לפעמים אתה קצת מקבל את הרושם הזה שהמהפכה הזו התחילה רק כי רווקי תל אביב מיצו את כל הפאבים האפשריים. הדבר, כמובן, נאמר בבדיחות הדעת, משום שאת הסיבה האמיתית יודע כל ילד: המהפכה הזו, כמובן, התחילה רק כי רווקי תל אביב גילו שהם משלמים 30 שקל על חצי ליטר, והעדיפו להתחיל עם בחורות בחינם.
כן, נו, יש גם את כל העניין הצדק החברתי ההוא - והיי, אנחנו בעד, אבל צדק חברתי זה קצת כמו לנסות ולהתחיל עם בר רפאלי: זה יכול להיות ממש ענק אם זה ילך, אבל כנראה שלא.
בינתיים, עד שיושג צדק חברתי - ואם נמשיך לבוא בהמונינו הוא יושג גם יושג - עסוקים הצעירים בכל רחבי הארץ בלהחזיר דבר אחר שמזמן איבדנו: אהבה. זו, כמובן, תיזכר בתור מהפכת הצדק החברתי, אבל האמת היא שהדבר האמיתי שהיא עשתה זה פשוט לפתוח לכולנו את הלב, ולהראות שאפשר גם אחרת.
כן, אני יודע, זה קצת קלישאתי. לא, נניח, קלישאתי כמו מרגול, אבל בכל זאת קלישאתי וקיטשי גם. ובכל זאת, מי שהולך בשדרות רוטשילד בימים האלה לא יכול שלא להרגיש שיש משהו קצת אחר באוויר. קורטוב של נאיביות, קצת פחות ציניות. קוראים לזה אהבה, ונדמה לי שכולנו קצת שכחנו את זה במירוץ העכברים שמתחולל סביבנו.
לכן, זה לא ממש מפתיע שעם פרוץ האהבה יקומו גם שלל יוזמות שידוכים. כמו כל היוזמות האחרות של המחאה, גם הן ספונטניות כמעט לחלוטין. אחת מהן, למשל, היא דוכן שממוקם ממש באמצע השדרה ומכונה "משרד שידוכי המהפכה", ומבקש לשדך בין אנשים.
"אני חייבת להודות שהרעיון התגלגל לי בראש כבר די הרבה זמן", מודה אוריאן לי הכהן, שמתפעלת את הודכן. "כשהתחלתי להסתובב בשדרה ובמאהל התחילו איתי לא מעט בחורים ואז חשבתי לעצמי 'אוקיי, זו מהפכה של צעירים, אנשים פה באמת נאבקים על משהו שחשוב לעתיד ילדינו".
ואם הם דואגים למאבק, כדאי שמישהו ידאג לחלק של ילדינו, הרי. את הדוכן, אגב, הקימו שני אחים, ארנון ומירב שומר, שניהם רווקים, אבל לי הכהן מתחזקת אותו. היא מסדרת את הפניות אליה בפייסבוק וגם בלוחות המחולקים לפי גילים ומינים, לרווחת כל הרווקים במאהל. "אנחנו נותנים שירות למהפכנים ולמהפכניות בגילאים האלה שמחפשים אהבה. זה תפס תאוצה בטירוף ומול עיני נרקמים להם סיפורי אהבה. אני באמת חושבת שאנחנו עושים מצווה".
בסוף לא נקבל צדק, אבל לפחות כמה חתונות.
"אני חושבת שזו הזדמנות פז לרווקים. נורא קשה למצוא אהבה, והמהפכה הזו, דווקא בגלל שהיא התחילה מצעירים וצעירות שאכפת להם, שהם אידאיליסטים, אז זה משהו שונה נורא מכל מה שהתרגלנו אליו בתל אביב. זה ישמע קצת ציוני מדי, אבל אני באמת חושבת שצריך לחבר בין אנשים כי אחרת אין לנו קיום פה. זה נשמע נורא יומרני, אבל זה באמת משהו שאני מאמינה בו. כל אחד עושה מה שהוא יכול במחאה הזו, אני יכולה לעזור פה".
פייר? למרות שיש סיכוי לא רע שכל הקסם ילך ברגע שתגיד את המשפט "אז את רוצה לעלות אלי לאוהל?", יש עוד סיכוי שזה ילך. זה גם סיפור רומנטי נורא. וגם, נו, לרווקים יש באמת בעיה בעיר הזאת.
מי ששמה את הבעיה על המפה היא העיתונאית הדס בשן, שהתחילה את מחאת הרווקות. מה שהתחיל בתור בדיחה תפס תאוצה מטורפת, ולאירוע עצמו באו כמה מאות בנות שדרשו בחור בר השגה, או לפחות טלפון אחרי דייט.
"זה באמת התחיל בתור בדיחה", מודה בשן, "אבל זו לא הייתה רק סאטירה. זו הייתה סאטירה עם נשמה. יש באמת בעיה לרווקים ורווקות בעיר הזאת. מה ששונה במחאה הזאת הוא שאנשים נפטרו מהציניות שלהם, ולכן אולי זה יעבור הפעם. הרבה מאיתנו חשבו שזה העולם וחייבים לשים מגנים של ציניות, ופתאום אנחנו מגלים שהנאיביות מנצחת. מהבחינה הזו אני חושבת שכן אפשר לשנות משהו מהדרך שאנשים מתהגים אחד לשני. אני חייבת לציין שלמרות המחאה, לא חל שום שיפור באיכות או ביחס של מי שהתחיל איתי".
אז מה הסיכויים שלכם למצוא את האחד או האחת שלכם במחאה הזאת? הרבה יותר טובים מאשר אם תישארו בבית, כנראה. כאילו, מקום עם הרבה צעירים בבגדים מינמיליים לא יכול להיות כל כך רע, נכון? בואו לכאן וחפשו את אהבת חייכם. מקסימום, אתם יודעים, עוד תשיגו צדק חברתי בטעות.
