(צילום: dreamstime)
להביא הביתה תינוק חדש זו המתנה המרגשת והמופלאה מכולן.תשעה חודשים של הריון מגיעים לרגע אחד של נס שאי אפשר לתאר במילים. אנו הופכים באחת להיות אבא ואמא וסדרי עולם משתנים. מהר מאד מתחיל מירוץ מטורף של קניות ורכישות, מתוך אמונה מלאה שאת כל הדברים האלה הילד שלנו ממש צריך.
אני זוכרת שכשהבן שלי נולד קיבלנו במתנה משהו שאז קראו לו אוניברסיטה – מתקן צבעוני שממנו יורדים כל מיני רעשנים צבעוניים, שהילד יכול להושיט יד ולשחק בהם. מאז עברו כמה שנים והמתקן עבר שכלול: היום הוא מגיע מחובר אל שטיח צבעוני. חנויות הצעצועים עמוסות לעייפה במשחקים והמוכרים משכנעים אותנו שבדיוק את זה הילדים שלנו צריכים כדי להבטיח להם התפתחות תקינה.
נכון, ילדים זקוקים לגירויים כדי להתפתח, אבל הימים המהפכניים האלה של קיץ 2011, כשהעם יוצא למחאה על יוקר המחייה, הם העיתוי המושלם לעשות סדר בבלגן שבחדר הילדים. ילדים הם הוצאה מבורכת, אבל כבדה, ומכיוון שהורים רבים כורעים תחת הנטל ולא רוצים לחסוך מילדיהם דבר, הנה כמה רעיונות יצירתיים לצעצועים ומשחקים חלופיים, חלקם יצמצמו את הצריכה ואחרים זמינים בחינם:
צעצוע פשוט לעומת צעצוע מורכב - רוב הצעצועים היום עשויים מפלסטיק ובדרך כלל מכילים יותר מפונקציה אחת. הצעצועים צבעוניים, כוללים דברים שקופצים החוצה כשלוחצים על כפתור ומשמיעים קולות שונים. נכון שזה נראה יפה על המדף, אבל בואו נחשוב לרגע על תינוק בן חצי שנה ועל עומס הגירויים שהוא מתמודד איתו: צבע, תנועה, קולות. המוכר בחנות אולי בעד, אבל אני קוראת לזה עומס יתר. נסו להקפיד שלכל צעצוע תהיה פונקציה ברורה אחת, כדי לא ליצור בלבול אצל הפעוט.
צעצוע אחד בכל פעם - כשאתם פורשים שמיכה ומשכיבים עליה תינוק, שימו לו בכל פעם דבר אחד. זה יכול להיות רעשן, מכונית או כדור. תנו לו להכיר מקרוב חפץ אחד ולמצות אותו. עודף פריטים גורם לבלבול ושעמום, התינוק מתבלבל בין כל החפצים ומהר מאד ממצה אותם. עם הזמן הוא ילמד שכשלא מונחים מולו לפחות חמישה דברים זה לא זה. למדו אותו ליהנות מדבר אחד בו זמנית וכשהוא ממצה אותו, אפשר לעבור לדבר הבא. זה שיעור חשוב לחיים.
חשיפת יתר – בחדרי הילדים שבהם ביקרתי, וראיתי לא מעט כאלה, כל הצעצועים מונחים על מדפים כשהם חשופים וגלויים. ההיצע פרוש לעיניהם כל הזמן ובנקודה מסוימת זה נהיה משעמם והחידוש מתמוסס. אפשר להניח הכל בתוך קופסאות צבעוניות על המדפים ואז, בכל פעם שנחשף צעצוע, הוא שוב חדש ומרתק. יותר מדי צבעוניות יוצרת עומס יתר בכל גיל, בעיקר בגיל הרך.
מיון צעצועים – אחת המטרות שלנו כהורים היא לפתח אצל הילדים שלנו את כל החושים: חוש הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש. החושים המתפתחים בגיל הרך הם בעיקר חוש הראיה והשמיעה וכשהם עוברים לאוכל מוצק מתפתח חוש הטעם. החושים שעליהם יש פחות דגש הם חוש הריח והמישוש. רוב הצעצועים עשויים מפלסטיק או בד וזה לא מרחיב את טווח האפשרויות לפתח בהם חוש זה. מתוך המקום הזה, אני מציעה למיין.
איך עושים את זה? פשוט מאד: לוקחים תיבות (זה יכול להיות קופסאות פשוטות שיש בכל חנות) ובכל תיבה שמים מגוון של דברים שיש להם פונקציה אחת בולטת. תיבת כדורים, תיבת צעצועים שמשמיעים קולות, תיבה של כל מה שיש לו גלגלים, תיבת בדים ועוד. כשהפעוט כבר יושב, אפשר להגיש לו בכל פעם תיבה אחרת ולתקשר אותה "תראי, יש פה המון דברים שמתגלגלים". כך הילדים לומדים לפגוש דברים שונים שלכולם יש רק משהו משותף אחד.
(צילום: dreamstime)
חוש הטעם מתחיל להתפתח כשהקטנים עוברים למזון מוצק. לכן, אני תמיד מציעה לתת להם כל סוג של מזון בנפרד כדי שילמדו שלקישוא יש טעם אחר מגזר או עוף. כשהמזון מעורבב קשה יותר להבחין בטעם של כל דבר.
ילדים בגיל שנה וחצי יכולים להריח וזו יכולה להיות פעילות נפלאה. אפשר לתת להם להריח סוגים שונים של פרחים או תבלינים, סבונים או מרככי כביסה ואפילו את הדשא אחרי הגשם.
לשחק עם מה שיש בבית – חשבתם כמה דברים יש לנו בבית שהילדים יכולים ליהנות מהם? הילדים שלי תמיד נהנו מארונות המטבח; הייתי פותחת להם ארון עם קערות מכל מיני סוגים ובנינו ביחד מגדלים ואפילו עשינו תזמורת. לבת שלי היתה חולשה גדולה למדף המגבות בארון: היא הייתה מתרוממת על רגליה הקטנות, מוציאה אותן אחת אחת ומתפלשת בתוכן בהנאה אדירה. אז נכון, זה אולי קצת מבלגן, אבל זה מאפשר להם להכיר את כל הדברים שיש בבית ויכולים להפוך למשחקים מרתקים. מגבת אחת, שעבורנו יש לה פונקציה ברורה, יכולה להיות כר נרחב ליצירתיות אצל ילדים: היא יכולה להיות שמיכה להתכרבל בה, משהו להסתתר בתוכו ולהגיח ממנו החוצה, אפשר לתת לעוד מישהו להחזיק בקצה השני שלה ולצאת בריקוד סוער בשניים. בקיצור, למגבת אחת יש המון אפשרויות.
החיים שלנו עמוסים בגירויים וכשאנו מתבגרים מתחיל מירוץ מטורף אחר הישגים ורכישות. כמותנו, גם העולם של ילדינו יהיה רווי גירויים ומעברים חדים מדבר לדבר. תנו לבית שלהם להיות כר שבו תתפתח היצירתיות, הפשטות וההיכרות לעומק עם היכולות האמיתיות שלהם.
מונה ניר גלעד היא מאמנת אישית בשיטת האימון ההווייתי, עסקה בתחום החינוך במשך 20 שנה.
