נתחיל בהמלצה: לפני שאתם קוראים את שורותי המתפעלות מסטיבן ג'פסון, האיש והתופעה, צפו בווידיאו. כשתסיימו, אם לא תרוצו החוצה לשחק (ותכף תבינו עד כמה האפשרות הזאת אינה מופרכת), קראו את הכתבה הזאת. באופן אישי, אם ג'פסון היה חי כאן ולא בז'נבה, פלורידה, הייתי עושה הכול כדי לבלות את אחר הצהרים בחצר האחורית שלו ולא מול המחשב.

כולם, או לפחות אלה שמגדלים זאטוטים, יודעים עד כמה חשוב המשחק להתפתחות הגוף, המוח והכישורים החברתיים של הברנשים הקטנים. כשהורה שולח את ילדיו לג'ימבורי או לגן השעשועים, הם לא סתם מבלים שם, הם עובדים קשה, עמלים על הכנת עצמם להמשך החיים. עם השנים, מינון שעות המשחק הולך ודועך, עד שהוא נעלם או לכל היותר מתמצה במשחקי מחשב, שאין צורך להרים עבורם את הישבן מהמקלדת. אלא אם אתם ג'פסון.

צפו בג'פסון בפעולה:

שם המשחק: משחק החיים

סטיבן ג'פסון הוא חוקר וממציא עצמאי, אמן קרמיקה מפורסם ופעיל, ארנב של אנרג'ייזר ובעיקר - אדם שכל הזמן משחק. האיש, בן 71, לא מפסיק לזוז. הוא רוכב על אופניים ועל חד אופן, גולש על סקייטבורד שבנה במו ידיו, מתאמן בהליכה על חבל שמתח בין שני עצים, שוחה למרחקים ארוכים, מדלג יחף בין סלעים, מקפץ מעל מכשולים, מטיל סכינים, משחק בצעצועי קואורדינציה שהמציא בעצמו, חותר בקיאק שגם אותו בנה בעצמו, מדגמן ג'גלינג ולפעמים עושה בדיוק את כל זה - רק בעינים עצומות או על רגל אחת. נשמע כמו הגירסה הבוגרת של בארט סימפסון? בהחלט, רק בלי התעלולים המרושעים. להיפך.

אז מה הוא קופץ? מאותה הסיבה שילדים עושים את זה. ג'פסון מאמין שאף פעם לא מאוחר מדי לדאוג להתפתחות המוח. המשחקים שלו עוזרים ליצור קשרים סינפטיים, לבנות תאי מוח, לשמור על מוח גמיש וכמובן, לטפח את הקואורדינציה, האיזון והכושר. וכשכל זה קורה, האדם זוכה בזיכרון משופר, מצב רוח מרומם ושפע של אנרגיה מתפרצת. בנוסף, הוא מסביר שכאשר בני האדם היו ציידים-לקטים, הם היו צריכים לרוץ וללכת קילומטרים רבים בכל יום על מנת להשיג מזון ולשרוד; התנועה שמרה על בריאותם. היום צריך לזוז לא יותר מהמרחק אל המקרר כדי להשיג אוכל, והיעדר התנועה פוגע בבריאות שלנו.

במקצועו ובהכשרתו האקדמית ג'פסון הוא אמן קרמיקה נודע ועטור פרסים. הסטודיו שלו עדיין פועל, האובניים מסתובבים ולצד היצירות העשויות חימר, הוא בונה ומפתח את המשחקים והעזרים, שהפכו את חייו לגן שעשועים בלתי פוסק. האיש, פצצת מרץ צנומה וקופצנית, הוא הוכחה מצוינת לכך שזה עובד. אפשר לחוש את התזזיתיות השמחה שלו אפילו דרך המייל:

באיזה שלב בחייך התחלת לפתח את גן השעשועים או העברת את הפוקוס מקרמיקה למשחקים?

"התחלתי לשחק באופן מודע בערך בגיל שש. לא התמקדתי בשום משימה אקדמית עד שהייתי בקולג'. המסלול שלי היה קדם רפואי, קדם רפואת שיניים. לא השתכנעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. בסמוך להשלמת התואר הראשון, לקחתי קורס בקרמיקה באוניברסיטת איווה. השנה היתה 1965. אני אומר לאנשים ש'מצאתי משהו ב-1965 ומאז אותו יום לא הייתי צריך ללכת לעבודה'. בשבילי קדרות היתה להיות במגרש המשחקים כמעט כל יום, אהבתי את זה. ב-1998 התחלתי לבנות קיאקים מסיבי פחם ואפוקסי. עשיתי את זה, כי אני אוהב לחתור וביליתי בחתירה אלפי שעות, ונזקקתי לסירה מסוג שלא היה קיים. יש לי פטנט רשום לעיצוב סירה. הקיאקים שלי די אקזוטיים. זה היה פשוט עוד משהו כיפי בשבילי, לשחק בלבנות סירות. הייתי זקוק לקיאקים כדי לשחק. זה היה מושלם. בעצם אני משחק כל חיי, לעתים נדירות אני עוזב את מגרש המשחקים".

מה היה השינוי הראשון שחווית, מנטלי, גופני, רגשי?

"רצתי במשך כמה שנים בשנות ה-40 וה-50 שלי וחוויתי 'היי של רצים'. בשנות ה-50 המאוחרות של חיי, כשהתחלתי לאמן את שיווי המשקל שלי באופן פעיל, שמתי לב שאחרי שביצעתי פעולות שונות בידי ורגלי (ג'גלינג ועוד הרבה דברים אחרים), אני חווה תחושה מוחית שונה; גם הפעם סוג של 'היי'. תחושת ריחוף אופורית, שאותה אפשר לייחס רק למה שעשיתי".

כמה צעצועים ומשחקים המצאת? איזה מהם אתה מעדיף במיוחד?

"אולי בין 20 ל-50. אין מועדפים; רק אהבות רבות. בניתי משטח סקייטבורד די יוצא דופן, שעובד נפלא. בניתי קיאקים, שכמותם לא יכולתי למצוא בשום מקום. והגלגיליות הקטנות האקזוטיות שלי הן 'טייק אוף' - שיפור של משהו שכבר קיים. שלי פשוט מוצלחות הרבה יותר. אם אני מצליח למצוא מוצר שתואם את צרכי - אני קונה אותו. אם אני לא מוצא משהו שאני חושק בו בשום מקום בשוק, אני מתכנן כזה ובונה אותו בעצמי, כולל סירות, גלגיליות, סקייטבורדים, מכשירים וציוד לאימון הידים, משחקים לאימון ולהפעלת הרגלים ועוד ועוד". את כולן אפשר לראות בסרטון.

אתה באמת משחק הרבה שעות ביום?

"אני רוכב על אופניים בערך שעה כל בוקר, כפתיחה של היום. אני עושה את זה לבד או עם בת זוגי ולפעמים עם חבר. אף אחד לא יודע מה אני עושה ביתר שעות היום; אני לבד כמעט כל יום. במשך הזמן הזה אני מתאמן בג'גלינג (אני לומד ללהטט באלות), במשחקי שיווי משקל שונים ובפעילויות אחרות. אני פעיל יחסית במשך כשעתיים ביום. לפעמים זה הרבה יותר מזה: אני יכול לרכוב על אופניים 160 קילומטרים ביום ואני יכול לשחות שמונה קילומטרים בשעתיים וחצי".

איך אנשים מגיבים למה שאתה עושה?

"מעט מאוד אנשים מגיבים למה שאני עושה. אף אחד לא יודע מה אני עושה. ובכן, עכשיו אני מניח שאנשים יודעים מה אני עושה, כי זה בכל מקום באינטרנט וזה טוב, כי אני רוצה לשנות את העולם. אני רוצה להפוך את העולם למקום בריא יותר, באמצעות מה שאני מחשיב כשיטתי המוכחת. מדע ומחקרים קפדניים תומכים לחלוטין במה שאני עושה".

דרך האתר של ג'פסון אפשר לקנות סרטוני הדרכה, שמלמדים איך ליישם את הדרך שלו במגוון שיטות. הוא הרחיב את הניסיון שלו בהדרכת השימוש באבניים, וכעת הוא יודע ללמד אנשים לבצע פעולות שנראות מסובכות, כמו רכיבה על חד אופן.

אנשים בגילך מצטרפים אליך במגרש המשחקים שלך?

"אף אחד חוץ ממני לא משתמש במגרש המשחקים שלי. אני לא יודע על אף אחד שעושה מה שאני עושה. חיפשתי ובדקתי ולא הצלחתי למצוא בספרות אף אחד, שמתאר מה שאני עושה. פעם הנכדה שלי עברה על כמה מהדברים שלי. נדהמתי כמה יפים היו הביצועים שלה".

מה אתה עושה כשאתה רוצה לנוח?

"לעתים נדירות נראה כאילו אני צריך לנוח ממה שאני עושה. תרגולי הידים והרגלים בהחלט אינם מאומצים או מעייפים. לפעמים אני מאט את הקצב; אני אוהב לקרוא ולתכנן משחקים חדשים, שעשועים, שמאמנים, ממריצים ומאתגרים את המוח שלי. אני עושה את זה כל הזמן. אני מבלה הרבה זמן בעשיית דברים שאני נהנה מהם. לפחות כמו כל אחד אחר שאני מכיר".

לפחות? הרבה יותר מכל האנשים שאני מכירה. אין לי כוונות לחזור לימי הציד והלקט, אבל ג'פסון בהחלט עושה חשק לעזוב את המחשב, הכיסא והמכונית, לצאת החוצה ולדלג קצת מעל מכשולים, הפעם לא מהסוג המטפורי.

>> האתר של סטיבן ג'פסון: לעולם אל תעזבו את מגרש המשחקים

צידה לדרך:

"אנחנו לא מפסיקים לשחק משחקים בגלל שהתבגרנו, אנחנו מתבגרים בגלל שאנחנו מפסיקים לשחק משחקים!" (בנג'מין פרנקלין)

לאתר מהות החיים