בגלל שכל כותב, מתישהו בחייו, פותח כתבה במשפט סיני עתיק, גם אני רוצה. למעשה, אני אפילו אכתוב אותו בסינית: נאן זו וואי, נו זו ניי. ותודה ללימודי הסינית שלי באוניברסיטה (כן בנות, אני רווק! ויודע סינית! לא לדחוף!). ידעתי שמתישהו זה ישתלם.
בגלל שאתם, ככל הנראה , לא למדתם סינית באוניברסיטה והייתם עסוקים בללמוד מקצועות שאשכרה יכניסו לכם כסף, הנה תרגום מילולי: הגבר מביא כסף, האישה דואגת לבית. אלא שהמשפט הזה, שהחזיק מעמד עשרות אלפי שנים, נשבר באחת.
נשים יצאו לעבוד, הרוויחו כסף, הגברים התחילו לעזור בבית, ועכשיו, סוף סוף אפשר להודות באמת הכואבת: מדובר, ללא ספק, בקונספט שנכשל כשלון חרוץ.
מרוויח פחות? יעזבו אותך בשביל יותר
אם אתן נשים זועמות, בוודאי כבר דרדרתן למטה את העמוד ובזה הרגע אתן כותבות טוקבק כועס במיוחד. אם חלקכן עוד פה, הנה דברים שחייבים להיאמר: אני בעד נשים עובדות. אני בעד שוויון בין המינים. אני בעד שכל אחד מאיתנו ישתכר כמה שיותר ללא קשר למינו, בעיקר בגלל שעם כל העלאות המס האלה אלוהים יודע שאנחנו צריכים עוד כסף, ומה זה משנה מי יביא אותו.
בעצם, זה כן משנה מי יביא אותו, מסתבר. כי גם אם הגבר חדש, העולם, מסתבר, עדיין ישן. ומי שמנסה להאיץ תהליכים בני אלפי שנים, סופו, ובכן, שלא יצליח.
מחקר חדש של אוניברסיטת פורהאם באנגליה שפורסם לפני כשבוע בביזנס סטנדרט קובע חד משמעית: הגבר מרוויח פחות מאשתו? זהו כנראה סופה של מערכת היחסים שלו. ככל שהאישה מרוויחה יותר מהגבר, קובע המחקר, מערכת היחסים שלהם תדרדר. הסיבה המרכזית: האשה שלו, כך קובעים החוקרים, תעריך אותו פחות ותיפרד ממנו לטובת גבר חזק יותר.
אני רוצה רגע להתעכב על תוצאות המחקר הזה, ובעיקר על התוצאה הסופית כדי להבהיר את הנקודה עד הסוף: הגברים השלימו עם העולם החדש. על פי אותו מחקר, 78% מהגברים חיים בשלום עם העובדה שהנשים שלהם מרוויחות יותר מהן. ברם אולם, רק 31% מהנשים שמרוויחות יותר חושבות שמדובר בתופעה טבעית, ומשוכנעות שהבחור שאיתן משתכר מעט בגלל שאינו ממצה את הפוטנציאל שלו.
בואו רגע נפשט את השפה האקדמית: אם אתה מרוויח פחות מאשתך, אתה אפס. למעשה, אתה אפס מאופס. ולא, אלו לא חבריך הגברים חושבים ככה, זאת האישה שאיתך. זו שאמרה שהיא רוצה אותך בגלל חוש ההומור והעובדה שאתה מפליץ רק כשאין עוד אנשים מסביב.
אבל הכל, מסתבר, עדיין נע סביב הכסף. אישה היא עדיין סך כל תכונותיה הטובות. גבר הוא עדיין סך כל מה שהוא מרוויח. וסופך, כנראה שתינטש לא לטובת גבר מצחיק יותר, אלא לטובת גבר שמרוויח יותר. זה כל מה שאתה שווה.
אבל נו, לא נתבסס רק על מחקר אחד, נכון? נכון. אז משם אנו נודדים לאמריקה, למאמר שפורסם על ידי הפרופ' מארי הרטל ווקר בכתב העת Psychcentral . הרטל-ווקר קיבצה כמה מחקרים יחדיו, אבל קודם כל, מעט סטטיסטיקה: שליש מהנשים הנשואות היום בארצות הברית מרוויחות יותר מבני זוגן. בגלל שיותר נשים הולכות היום לקולג' מגברים, התופעה הזו צפויה רק להתגבר.
"אישה שהולכת ל-13 שעות למשרד לא יכולה לחזור הביתה ולעשות כביסה", כותבת הרטל-ווקר, וצודקת במאה אחוז. גם הגברים הבינו את זה, כמובן, ולכן הם נרתמים לעזור. אבל הבעיה האמיתית, טוענת הרטל-ווקר, הוא ש"נשים הולכות לעבודה בבוקר כנשים עצמאיות, אבל עדיין מאמינות שהגברים הם אלו שצריכים לדאוג להן בסוף היום. חלקן הגדול לא יודע איך להתמודד עם הדיסוננס הזה, ורואה בגברים אשמים".
יפ. אלפי שנים נשים הרוויחו פחות מאיתנו או בכלל לא, וזו הייתה אשמתם של הגברים. עכשיו נשים מרוויחות יותר מאיתנו, וזו גם אשמתם של הגברים. רציונלי? בוודאי. כמו הרבה דברים נשיים אחרים.
נקמתם של הגברים
אני באמת לא רוצה לעשות מזה מניפסט נגד נשים, בעיקר בגלל שאין לי נגדן דבר. גם הן, בדיוק כמונו, הדור הראשון שגדל לתוך עולם חדש ולא מוכר ששינה את פניו באחת. כולנו חונכנו על הערכים הישנים ויודעים שגברים הם נסיכים, נשים הן נסיכות, ואף אחד לא סיפר למי מהמינים שהנסיכה היא זו ששמה את ארוחת הערב על השולחן והגבר יודע את ההבדל בין תרד למנגולד.
בהנחה, כאילו, שיש ביניהם הבדל בכלל.
אבל אם כל מה שנכתב למעלה לא היו חדשות מדאיגות מספיקות, כתבה שפורסמה אתמול בעיתון "חדשות" הסיני צריכה להדאיג את כולנו, בעיקר בגלל ששם, מאז שנשים יצאו לעבוד, הן מרוויחות יותר מהגברים. ובזוגות כאלו, קובע העיתון, אחוזי הגירושין עומדים על לא פחות מ-75% אחוז.
אל תזלזלו בנתון הזה, ובטח אל תגידו "טוב, זה בסין". אני יודע דבר או שניים על סין (למדתי באוניברסיטה! סינית! אמרתי לא לדחוף, בנות!) ויש 28 מיליארדריות בעולם כיום, שני שליש מהן מגיעות מסין. בקיצור, תסתכלו עליהם, ותראו אותנו בעוד כמה שנים. או אחרי שהמע"מ יעלה כאן ל-26 אחוז, או משהו כזה.
אבל בואו נחזור שוב לנקודה המדאיגה באמת: 75%. שלושה מתוך ארבעה זוגות שבהם האישה מרוויחה יותר מתגרשים. לרוב, טוען העיתון, דווקא ביוזמת האישה. על פי העיתון, הסיבה הנפוצה ביותר לגירושין היא "חוסר אמביציה מצד הבעל", לטענתה של האישה. בדיוק, הפלא ופלא, כמו שקובע המחקר הבריטי.
הפמיניזם, יעידו הנשים, היה הצלחה מסחררת. עולם שלם שהתעלם מנשים התחנך לכבד אותן, להעריך אותן ולהתייחס אליהן כשוות, בדיוק כמו שמגיע להן, דרך אגב. אלא שהיחידות שלא הצליחו הפמיניסטיות לחנך הן, מסתבר, את הנשים עצמן. ושוב ושוב ושוב הן יורות לעצמן ברגל, ובזמן שכל העולם - או לפחות חלק מהגברים - מוכנים להשתנות בשבילן, חלקן, מסתבר, ממש לא רוצה לזוז מהמקום שלו.
תעזור עם הילדים. תעשה כביסה. תבשל. תנקה. תרוויח יותר. תתקדם בעבודה. וכל זה, אפעס, כשהפרס הוא בסך הכל, לא נעים להודות, מערכת יחסים תקינה. לא עסקה נהדרת במיוחד, כשחושבים על זה.
הגברים החדשים נמצאים במצב בלתי אפשרי. אנחנו רוצים שהאישה שלנו תרוויח כמונו (מצידי שתרוויח יותר, מה אכפת לי), אבל חייבים להרוויח יותר ממנה כדי שלא תלך. אין לנו שום עניין בכביסה ואנחנו יכולים ללבוש את אותם הבגדים במשך חודשים, אבל אנחנו חייבים לעשות, כדי שלא תלך.
הגברים במלכוד, וככל שידחקו יותר לפינה, ככה הזעם יהיה גדול יותר. מתישהו, גבירותי, יקומו גם הגברים ויגידו: פמיניזם זה אחלה, אבל העסקה שאתן מציעות היא לא אפשרית. הם יקומו וישנו את סדרי העולם בחזרה. וכן, זה כנראה יהיה לא נעים לחלק מהנשים.
אבל היי, לפחות אף אחת לא תוכל להגיד עלינו יותר שאנחנו לא אמביציוזיים.
במשך שנים נשים דורשות את הכוח. את השליטה. את ראשות הבית. את כוח הפרנסה. אחרי אלפי שנים של דיכוי נשים הגיעה הדרישה הנחרצת ואיתה ההבטחה שיהיה כאן אחרת, רק כדי לגלות שאנחנו הולכים בדיוק לאותו מקום, רק הפוך והרבה יותר גרוע.
כי אישה היא עכשיו לא רק איברי גוף שונים (וטוב שכך). היא גם שכל, היא גם אופי, וכך צריך להיות.
גברים? הם עדיין אלו שבסך הכל מביאים את המשכורת הביתה. תמיד היו. תמיד יהיו. תכונות? אופי? פחחח. ואם אשתך שמרוויחה יותר ממך מלטפת אותך עכשיו ואומרת לך "נו, באמת, מאמי, אל תדאג. אני איתך בגלל מה שאתה", אני לא הייתי עוצם עין. מתישהו יגיע ארנק גדול יותר. והיא, ככל הנראה, תחליף אותך בשמחה.
