וידוי: אני קורא לאנשים "הומואים" לפחות 15 פעם ביום. אני קורא לחבר טוב שלי "הומו" כשהוא מעודד את הקבוצה הלא נכונה, אני קורא לחבר לעבודה "הומו" כשהוא בוחר במסעדה הלא נכונה לארוחת צהריים (אני הבחור עם המשקל העודף, אני אחליט מה אוכלים), אני קורא לנהג המניאק שכרגע חתך אותי בפראות "הומו". אני קורא לו גם מניאק, זבל, מאחל לו שייכנס בעמוד ומסיים בשלל איחולים לאמא שלו.

ואני באמת לא חושב שאני עושה משהו לא בסדר.

זה נראה לכם כמו אדם ששולט בעצמו? המאמן ז'וזה מוריניו (צילום: gettyimages)
זה נראה לכם כמו אדם ששולט בעצמו? המאמן ז'וזה מוריניו (צילום: gettyimages)

קללות, בעיני, הן קצת כמו שחרור לחץ ססמוגרפי. מעין רעידות אדמה קלילות שתכליתן שחרור לחץ, שכן אחרת לא רחוק הרגע שאאגור את הכל בתוכי ואכה מישהו עם לום ברזל.

ואנחנו באמת לא רוצים שזה יקרה, נכון?

מוריניו לא אשם

לפני שאתם קופצים עלי (בעיקר כי אתם צדקנים ומתייפיפים ואני לא), הרשו לי רגע להבהיר: גברים מקללים. הם מקללים הרבה. כן, גם אם הומואים, שחורים, יהודים או מודים בפה מלא שהם אוהבים את "כוכב נולד". אני לא מכיר גבר שלא מקלל.

ואני גם לא מכיר, וזו הנקודה החשובה באמת, גבר שמתכוון למה שהוא אומר.

כשאני קורא לחבר טוב שלי "הומו" (אגב, הוא באמת הומו, אבל בואו נעזוב את זה בצד עכשיו) אני לא מתכוון לזה כמילת גנאי. כאילו, זו בטח לא מחמאה, אבל זה כה חסר חשיבות בעיני (וגם בעיניו, וגם בעיני כל גבר אחר שאני מכיר) עד שמעולם לא טרחתי לחשוב על זה.

לקלל זה פשוט מה שאנחנו עושים. כמו לנשום, כמו לאכול, כמו להעביר ערוץ ברגע שרואים את ליאור שליין. אינסטינקטים, נו, מה אתם כבר יכולים לעשות איתם?

אני לא אומר שזה בסדר, אגב. רציונלית, זה באמת לא בסדר לקרוא למישהו אחר "הומו" כמילת גנאי. זה לא.

הבעיה היא שכשאתה עצבני, אתה הכל חוץ מרציונלי.

וזה נתון שחייבים לקחת בחשבון כשמסתכלים על התופעה הזאת.

השנה הזו, כך נראה, עומדת להיות השנה שבה ארגון ההומואים והלסביות ינסה לעשות הכל כדי למחוק את מילת הגנאי הזו מהמפה. הארגון סימן לו ספורטאים ואישי ציבור שפלטו את המילה הזו בטעות, ונכנס בהם בשיא הכוח.

וזו עלולה להיות, אם הם לא יסגו מהצעד האווילי הזה, הטעות הפומבית הכי גדולה שהם עשו מאז שקמו.

ראשון להיתקל בבולדוזר הלהט"בים העולמי היה השחקן הכי פופורלי בנ.ב.א, קובי בראיינט. לפני כמה חודשים, במשחק מכריע, תפסה המצלמה את בראיינט כשהוא מקלל שופט וקורא לו "הומו". הארגון האמריקאי התלונן, הנ.ב.א התקפל, בראיינט נאלץ לשלם 20,000 דולר.

הסיטואציה, אגב, לפניכם:

אז אחרי שצפינו, בואו נעשה את זה שוב, בסדר: המשחקים הם משחקים מכריעים. השופט נתן עבירה (שלא הייתה) לבראיינט, שנספרה כעבירה רביעית. בשישית, מי שלא יודע, אתה מחוץ למשחק, כך שמדובר במשהו קריטי. בראיינט זעם. העיניים שלו היו אדומות מרוב כעס. זה היה אחרי חצי שעה שבה הוא התרוצץ על המגרש. אז במצב כזה אנחנו נבקש מבן אדם לשלוט על הפה שלו, באמת? זה נס שהוא לא חנק את השופט בידיים חשופות.

והנה, לפני חודש, אחד מבכירי המאמנים באירופה, ז'וזה מוריניו, רתח על השחקנים שלו. עם איך שהם נראו, האמת, זה פלא שהוא לא לקח מכונת ירייה וטבח בהם, אבל נעזוב את זה בצד. הוא קרא להם, בין שלל קללות שהוא פיזר לעברם, גם "הומואים". ארגון הלהט"בים האירופאי התלונן הפעם, אופ"א חשבה שהם צודקים, מוריניו נקנס ב-7000 יורו.

תוסיפו לרשימה הזו גם את הכדורסלן ריי אלן, המתאבק ג'ון סינה, השדר מייקל קול (שאוהד שפך עליו מיץ תפוזים בפנים בגלל שלא אהב את דברי הפרשנות שלו, וכל מה שקול עשה זה סינן קללה בשקט והלך משם) והכדורגלן ראבל מוריסן, שנתקל באוהד שגידף אותו ללא הרף.

כל הרשימה המכובדת הזו הואשמה בהומופוביה ונקנסה בסכומים כאלו ואחרים. וזה הקנס - כן, אפילו יותר מאגרת רשות השידור - הכי לא צודק שאפשר לתת.

מלחמה או סתם טרור?

רגע לפני שהם מאשימים את כולם בהומופוביה (שזה בדיוק מה שעשה נשיא ארגון הלהט"בים האירופאי), מוטב לו לארגון הלהט"בים לבחור את קרבותיו בתבונה.

הכרה רשמית? בהחלט כן. נישואין בין בני זוג חד מיניים? לגמרי. זכויות שוות ומלאות גם לכל אדם שאינו הטרוסקסואל? אני ממש בעד.

אבל לקנוס כל מי שפולט "הומו" כשהמוח שלו במהירות 150 סל"ד למאית שנייה והדבר האחרון שאכפת לו ממנו זה להיות פוליטיקלי קורקט? זו כבר לא מלחמה צודקת. זה סתם טרור והפחדה.

וזה, נראה לכם כמו בן אדם ששולט בעצמו? קובי בראיינט (צילום: gettyimages)
וזה, נראה לכם כמו בן אדם ששולט בעצמו? קובי בראיינט (צילום: gettyimages)

אין שופטים אדם בשעת צערו, אמרו חז"ל, ואם היו חיים היום בוודאי היו מוסיפים סייג שגם לא שופטים אדם כשפסלו לו שער חוקי, כשזרקו אותו לספסל שלא בצדק או כשהקבוצה שלו משחקת כמו חבורת נערות מקהלה (עם נערות המקהלה סליחה, בסדר?). אף אחד מאיתנו, כשהוא מקלל, לא מסוגל לשמור על הפה שלו. וכולנו, מה לעשות, רק בני אדם.

אבל בספורטאים שבשיא הלחץ, המתח והדרמה פולטים קללה? נו, באמת. לי יותר נראה שארגון הלהט"בים מצאה דרך בריאה וחוקית להכניס עוד קצת כסף לקופה המידלדלת.

עזבו את הספורטאים שלנו בשקט, עזבו אותנו בשקט (אגב, הדבר נכון גם לגבי מילות גנאי כמו "יהודים", "שחורים", "חובבי בית ספר למוזיקה" וכדומה) ובואו נילחם, כולנו ביחד, על הדברים שחשובים באמת.