"זה שם?”.

"לא".

"ועכשיו?”

"לא".

"ועכשיו?”.

"וואו!”, היא מרימה את הראש במהירות ותוך כדי אנחה שבחיים לא שמעתי אותה משמיעה קודם לכן.

"מצאתי את זה, נכון?", אמרתי, מבושם מעונג ובעיקר מעצמי.

"לא", היא קמה מהמיטה, "פשוט נזכרתי ששכחתי את הבגדים במכונת כביסה".

מחקר? סתם שטויות

יש כמה דברים שזוגתי ואני מעולם לא הצלחנו להסכים עליהם: הצבע האידיאלי לספה החדשה שנקנה לסלון (מה שדי מסביר את העובדה שאנחנו תקועים עם הספה המתפרקת של אמא שלה כבר ארבע שנים), העובדה שמקומם של הגרביים והתחתונים שלי אינו על הרצפה והויכוח הכי לוהט בשבוע האחרון בבית שלנו: האם נקודת הג'י קיימת או לא.

אז איך מוצאים אותה? (צילום: shutterstock)
אז איך מוצאים אותה? (צילום: shutterstock)

הכל התחיל בגלל מחקר שפרסם ממש לפני כמה ימים בית החולים "ייל ניו הייבן" שבקונטיקט. המחקר, שנערך בבית החולים בשישים (!) השנים (!!) האחרונות ומצא באופן חד משמעי: נקודת הג'י הנשית כלל לא קיימת.

מה לא ניסו שם, בבית החולים. ניתוח עצבים, בדיקת רקמות, בדיקות אולטרא-סאונד. באמת, לזכותם של החוקרים ייאמר שהם לא החמיצו דבר. עם זאת, ממש כמו אוטופיה או מזרח תיכון חדש או פרק טוב של "האנטומיה של גריי", קבעו החוקרים חד משמעית שמדובר בהונאה ובעצם אין דבר כזה בכלל.

"אויש, תפסיק עם השטויות", אמרה לי זוגתי כשנפנפתי בפניה במחקר בהתלהבות. “אז כמה גברים מתוסכלים מינית לא הצליחו למצוא את הג'י ופרסמו מחקר, ביג-דיל".

"הם לא כמה גברים", התעצבנתי, ,הם מדענים! שזו העבודה שלהם!”.

"בסדר", היא נפנפה אותי, “אז אני אישה ואני אומרת לך שהיא קיימת וזהו".

נו, ולך תתווכח עם טיעון מנצח כזה.

69 מיליון תוצאות

"זה שם?”

"לא".

"ועכשיו?”.

"לא".

"ועכשיו?”.

"אורי, תגיד, זה הכרחי כל הקטע הזה שהלפ-טופ שלך על הראש שלי?”.

69 מיליון תוצאות וגבר אחד (צילום: shutterstock)
69 מיליון תוצאות וגבר אחד (צילום: shutterstock)

רק שתבינו, אני אדם יסודי ונאמן. וגם אם כמה חוקרים קבעו שאין דבר כזה אבל החברה שלי טוענת שיש, היו סמוכים ובטוחים שאני אעשה הכל כדי למצוא אותו.

בהיעדר ספרות מקצועית מתאימה (לא, “אני וגופי" לא נחשב) נכנסתי לגוגל והקשתי בתמימות "איך למצוא את נקודת הג'י שלה". לרוע המזל, קיבלתי בחזרה סכום צנוע של 69 מיליון ו-700,000 תוצאות.

רק לשם השוואה, כשמחפשים "תמונות של חתולים חמודים" מקבלים בחזרה 44 מיליון תוצאות בלבד.

אם כך, אחרי קריאה ומחקר מעמיקים בשלל אתרים, עושה רושם שאין דבר פשוט מזה: נקודת הג'י שלה נמצאת מעל (או מתחת, או מחוץ, או בתוך) הירכיים (או הראש. או, על פי אתר אחד, בין הבוהן לאצבע ברגל שמאל) והיא מחוספסת (או חלקה, או בעלת טקסטורה חולית). נו, יותר פשוט מזה?

כל אתר שמכבד את עצמו גם טרח להוסיף איורים וציורים, ובגלל שזכרון צילומי זה לא דבר שאני מתמחה בו, טרחתי להביא איתי את הלפ-טופ למיטה. סקסי כמו דיון בועדת הכנסת, אני יודע.

יש גם מלפפון

נדוש ככל שזה יהיה, העובדה שיש משהו שיכול לעשות את הפרטנרית שלי מאושרת ואני לא יודע איך לעשות אותו הוציאה אותי מדעתי. כאילו, נכון שהמחקר האחרון שפורסם מראה שכל ניסיונותיי אפקטיביים בערך כמו ללכת לחנות חיות ולבקש מהם חד קרן, ובכל זאת.

לא יכלו לפחות לצרף מפה או משהו? (צילום: shutterstock)
לא יכלו לפחות לצרף מפה או משהו? (צילום: shutterstock)

מה לא ניסינו בשבוע הזה. אצבעות, לשון, צעצועי מין שנקנו במיוחד ואפילו פירות (יש איזה אתר שנשבע שהמרקם של מלפפון מגרה את נקודת הג'י ממש כמו את עור הפנים). עד שלילה אחד, רגע לפני שאמרתי נואש והרמתי ידיים, פשוט שמעתי אותה משמיעה צלילים שלא שמעתי אותה עושה קודם.

"זה שם?”.

היא הנידה בראשה לשלילה ונשכה את שפתיה.

"ועכשיו?”

היא הנידה את ראשה בשלישה ונשכה את שפתיה חזק יותר

ידעתי שאני מתקרב. ידעתי שזה הרגע הגדול ביותר שלנו.

"ועכשיו?”.

"וואו", היא זינקה מהמיטה מתנשפת.

"מצאתי את זה, נכון?”ֿ, התנשפתי והתבשמתי מעצמי. סוף סוף. קצת עבודה קשה, ובאמת שאין דבר העומד בפני הרצון.

"נראה לך?”, היא ענתה והתלבשה, “פשוט נזכרתי שהכביסה במייבש כבר כמה שעות".