לא משאיר פצועים בשטח. דני ליטני והחתולה שרה, אליה הוא קשור במיוחד (צילום: שחר שילוח)
ביתו של דני ליטני ברעננה הוא לונה פארק לאוהבי חתולים. לפחות 35 חיות משופמות, בכל הגדלים, הגילים והצבעים, חיות עם בני המשפחה. במרכז הסלון מוטל שואב אבק שמנסה לשווא להתמודד עם ענני השיער. ליטני, מוזיקאי ותיק ומוערך, מודה שהוא כבר מזמן השלים עם השערות שדבוקות לבגדים, לרהיטים ולכל דבר בעצם.
בתוך המהומה החתולית המופלאה הזאת, קצת התביישתי להודות שלי בבית יש רק שניים, אבל בעזרת ליטני ניסיתי להבין מה יש בחיה הזאת שמעורר בכל כך הרבה אנשים אהבה ונדיבות.
לפני שאנחנו נכנסים פנימה הוא מחלק אוכל. אצל משפחת ליטני לכל חתול יש שם ודני יודע לספר מאיפה כל אחד הגיע, איך קיבל את שמו (כרותי בגלל הרגל הכרותה, לדוגי יש אופי של כלב, את הגור יאנֶק היה צריך להיניק מבקבוק כי אמו נטשה אותו) ומה הוא אוהב לעשות.
מעצמה. החתולים של ליטני, הג'ינג'י מימין הוא יאנק (צילום: שחר שילוח)
בסלון -- כשיאנק לועס את כף הרגל שלי, דוגי ומוסטפא מתיישבים עלי לסירוגין ושרה, החתולה שאליה ליטני קשור במיוחד, מתצפתת בישיבה על מדף -- אני מנסה להבין.
איך הכל התחיל?
"זה מתחיל מאופי של אנשים שאוהבים חיות ופעילים בעמותות. גיליתי ממרום גילי שחיות יותר נאמנות מאנשים – אולי לא חתולים דווקא, אבל גם חתולים צריכים אהבה. כשיש לך כל כך הרבה חתולים, זה כמו מדינה קטנה, לכל אחד יש אופי אחר. אנשים רואים חתולים כמו סינים, כאילו שכולם אותו הדבר, אבל לכל אחד מהם יש אופי אחר, כל אחד מהם הוא סיפור".
מדובר בעסק משפחתי. דני מספר שאשתו, ענת, היא בעצם "הקיצונית" ונזכר איך פעם קראה לו לחלץ "גור של סוס" עם החיפושית המשפחתית. הוא מדגיש שמדובר באהבה לבעלי חיים באשר הם, לא רק לחתולים: "אם לא הייתי עומד בפרץ עוד מעט גם חזיר היה מגיע לפה. חתולים הם הרוב כי הם גם חסרי ישע. נורא מה שקורה בחוץ". אפילו לחרקים מותר לחיות בבית משפחת ליטני -- "זה נהיה אבסורד," הוא צוחק. "לא הורגים כאן כלום, לא נמלים ולא ג'וקים. הבת שלי מכריחה אותי לקחת ג'וקים החוצה ביד".
הבחירה לדאוג לכל צרכיהם של החתולים עולה למשפחת ליטני אלפי שקלים בחודש על אוכל, טיפולים רפואיים וחומרים נגד טפילים. לדבריו הבחירה הזאת פוגעת ברמת החיים, אבל לא נראה שהוא מתחרט.
מה שמניע אותך זאת חמלה?
"זה לא עניין של חמלה, אלא של אהבת חיות ולא להשאיר פצועים בשדה הקרב -- גורים שעלולים להידרס, חתולים רעבים. אנחנו לא יכולים לראות סבל".
הוא מזכיר מקרה שבו הוא וענת בילו חמש שעות בניסיון לחלץ גורה שנתקעה על אי תנועה ברחוב ראשי בעיר. ענת לא ויתרה עד שהגורה הלכה איתם הביתה. "אלה חיות נהדרות, חמודות, נקיות, יש להן חוש הומור. תיכף יאנק יבוא ויעשה הצגות", הוא מבטיח ומקיים. הברק שניצת בעיניו של ליטני מול כל חתול שמתיישב על הספה לידו מוכיח שהעניין הוא לא רק רצון להושיע חסרי אונים -- מדובר באהבת אמת.
מרגיש את הזיוף בגרון. דני ליטני (צילום: שחר שילוח)
ליטני מאבד את שמיעתו. הוא ממשיך להופיע בהצלחה רבה ("מאז ששמעו שאני חירש ההופעות מפוצצות", הוא מציין), אבל אובדן השמיעה מגביל אותו מאוד כמוזיקאי. הוא אומר שהוא לא שומע מוזיקה, אלא רעש ולא יכול לזהות אפילו שירים שלו.
אז מה אתה יותר: מוזיקאי או חתולאי?
"קיבלתי על החתולים פי 10 יותר תגובות באינטרנט מאשר על המוזיקה שלי. אני גם מוזיקאי וגם חתולאי. בגלל שאני מאבד את השמיעה אני פחות מוזיקאי".
הם משפיעים עליך כאמן?
"הם לא משפיעים עלי כאמן, אלא כבן אדם. כשאני רואה חתולים מבסוטים, באים ומראים אהבה, זה מחמם את הלב. פשוט מחמם את הלב. תמיד יש הרגשה של ניצחון כשמצליחים להציל גור כמו יאנק. כשחתול שורד אנחנו מאוד מרוצים".
החתולים לימדו אותך משהו על עצמך?
"חיות מלמדות אותי להיות מי שאני. חיות הן מי שהן. אין להן תחמנויות, אין להן פוליטיקות. הן מה שהן והן מלמדות אותי להיות מי שאני".
חתולי הרגעה
ליטני, חיית לילה, שמתעוררת בשעות אחר הצהריים המאוחרות ומבלה את שעות החשיכה בעירות, הוא קצת כמו חתול. "העירות בלילה התחילה בשנות ה-80', כשהיה לי את מועדון 'הבקתה'. עכשיו אני כבר גמול (ליטני הוא אלכוהוליסט לשעבר שנגמל בכוחות עצמו -- ש.ש) ולא צעיר במיוחד. אני יושב מול הטלוויזיה או מנסה לכתוב, עם ארבעה חתולים על הרגליים, אחד על הכתף ועוד שניים על הספה. אנחנו לא קונים כאן רהיטים חדשים", הוא אומר ומוסיף שתמיד יש מישהו ללטף ושהם עוזרים לו להירגע כשהוא חוזר הביתה "מלא אגרסיות".
הכתיבה הלילית קשורה לפרויקט משותף עם גדי בן אלישע, הגיטריסט שמלווה את ליטני ב-17 השנים האחרונות, והמפיק המוזיקלי אורי אמיר. "אנחנו מנסים לעשות משהו שבו אכתוב ואשיר. באולפן לא תהיה לי נגיעה כי אני לא שומע כלום. בסוף אני לא אשמע גם את זה," הוא מגלה, ומסביר שהוא שולט בשירה באמצעות הזיכרון ותחושת הלחץ בגרון, שמסמנת לו האם הוא מזייף או לא.
בכתיבה יהיה משהו שקשור לחתולים?
"לא. החתולים הם לא אישיו. החתולים זה במשפחה, זה חלק מהחיים, זה דבר ברור".
למרות שהוא מתעקש שאין ממה לעשות עניין ושאין למעצמה הפרוותית שלו שום קשר לחמלה, לי ברור לגמרי שמי שרוצה לראות חמלה בפעולה צריך לבקר אצל משפחת ליטני. כי מה היא חמלה אם לא אהבה ללא תנאי והשאיפה שיצורים אחרים יהיו מאושרים לפחות כמוך?
