מוטיבים מתוך טקסטים יהודיים. אורי דרור (צילום: נדב אריאל)

אורי דרור, יוצר, משורר ומלחין, הוציא בימים אלו את אלבום הבכורה "נול", שמוגדר כתערובת בין העיר והמדבר העבריים, לבין מרחבי האינסוף הקפואים של איסלנד. דרור, שגדל כילד דתי, פגש את הפיוט בכל בוקר בשעת התפילה; המשפט הטוטלי "בידך אפקיד רוחי" נספג אצלו עמוק בתודעה וצף על פני השטח שנים רבות לאחר שנטש את אורח החיים הדתי, כשכתב את הסינגל בעל אותו השם.

"באופן די גורף ניתן לומר, שהאלמנטים המרכזיים ששמרתי ואימצתי מהחיים הקודמים הם מוטיבים מתוך טקסטים יהודיים", הוא אומר. "יש בתנ"ך ובתפילות עושר לשוני מדהים ורב מימדי, שנצרב אצלי בעור יותר מכפי שהייתי מוכן להודות. הטריק החביב עלי בכתיבת שירים הוא לקחת חלקיקי ציטוטים וצירופי מילים ממה שמכונה 'ארון הספרים היהודי', להוציא אותם מהקשרם המקורי ולצקת לתוכם תוכן חדש, שניזון מהחיים שלי ועולם האסוציאציות שבו אני חי ויוצר. בשיר 'בידך אפקיד רוחי' עשיתי מעשה נבלה ולקחתי ציטוט ישיר מתוך 'אדון עולם' , אבל עם טוויסט קטן: במקור כתוב 'בידו אפקיד רוחי', עם כוונה לאלוהים, בשיר שלי כתבתי 'בידך', בהתייחסות למושא האהבה".

האם אתה רואה את עצמך כחלק מגל הזמרים החילוניים שהוציאו פיוטים באריזות חג לכל המשפחה?
"בהחלט לא. זו תופעה תרבותית מבורכת, אבל גם קצת מלאכותית ומתעתעת. אני עשיתי את הדרך ההפוכה: נולדתי וגדלתי בעולם הדתי ובצאתי לקחתי משם את המעט שאהבתי לשימושי הפרטי בהמשך הדרך. אני סומך על האינטליגנציה של הקהל כדי שיידע להבחין. על הדברים האלה חשוב לי לסייג ולהוסיף שקיים בלבול מתמשך בחברה הישראלית לגבי מילים 'דת', 'אמונה', 'שמירת מצוות' וכו': שמירת מצוות לא מעידה בהכרח על היותך אדם, שמאמין בהשגחה עליונה או בישות על טבעית כלשהי – בין אם קוראים לה הקב"ה, מוחמד, ישוע, בודהה, אודין, שליט הקוסמוס או חייזר עם קרניים. יש בעולם כל כך הרבה סוגי אמונות ואורחות חיים רוחניים ואני דוגל בהשארת ההגדרות הללו בתחומי המרחב האינטימי של כל אדם. ההגדרות החברתיות-דתיות הישנות והסטריאוטיפיות כבר איבדו מזמן את תוקפן. אבל יש לי סבלנות. בסוף נתבגר".

שירים על התמסרות טוטלית לאחר. אורי דרור (צילום: נדב אריאל)

אתה שר "...גַּעְגּוּעַ לְבַיִת אוֹ גַּעְגּוּעַ לְגוּף?" והשאלה הרטורית הזו חוזרת על עצמה אינספור פעמים בסוף השיר כמו סוג של מנטרה מדידטיבית.
"כל מי שהיה אי פעם מאוהב מכיר את הכמיהה הזו אל הגוף האהוב והחם, שמביאה לתחושת ביתיות במובן הכי עמוק של המילה. זה בדיוק האינסטינקט הקדמוני, שגורם לנו לרצות להשתקע ולהקים בית עם מי שאנחנו אוהבים. מנגד קיים תמיד הפחד מהיקשרות כובלת. הרצון לברוח למקום אחר ולזמן אחר, בעקבות הדה ז'ה וו שאף פעם לא מרפה. שייכות מול ניתוק, שורשיות מול ניכור. להיות או לחדול. גם רחם תמיד ריתק אותי. משם באנו ולשם אנחנו שואפים לחזור ולזרוע חיים. הבית הזה, הראשוני, מצטייר בעיני כיצור עצמאי, עתיר תבונה ומכיל – אבל כזה שגם יודע לכעוס ולהיפגע אם פוגעים בו. זה עשוי להתפרש כשיר על אהבה אירוטית, ובאותה מידה זה שיר על התמסרות טוטלית לאחר. אובדן שליטה מול שלווה אולטימטיבית הם שני קצוות הפוכים ורחוקים, שהגבול ביניהם יכול דווקא להיטשטש לפעמים".

רומן עם איסלנד. אורי דרור (צילום: נדב אריאל)

דרור החל את דרכו המוזיקלית לפני כעשור כבסיסט בלהקות רוק רבות. כיום, במקביל לפעילותו כסולן, הוא מנגן כבסיסט בהרכבים We Are Ghosts, Morphlexis, Noria . אבל יותר מהכל, הוא ידוע בכינויו "הג'יהאד האיסלנדי", שם הבמה שלו.

"יש לי רומן עם איסלנד ומוזיקה איסלנדית כבר מעל עשר שנים. אני מתקלט מוזיקה איסלנדית מכל הסגנונות והזמנים וחוקר את המוזיקה הזו. יש לי גם תוכנית רדיו ב'תדר', הרדיו האינטרנטי. אני אוטודידקט של תרבות איסלנדית והפכתי להיות הדמות הייצוגית בארץ לכל מה שקשור אליה: לימדתי את עצמי את השפה, אני מייעץ למטיילים ומדריך קבוצות, עשיתי הרצאות על התרבות ומוזיקה ויצא לי לשהות שם די הרבה. היה לי חיבור מיידי לאיסלנד עוד לפני שנסעתי לשם, אני מרגיש שם בבית וזה מקום שמעורר בי השראה. זה משהו מיסטי לגמרי."

מה יש באיסלנד שגורם לך להרגיש כך?
"יש משהו באוויר הצח, במים הטהורים, בשלווה ובנחמדות של האנשים שאין פה. זה לא שאני יורד מחר מהארץ, אבל כשאני חש מיאוס כללי מכל התלאות שמסביב אני מרגיש שאני חייב להטעין את עצמי, והמוזיקה של איסלנד נשמעת כמו נוף. נשאבתי לזה כמו חור שחור וזה מרגיש לי כמו בית שני שם. ויש כמובן את הספרות, ההיסטוריה הטבע, הנופים והקולנוע".

ואיך כל זה משתקף באלבום?
"יש השפעות איסלנדיות כשהטקסטים באים משירה עברית. יש באלבום משהו שהוא גם מפה וגם משם. יש אלמנט מרחף שהוא לא מכאן ולא מאפיין את המוזיקה ששומעים ברדיו בשנים האחרונות ומצד שני יש משהו שמחובר לשפה ולישראל של שנות ה-60".

מלבד אולפני הקלטה, האלבום הוקלט בשלל מקומות ובלוקיישנים ישנים חריגים ויוצאי דופן. מה היתה המטרה?
"לא רצינו להתפשר על הסאונד וההפקה והלכנו עם הקריזות שלנו עד הסוף. מצאנו את עצמנו מקליטים מקהלת בנות במבנה, תוף מרים בחדר מדרגות, כלי נשיפה בפאב גדול וריק עם קירות עץ, סימפול של  ציפורי ים באיסלנד בתוך מערה ימית בלב פיורד באיסלנד ועוד. האלבום גם מוקסס תחת אש בבאר שבע בזמן מתקפות הטילים ונאלצנו לרדת למקלט תוך כדי המיקסים, כך שזה שיבש את תהליך העבודה. ברחנו לירושלים והמשכנו את התהליך דרך המייל. אירוני איך המצב הבטחוני נכנס לתהליך היצירה של האלבום".

ולמה קראת לאלבום "נול"?
"יש שתי משמעויות לשם: הראשונה היא מכשיר אריגה, שמקושר עם עולם הפנטזיות וכל תהליך העשייה של האלבום הרגיש לי כמו עבודת שתי וערב. אתה מוסיף עוד שכבה ועוד אחת ולאט לאט נוצרת הצורה הסופית, כמו אריגה של שטיח, כי עבדנו על האלבום כשלוש שנים. המשמעות השנייה היא מילה שמגיעה מאיסלנדית שמשמעותה 'אפס' כי אלבום ראשן הרגיש לי כאילו מתחילים מנקודת אפס. משם אני מתחיל לבנות את הדימוי שלי כיוצר".

לאתר מהות החיים