יש לך שמלת כלה אבל אין לך חתן? זה לגמרי באשמתך (צילום: shutterstock)
יש לך שמלת כלה אבל אין לך חתן? זה לגמרי באשמתך (צילום: shutterstock)

עבר עוד סילבסטר, ושוב לא התנשקת עם אף אחד בחצות. החברות שלך התכרבלו עם החברים שלהן, אם הם הצליחו להישאר ערים עד חצות הם כנראה גם התנשקו, ורק את, כמעט כמו תמיד, נשארת לבד.

אין בנים נורמליים בעיר הזאת, את בטח אומרת לעצמך ופותרת את עצמך מכל הסיטואציה הזו. כל הגברים, את ממשיכה לירות קלישאות בקצב של אסי עזר על סטרואידים, חארות. פשוט חארות. ובכן, הרשי לי לגלות לך משהו שבמפתיע לא קפץ לך לראש: זה לא הם.

זו לגמרי את.

>> קארין ארד, אגב, לא רק בעד נשים, אלא גם רוצה את הדת שלה בחזרה

התעצבנת? יופי. אמא שלי תמיד הייתה אומרת שאם מתעצבנים, כנראה שיש לזה סיבה טובה. אם עברת את גיל 30 וחתונה אפילו לא נראית באופק, הגיע הזמן, כפי שאומר ראש ממשלתנו הדגול והנערץ, להתחיל לדבר דוגרי.

ודוגרי? את כנראה נופלת לאחת מהקטגוריות האלה. והגיע הזמן שמישהו יגיד לך את האמת בפרצוף. זה אולי יכאב, זה אולי ישרוף וזה אולי, רק אולי, יציל אותך מלצאת לבארים אפלוליים ולהתחיל עם בחורים שקטנים ממך ב-15 שנה.

לא נשואה? כנראה שאת ביץ'

פעם, מזמן, היה לך חבר. הוא היה בחור טוב, נחמד, עדין, מתחשב ומצחיק. החברים שלך אהבו אותו, המשפחה שלך חיבבה אותו, הכל היה טוב ויפה. חוץ מזה שהוא לא עשה מה שאת רצית.

הוא לא שטף כלים בכיור כמו שרצית והוא לא הרים את הגרביים מהכביסה כמו שרצית ולא היה לו טעם בסרטים כמו שרצית ולא היו לו פנטזיות מיניות כמו שרצית ובכלל, היו לחצוף הזה מלא רצונות משלו. ואת הסתכלת עליו כמו על איזה נער פר"ח טעון טיפוח וחשבת לעצמך – וגם יותר מדי פעמים בקול רם – שיש לו פוטנציאל. שעם קצת השקעה מצידך הוא עוד יהיה בן אדם.

ובסוף הוא הלך. איזה קטע, אה?

ההתנשאות הזו, סתם שתדעי, היא בלתי נסבלת. ואני לא מתכוון במובן של זה לא כיף, אני מתכוון במובן שיום אחד קם גבר וחושב לעצמו "אלוהים אדירים, למה אני צריך לסבול את זה?”.

הוא לא ביקש שתשני אותו, היה לו טוב מאוד עם מי שהוא. הוא לא ביקש לחזור הביתה ולשמוע מה הוא עשה לא בסדר (לשאול מה כל כך קשה להתאים את הצבע של המגבות לשיש כמו שביקשת זה כמו לשאול מה כל כך קשה במין אנאלי. בשני המקרים זה מכאיב מאוד). הוא לא ביקש אמא ולא ביקש מנהלת. הוא ביקש חברה ושותפה לחיים. וזה הדבר האחרון שהיית.

ועכשיו את לבד. זה מן עונש קוסמי כזה לכלבות. תאהבי אנשים בזכות מה שהם, תפסיקי להתנשא מעל כולם, את לא יודעת יותר טוב מאף אחד אחר. אה, ותעשי עוד תנוחה חוץ ממיסיונרית. להזיק זה לא יכול.

מבחוץ את נראית מלאך. מבפנים, נו, זה סיפור אחר לגמרי (צילום: shutterstock)
מבחוץ את נראית מלאך. מבפנים, נו, זה סיפור אחר לגמרי (צילום: shutterstock)

לא נשואה? כנראה שאת מפונקת

פעם, מזמן, היה לך חבר. הוא היה בחור טוב, נחמד, עדין, מתחשב ומצחיק. בדייט הראשון, מן הסתם, הוא שילם עלייך. גם בדייט השני. בדייט השלישי עשית סימנים כאילו את הולכת לשלוף את הארנק, והוא התעקש לשלם. איזה גבר. אם הוא רק היה יודע שזה עומד להיות דפוס חוזר בשנתיים שתהיו ביחד, הוא היה לוקח את נעלי הריצה שלו ובורח כמה שיותר רחוק.

אם את בת 30 ועדיין עובדת באיזו עבודת סטודנטים, אם את רק מחכה לגבר שיבוא לפרנס אותך, אם החבר שלך נכנס הביתה אחרי 12 שעות בעבודה וכל מה שאת יכולה להגיד לו זה "נורא בא לי שתעשה לי פוט מאסאז'”, אם נראה לך טבעי שהוא ישלם עלייך שכר דירה בזמן שאת תלכי ותפוצצי את כרטיס האשראי בקניות, אם נראה לך לגיטימי לא לשים את החשבונות המשותפים שלכם לפני הגחמות האישיות שלך, אם אין לך שום כיוון בחיים אבל לא אכפת לך, הגבר שלך יחזיק אותך, אם את מתכננת לחיות על חשבונו, אם ראית משהו נורא יפה בחנות ומיד את מתחילה לעשות "יו, מאמי, תראה" וכל מיני קולות מתנחמדים טיפשיים כאלה, יש כנראה סיבה טובה לזה שאת לבד. והגיע הזמן שמישהו יציב לך מראה מול הפנים.

שלא יובן לא נכון, זה לא הכסף. את יכולה להרוויח 2,800 שקל ואת יכולה להרוויח 28,000, מה שחשוב זה המאמץ והשיתוף ובעיקר – ערך הכסף. אם את במינוס ועדיין מרשה לעצמך ללכת לקניות, אם הוא הולך לעבוד ואת נשארת על הספה ונורא ממהרת כי יש לך פדיקור ב-11 בבוקר, גבר, כל גבר, ירגיש לבד.

ואם הוא כבר מרגיש לבד, בשביל מה הוא צריך אותך, בעצם?

לא נשואה? כנראה שאת לא יודעת להתפשר

פעם, מזמן, היה לך חבר. הוא היה בחור טוב, נחמד, עדין, מתחשב ומצחיק. ואז זרקת אותו ושברת לו את הלב. למה? כי חשבת שאולי יש שם משהו יותר טוב בחוץ. הוא היה חמוד והכל, לדידך, אבל זה לא היה "זה".

ועכשיו את לבד. והוא מאורס למישהי אחרת. ואת יכולה, כמו בהרבה מצבים אחרים, להאשים רק את עצמך.

אהבה היא פשרה. זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות עם מישהו שלא מתאים לנו, אבל מישהו מושלם לא יהיה לנו בגלגול הזה, אלא אם כן את גרה בטירה של דיסני. כל בחור שלא יהיה יכיל תכונות טובות ותכונות רעות. והעובדה שצריך להסביר לך את זה אחרי שעברת את גיל 30 היא מביכה כשלעצמה.

אז לא התפשרת. והחלטת שמגיע לך טוב יותר, למרות שהבחור ההוא היה ממש ממש בסדר ואהב אותך נורא. וגילית שכל מה שיש שם בחוץ זה חארות שעושים לך עיניים, שוכבים איתך ואז לא מתקשרים למחרת בבוקר, ואת אומרת שכל הגברים חארות ומאמינה לעצמך.

אבל לא, מותק שלי, זה לא שכל הגברים חארות. זה פשוט שאת הגברים מזהב את זרקת בעצמך.

לא נשואה? כנראה שאת לא יודעת להיות ביחד

פעם, מזמן, היה לך חבר. הוא היה בחור טוב, נחמד, עדין, מתחשב ומצחיק. ואז עברתם לגור ביחד, ועד עכשיו את לא מבינה איך הוא נטש אותך.

יכול להיות שזה קשור לעובדה שהחמצת פנים מול כל החפצים שלו. יכול להיות שזה קשור לעובדה ששום תמונה שלו לא שרדה את המעבר. יכול להיות שזה קשור לעובדה שאיך שהגעתם לאמא שלו התחלת לעשות פרצופים שאת רוצה ללכת, וכשהוא נסחב איתך לבר מצווה של הדודן מהדרגה השלישית שהוא מעולם לא פגש הסברת לו כמה זה חשוב ושנשארים עד הדקה האחרונה.

אם את חושבת שהצרכים שלך צריכים להיות ממולאים לפני שלו, אם עוד לא למדת שבזוגיות צריך לוותר ולפעמים לעשות דברים שהוא רוצה, אם את מסרבת להבין שאת לא גרה לבד יותר וזה הבית של שניכם, והוא לא איזה דייר משנה שדעתו לא נחשבת, יש סיבה טובה שאת לבד. והבאת אותה לגמרי על עצמך.

לא נשואה? כנראה שאת כוסית

פעם, מזמן, היה לך חבר. טוב, זה לא ממש נכון. היה מישהו שחשב שהוא חבר שלך. את אפילו לא זוכרת איך קוראים לו. מה אכפת לך, את כוסית. את זוהרת, הגוף שלך נראה נהדר, בנים לא מפסיקים לחזר אחרייך, ולמה להתמקד באחד אם אפשר פשוט לדרוך לו בסטילטו על הלב ולהמשיך הלאה, נכון?

ואז בוקר אחד התעוררת וגילית שאת בת 30. ולבד.

ואחרי שנים של דריכות על לבבות גילית – קצת מפתיע, אני יודע – שאף אחד לא ממש רוצה לתת לך אותו. כן, את עדיין נראית טוב (אם כי הקמטים באזור העיניים עושים את שלהם, את יודעת), אבל איזה קטע, אף אחד לא רוצה ממך שום דבר חוץ מסקס. גרוע יותר, את גם לא ממש יודעת לתת שום דבר אחר חוץ מסקס.

התפשרות? זוגיות? התחשבות באחר? אבל את כוסית! הם אמורים ליפול לרגלייך!אז זהו, שלא. וזה קורה ביום. והיום הזה הגיע. היום הזה שבו יש בנות יותר צעירות, יותר לוהטות ויותר סקסיות ממך. באופן אישי, אני לא חושב שתצאי מהמצב הזה. הוא קטטוני. אבל אם לפחות אפשר להציע לך אמת מזוקקת, אין לך שום זכות לייבב שכל הגברים חארות. את היית המודל שלהם לדוגמה.

אם ככה נראה כל ריב שלכם, מה הפלא שאת לבד? (צילום: shutterstock)
אם ככה נראה כל ריב שלכם, מה הפלא שאת לבד? (צילום: shutterstock)

לא נשואה? כנראה שאת קריזיונרית

פעם, מזמן, היה לך חבר. הוא היה בחור טוב, נחמד, עדין, מתחשב ומצחיק. ואז עשית מכל דבר קטן ריב או סצינה או הפקה שלמה של הקמארי. ובסוף הוא התעצבן והלך.

בחיים האלה צריכים לדעת על מה להתעצבן ובעיקר מתי. ואם את הולכת בבית וטורקת דלתות או צורחת או מקללת או לא מדברת איתו שבועיים כי הוא לא הוריד את הקרש באסלה ובאופן כללי קדאפי נראה כמו דובון אכפת לי לידך, כדאי שתלכי לסדנה לשליטה בעצבים.

או לצפון קוריאה. יש להם חסך במנהיגים עכשיו.

אם אין לך דרישות יותר מאשר שהוא ינשום לבד, זה לא מפתיע שאת לבד (צילום: shutterstock)
אם אין לך דרישות יותר מאשר שהוא ינשום לבד, זה לא מפתיע שאת לבד (צילום: shutterstock)

לא נשואה? כנראה שאת נואשת

פעם, מזמן, היה לך חבר. הוא היה בחור טוב, נחמד, עדין מתחשב ומצחיק. ואז, למרות שיצאתם רק שבוע וחצי, התחלת לשאול אותו מה קורה עם חתונה.

עכשיו, שתדעי, באופן כללי אין בעיה גדולה עם זה. מותר להיות מאוהבים, מותר לפנטז, לא צריך לסתום את הפה ולשחק לפי "חוקי המשחק". אבל יש הבדל גדול בין להיות מאוהבת לבין להגיד לעצמך "הממ, הוא בחור שנראה מתפקד ונושם באופן עצמוני. כן, אותו אני רוצה!”.

למרות שאומרים עלינו שיש לנו רגישות של סוליה, בנים יודעים מתי רוצים אותם באמת ומתי רוצים אותנו סתם כי היינו בסביבה ובעוד חצי שנה את תהיי בת 33. תעשי לעצמך טובה. בניגוד לכל הבנות שלמעלה, לך יש עוד סיכוי. לא יקרה כלום אם החתונה תהיה עוד שנה או אפילו שנה וחצי. העיקר שתהיי עם מישהו שאת אוהבת.

או, לפחות, מכירה יותר משבועיים.