חיה בקרב השימפנזים. ג'יין גודול והקוף פרויד (צילום: מייקל נוגבאואר)
ניסויים בבעלי חיים הפכו בשנים האחרונות למושא לביקורת ציבורית חריפה, כאשר לא הצרכנים, גם התאגידים השונים הפסיקו להעלים עין מסבלן המיותר לעיתים של החיות. אבל לפני חודש נרשמה פריצת דרך משמעותית בתחום, כאשר ועדה רשמית של משרד הבריאות האמריקני קבעה באופן חד משמעי כי בניגוד למדיניות הרווחת, המתירה שימוש בשימפנזים למטרת מחקרים רפואיים וניסויים התנהגותיים בכל תחום, יש להיעזר בחיות הללו במחקרים מדעיים שונים רק כאשר אין שום ברירה אחרת.
אחת הנשים שבירכו על ההודעה המשמחת הזו היתה ג'יין גודול, שהקדישה את חייה לחקירת הקשר של השימפנזים, סביבתם והאדם. "זהו צעד גדול בכיוון הנכון וכזה שאנו מקווים כי יוביל להפסקתם של כל הניסויים החודרניים בשימפנזים", מסרה גודול בהודעה לעיתונות.
סיפורה של ג'יין גודול
השנה חוגגת ד"ר ג'יין גודול, יחד עם מכון המחקר שבניהולה, חמישה עשורים של פעילות מדעית ענפה באיזור גומבה שבטנזניה. במסגרת הפעילות פירסמה למעלה מ-350 מאמרים מדעיים, הצליחה לגייס כמעט 27 מיליון דונמים של אדמות מדרום לסהרה לטובת הפרויקטים השונים -- שמטרתם לסייע לבני האדם ולחיות גם יחד -- והודות לה, יותר מ-267 מיליון דונמים באפריקה מיועדים לתוכניות שימור.
עבור גודול, הפתגם "קוף אחרי בן אדם" אינו יותר ממטבע לשון שחוקה. היא בילתה למעלה מ-40 שנה בהתבוננות, למידה והתחקות אחר שימפנזים בטנזניה ובפארק הלאומי גומבה ומחקריה הובילו אותה למחשבה מחודשת על מקורות ההתנהגות האנושית. היא הבינה אט אט ששורשי ההתנהגות שלנו אינם נטועים בערש התרבות האנושית, כי אם בדפוסי ההתנהגות ובחיי החברה של השימפנזים. "כיום ניתן למצוא בספרי לימוד שעוסקים באבולוציה האנושית השערות על תאריך ההתחלה של ההתנהגות האנושית, שמבוססות על התנהגות שימפנזים. הם דומים לנו יותר מכל יצור חי אחר", סיפרה גודול בהרצאה בכנס TED.
לדבריה, "זהו קו מאוד מטושטש, שהולך ומיטשטש ככל שאנו עורכים יותר ויותר תצפיות. המחקר שהתחלתי ב-1960 נמשך גם כעת וממשיך להעיד על כך שהשימפנזים האלה, שחיים את חיי החברה המורכבים שלהם בטבע, עזרו לנו – יותר מכל דבר אחר – להבין שאנו חלק בלתי נפרד מהחיות המדהימות עימן אנו חולקים את כוכב הלכת הזה. ולכן עצוב מאוד לגלות ששימפנזים, בדומה ליצורים רבים אחרים ברחבי העולם, מאבדים את בתי הגידול שלהם".
חגיגות היובל לפרויקט המחקר בגומבה
מענה לאדם ולחי
במהלך המסעות שערכה גודול באיזור הרמות המיוערות של גומבה והפארק הלאומי, שם חייתה יחד עם השימפנזים במהלך השנים, התעוררה בה דאגה למצבם של האנשים החיים באיזורים אלו ובעיות המחיה שלהם. באותן שנים חיו באיזור גומבה יותר אנשים ממה שהאדמה יכולה היתה לכלכל ומספרם גדל כאשר פליטים זרמו למקום ואותם אנשים חסרי כל לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש מזון ממקומות אחרים.
"כיצד נוכל לנסות להציל את השימפנזים האלה, כאשר האנשים שחיים בשכנות לפארק הלאומי נאבקים לשרוד?", שאלה והחליטה לספק תשובה. כך נולדה התוכנית המהפכנית Takecare, שיטה הוליסטית לשיפור חייהם של האנשים החיים בכפרים בשכנות לפארק.
הזדמנות לשינוי. ג'יין גודול וילדים השותפים לפרויקט Roots & shoots (צילום: כריס דיקינסון)
התוכנית, שהחלה בקרב תריסר כפרים, נערכת כיום ב-24 כפרים באיזור וכוללת מתן הכשרה חקלאית למקומיים, כך שיוכלו להתמודד עם האדמה המדברית באיזור ההררי בו הם חיים. הם לומדים לשתול עצים, למנוע סחף של אדמה ולשקם אדמות חקלאיות שנפגעו עקב ניצול יתר. אלפי הכפריים נהנו גם מאספקת מים טריים מבארות מקומיות ורכשו השכלה בבתי הספר החדשים שנבנו. יוזמה נוספת, חשובה מאין כמותה בעיני גודול, היא חינוך הנערות והנשים במקום: קבוצות קטנות של נשים למדו כיצד לכלכל את עצמן, הנערות זכו במלגות שאיפשרו להן לסיים את בית הספר התיכון וקיבלו הדרכה על נושאים כמו תכנון משפחה ומניעת מחלות מין דוגמת איידס.
ערכה המוסף של התוכנית נעוץ ביכולתה לספק מענה בעבור האדם, אך בה בעת גם עבור השימפנזים והסביבה כולה: ככל שעבר הזמן ומצבם של המקומיים השתפר והם הרשו לעצמם לעסוק לא רק בהישרדות בסיסית, הם החלו לראות את הצורך בשימור החי והסביבה. הם הבינו שכאשר אין עצים בחלקים העליונים של הגבעות נוצרים סחף אדמה ומפולות בוץ נוראיות. "כאשר רמת החיים בכפרים האלה עולה, הם מסכימים להפריש 10-20 אחוזים מאדמתם בגבעות שסביב, כך שביום בו העצים ישובו ויצמחו לשימפנזים יהיו מרחבי מחיה בצמרות העצים, דרכם יוכלו לעבור ממקום למקום וליצור קשר – כפי שהכרחי לבריאותם הגנטית – עם שרידי קבוצות אחרות", סיפרה גודול.
חיבור בין המוח ללב
הפרויקט המסוים הזה הסתיים בהצלחה והועתק גם לאיזורים בעייתים אחרים, אך יש בעיות נוספות אליהן נחשפה גודול; לא רק באפריקה, כי אם בשאר העולם -- בעירה חסרת אחריות של דלקי מאובנים בנוסף לגזי החממה, האוויר שאנו נושמים שמרעיל אותנו והאדמה שמרעילה את המזון שלנו. "המדען המפורסם א. א. ווילסון אמר, שאם כל אדם על פני כדור הארץ יגיע לרמת חיים של האירופי או האמריקני הממוצע -- נזדקק לשלושה כוכבי לכת נוספים. היום כבר מדברים על ארבעה, אבל יש לנו רק אחד. איך יכול להיות שאנחנו, הישות האינטליגנטית ביותר שאי פעם התהלכה על פני כדור הארץ, בעלי מוח מופלא כל כך -- משמידים את ביתנו היחיד?" תהתה גודול
אך אל מול חוסר התקווה, שמפגינים צעירים רבים, שגודול פוגשת, היא מקפידה תמיד לשאול האם באמת איבדנו את החיבור בין המוח האנושי החכם והמופלא ובין הלב האנושי, הרגש, החמלה? מפגשים מן הסוג הזה הובילו אותה להקים את Roots & Shoots, חממה לפרויקטים סביבתיים וקהילתיים ב-120 מדינות. במסגרת התוכנית הבינלאומית עוסקים בהפצת ידע חקלאי, מתן סיוע במחנות פליטים, עידוד מסחר באיזורים מוחלשים, חינוך מיני ושיקום פסיכולוגי לחיילים-ילדים לשעבר. "שורשים מהווים בסיס מוצק", מסבירה גודול. "הנבטים שנראים זעירים מסוגלים לשבור קיר לבנים כדי להגיע אל השמש. קיר הלבנים הוא כל הבעיות שיצרנו על פני כדור הארץ -- סביבתיות וחברתיות. אבל מאות ואלפי צעירים ברחבי העולם יכולים לפרוץ דרך ולהפוך את העולם למקום טוב יותר עבור כל היצורים החיים. המסר החשוב ביותר של Roots & Shoots הוא שכל אחד מאיתנו מחולל שינוי בכל יום ויום".
כתבה על מיזם Roots & Shoots
לדברי גודול, האמונה שלה בפרויקט מבוססת על כמה גורמים, ביניהם תקווה, זכות הבחירה והעמידות המופלאה בקשיים -- הן של בני האדם והן של הטבע עצמו. "המוח האנושי המדהים הוא סיבה לתקווה, המוח האנושי יחד עם הלב האנושי. בנוסף, אנחנו יכולים לבחור איך אנחנו חיים בכל יום ויום, לבחור מה לקנות ומה ללבוש ולבצע את הבחירות הללו תוך התחשבות. עלינו לשאול איך הן ישפיעו על העולם שסביבנו, על חייהם של ילדינו? סיבה נוספת לתקווה היא העמידות המדהימה של הטבע, זה מעורר השראה. גם הרוח האנושית, על עמידותה ונחישותה, יכולה להיות בלתי מנוצחת. אנשים שעלולים היו להיות מובסים על ידי עוני או מחלות יכולים לחלץ את עצמם, לפעמים בעזרת יד המושטת לעזרה, ולקחת חלק בשינוי העולם", אמרה והזכירה לכולנו שלכל אחד יש הזדמנות נוספת להציל את עצמו ובתוך כך, גם את בעלי החיים ואת העולם כולו.
טריילר לסרט התיעודי על ג'יין גודול
