לפני קצת פחות מחודש, הכריז אתר הפורנו porn4free.com על מבצע כמעט פילנתרופי: על כל 30 צפיות בסרטי הוידאו שבאתר, יתרם סנט אחד למלחמה בסרטן השד. בהתחשב בעובדה שלפחות לפי טענתם באתר צופים מיליונים מדי יום, אתם יכולים בוודאי לנחש שמדובר בסכום רציני למדי. האתר אפילו יעד את הכסף לבחורה אחת ספיציפית, סוזאן ג'י קומאן, חולה לשעבר אשר הקימה עמותה ועוזרת לנשים אחרות שאצלן מתגלה סרטן השד.
סרטן זה סקסי?
קחו, למשל, קמפיין אמריקאי פרטי שרץ ברשת בזמן האחרון, וכותרתו "הצילו את הבסיס השני". למי שלא מכיר את ההקשר התרבותי, נסביר בקצרה שהדרך לסקס אצל האמריקאים מחולקת לארבעה "בסיסים", ממש כמו בביסבול. בסיס ראשון – נשיקה, בסיס שני – יד מתחת לחולצה, בסיס שלישי – מגע אוראלי ובסיס רביעי הוא ה"הום ראן", כלומר המגע המיני המלא.
-

הקמפיין, יש לציין, מלווה בדוגמניות ברוכות חזה (הקמפיין, בדומה לרוב הקמפיינים העולמיים, לא מראה את הפנים של הדוגמניות, אלא רק את הגוף) בלבוש חושפני במיוחד שלא מותיר הרבה מקום בדמיון, שלא לומר לא מותיר מקום לדמיון בכלל. בשיאו של הקמפיין נערך אף ארוחת התרמה ענקית (כל המלצריות, איך לא, לבשו ביקיני קטנטן ו-ורוד, הצבע שנבחר לסרט המייצג את סרטן השד) במסעדת "טאו" שבלוס אנג'לס, והכסף היה מיועד לאותה קומאן. קומאן, יש לציין, סירבה לקבל את הכסף, כיוון שטענה שמדובר בקמפיין "ביזיוני" ו"מחפיץ נשים".
אבל אם שני הקמפיינים האחרונים היו יוזמות פרטיות לחלוטין, מה כבר יש להגיד על הקמפיין של עמותת Keep a breast הענקית בארצות הברית, שמנסה לשכנע נערות צעירות להיבדק תחת הכותרת "אני אוהבת ציצים", או הכותרת השנייה והלא מוצלחת יותר: "הרגישי את הציצים שלך", כשבתמונה רואים בחור שעומד קרוב לבחורה ומנסה למשש לה את החזה. נכון, תמיד ידענו שסקס מוכר, פשוט לא היה לנו מושג שהוא גם אמור למכור את סרטן השד. "זו פשוט פורנוגרפיה מוסווית", אומרת קת'י קולב בת ה-58, ששרדה את המחלה, לעיתון יו.אס.איי טודיי. "אני לא מבינה למי הפרסומות האלה מיועדות? למה שמישהו יחשוב על סקס כשאנחנו נלחמים בסרטן השד? הבחור הממוצע – שאני בכלל לא מבינה למה הם הפכו לקהל היעד פתאום – אולי אובססיבי לגבי שדיים, אבל כל בחור שמכיר בחורה שעברה את סרטן השד יודע שהדבר האחרון שיש שם זו סקסיות. אני תמיד קצת נגעלת מהקמפיינים להעלאת מודעות למחלה, אבל השנה זה גרוע יותר מתמיד". "אני לא מבינה מה רוצים", אומרת מנגד דוברת האגודה, קימי מק'אטה. "אנחנו מכוונים לקהל צעיר, ועם קהל צעיר צריך לדבר בשפה שלו על נושא שלרוב הוא מפחיד ועדיין טאבו. אם רוצים לדבר אליהם ישירות אנחנו צריכים משהו אותנטי, מרענן ויצירתי. אחרת לא נצליח לשכנע אותם להיבדק".מנגן ושד
מק'אטה, יש לציין, היא ממש לא היחידה שהגיעה למסקנה הזו, ואולי זה מה שמדאיג באמת. קמפיינים "מיינסטרימיים" לחלוטין לא ממש מספקים את הסחורה, כנראה, ולאגודות לא נותרה דרך אחרת מלבד הדרך הזולה והבזויה ביותר. הדרך לגיהנום, כבר אמרו לפנינו, רצופה כוונות טובות.
באירופה זה אפילו גרוע יותר
האמנם הדבר החשוב באמת הוא לא התוכן? לא אם שואלים את לאני הורן, בת ה-41, פעילה מוכרת למען סרטן השד בארצות הברית. "לכולנו, כל החולות, פשוט נמאס מהפרסומות האלה", אמרה ליו.אס.איי טודיי. "הצילו את הציצים? זו המטרה?! לא, המטרה היא להציל את האישה. רובנו ויתרנו על החזה שלנו כדי להמשיך ולחיות".
