לגלגל לא פחות מ-1.5 ביליון דולרים בשנה בארצות הברית בלבד עם הגידול במספר הרווקים. וזה, כידוע, הרבה מאוד כסף. ולא מעט חברות, אפשר להניח, יתקשו לוותר עליו.

אז האם רחוק היום שבו נראה הנחות לרווקים בלבד? כנראה שכן. אבל מותגים בוודאי ימנעו מלמתג את עצמם כ"משפחתיים", ככל שמספר הרווקים עולה. הרווקים (ובעיקר הרווקות) מחזיקים כעת בלא מעט מזומנים, ויש הרבה חברות מסחריות שיודעות, בניגוד ליאיר לפיד, איפה הכסף.

למרות שאנחנו מאוד מנסים להיות שיוויוניים, אין ספק שלפחות בארצות הברית מדובר בעיקר ברווקות שבוחרות להיות לבד, על פני רווקים. עם עליית המשכורות (היחסית, שכן עדיין יש שם בעייתיות גדולה מאוד) של נשים בעולם המערבי והגידול בנשים הלומדות באוניברסיטה ועושות תואר אקדמי, אפשר בהחלט להעריך שהתופעה הזו רק תגדל בקרב צעירות.

אוכלוסיה נוספת שתגזול לא מעט תשומת לב, גם כלכלית, היא אוכלוסית הקשישים בארצות הברית. כיום ישנם 17 מיליון רווקים וגרושים מעל גיל 65 בארצות הברית, גידול של יותר מ-50 אחוז מאז שנות השמונים. בהתחשב בעובדה ש-82 אחוז מהנשים בגילאי 60 פלוס הכריזו שאין להן שום רצון להתחתן (שוב) או בכלל, ומדובר באוכלוסיה עמידה למדי, הנה לכם כוח כלכלי חדש במערב שבוודאי יזכה ללא מעט חיזורים מצד החברות המסחריות.

אז האם זה מוקדם להספיד את המשפחה הגרעינית ואת מוסד הנישואין? כנראה שכן. עם זאת, לא ירחק היום – אם הוא לא כבר כאן – שמשפחות עם ילדים יחשבו ל"פראיירים" הנושאים על גבם את הכלכלה. וכשמשתלם יותר כלכלית להיות רווקה או רווק, קשה שלא להעריך לאן נושבת הרוח.

החוקרים, כמובן, חלוקים בדעתם. חלקם חוזים שעם השיפור במצב הכלכלי יחזרו אחוזי הנישואין לעלות, חלקם בטוחים שזהו סופו של מוסד הנישואין ותחילתו של עידן חדש לגמרי בחברה האנושית. דבר אחד בטוח: משעמם בטוח לא יהיה כאן.