(תמונת אילוסטרציה: dreamstime)
בשנות השישים של המאה העשרים, עורך העיתון "סאטרדיי ריוויו" – נורמן קאזנס, חלה לפתע ואושפז. הוא סבל מחום גבוה, כאבים חזקים והתקשה לנוע, ורופאיו לא הצליחו לאבחן את מחלתו. באופן בלתי שגרתי, עזב קאזנס את בית החולים, והזמין לעצמו חדר במלון, שם החל לצפות בכמה מסרטי "האחים מרקס" האהובים עליו, ובפרקים של סדרות טלוויזיה קומיות. במילים אחרות, הוא ניסה, במתכוון, להשתמש בצחוק כתראפיה. בסופו של דבר נעלמו הכאבים, וקאזנס כתב ספר, בו חלק עם קוראיו את השימוש שעשה בצחוק לשיפור מצבו הבריאותי.
קאזנס אמנם זכה להקלה כתוצאה מהשימוש שעשה בהומור, אך אין הוכחה חותכת לכך שהצחוק היה אחראי להחלמתו. עם זאת, מדענים כיום סבורים שלמרות שהומור לא מרפא מחלות באופן ישיר, יש בו תועלת רבה לחולים, ברמה הפיזית והפסיכולוגית.

הצחוק כטיפול

במאה ה-13, מנתחים עשו שימוש בהומור ובצחוק, כדי להסיח את דעתם של החולים מניתוחים מכאיבים, והשתמשו בהם כסם מאלחש. גם בספרות הרפואית של תחילת המאה העשרים מצוין, שצחוק והומור נחשבו למועילים בתהליך הריפוי. מבחינה פיזית, השפעות הצחוק על הגוף רבות :נשימה מוגברת וקצב לב מואץ מובילים לצריכה מוגברת של חמצן, כך שאם אתה צוחק יותר וצורך יותר חמצן, מחזור הדם מומרץ ומערכת חילוף החומרים מגורה יותר. צחוק גם עושה שימוש באותם שרירים ואיברים שבהם אנו משתמשים לנשימה, דרך מועילה במיוחד של הפעלת השרירים הללו בחולים המרותקים למיטה. אך חשוב מכול, צחוק משחרר אנדורפינים או חומרים בין-עצביים במוח, שעוזרים לשלוט בכאב ולשפר את המערכת החיסונית. ההשפעות האלה הן פיזיולוגיות, ובגוף חלים שינויים ברי צפייה ומדידה.
ברמה המעשית, עצם העובדה שרוב האנשים חשים טוב יותר אחרי התקף צחוק הגון, די בה כדי להצביע על התועלת שבהומור. הבעיה היא שמרבית האנשים החולים לא מרגישים שהם מסוגלים להתבדח ולצחוק. כאן המקום להסתייע בליצני בתי חולים ויחידות בידור, סרטים מצחיקים או תכניות טלוויזיה משעשעות, סיפורי קריקטורות או חומר קריאה קליל אחר, שיכולים להשפיע מאוד על מצבו של החולה.

מחשבה מרפאת מציאות

"יש יותר ויותר הוכחות לכך שלמחשבות, למצבי הרוח, לרגשות ולמערכת האמונות שלנו, השפעה עצומה על בריאותו הבסיסית של הגוף ועל מנגנוני ריפויו", טוען ד"ר פול אי. מק'גי מחברו של הספר: "Health, Healing, and the Amuse System Humor as Survival Training" "הסיכוי שתחלה או לא, תלוי ביכולתו של גופך להדוף זיהומים ומחלות" ממשיך מק'גי, "מערכת הריפוי של הגוף מגיבה באופן חיובי לגישות, מחשבות, מצבי רוח ורגשות חיוביים כגון אהבה, תקווה, אופטימיות, אכפתיות, אינטימיות, שמחה, צחוק והומור ומגיבה באופן שלילי למחשבות ורגשות שליליים כגון שנאה, ייאוש, פסימיות, אדישות, חרדה, דיכאון, בדידות וכדומה. כך שכדאי להתמקד בחיובי ככל שניתן".
בשנת 1980 עורך "כתב העת לרפואה של ניו-אינגלנד", ד"ר פרנץ אינגלפינגר, העריך ש 85% מכל המחלות האנושיות ניתנות לריפוי על ידי מערכת הריפוי של הגוף עצמו. אנו יודעים היום שלפיתוח השקפה חיובית בחיים יש תפקיד חשוב בתמיכה ביכולתו של הגוף לעשות זאת. אם מחזיקים בתפיסה הגורסת כי בכוח המחשבה שלנו לברוא את מציאותנו, נוכל לקחת על עצמנו את האחריות למצבנו, ונחזיר לידנו את יכולת הריפוי העצמי.

מחשבה יוצרת בריאות

קנדיס פרט, מחברת הספר "The Molecules of Emotion", מסבירה בספרה שרגשות שנרשמים ומאוחסנים בגוף בצורה של מסרים כימיים הם הבסיס הטוב ביותר להבנת הקשר בין בריאות גוף ובריאות הנפש. באמצעות הרגשות שאנו חווים, יחד עם מחשבותינו ועמדותינו היומיות, הנפש רוכשת לעצמה את הכוח להשפיע על כך שנחלה או נישאר בריאים.
המפתח, לדברי פרט, טמון במולקולות מורכבות הנקראות נוירו-פפטידים. פפטידים נמצאים בכל הגוף, לרבות במוח ובמערכת החיסונית. נוירו-פפטידים אלה הם הכלי שבאמצעותו כל התאים בגוף מתקשרים זה עם זה. כשאתה מכניס עוד הומור לחייך, הדבר מבטיח שמסרים כימיים אלה פועלים לטובתך. "החומרים הכימיים שמתפעלים את גופנו ומוחנו הם אותם חומרים כימיים שמעורבים ברגשות" כותבת פרט, "אני מבינה מכך שכדאי שנשים לב יותר לרגשותינו, בהקשר של בריאותנו".

אך בשורה התחתונה, האם זה עובד?

תשובתה של שרון, המחלימה מסרטן, היא כן החלטי -- "עברתי לאחרונה כריתת שד כפולה וניסיתי להתרגל לשדיים תותבות. יצאתי להביא את עיתון הבוקר וכשהתכופפתי, אחד השדיים התותבים החליק החוצה ונפל למרפסת. כלבי, שתמיד מחפש לעצמו צעצועים חדשים, תפס אותו והתחיל לרוץ איתו בגינה, רדפתי אחריו ברחבי הגינה כשאני צועקת עזוב את השד שלי! חזור לפה עם השד שלי"
כשהבינה מה השכנים עלולים לחשוב היא עצרה לפתע, והאיוולת של המצב הכתה בה. היא התפתלה מצחוק במשך כמה דקות, עד שדמעות זלגו מעיניה. כשסיימה לבסוף, היא קלטה שזו הייתה הפעם הראשונה שצחקה מאז הניתוח וההרגשה הייתה נפלאה! היא החליטה מאותו רגע ואילך להכניס כמה שיותר הומור וצחוק לחייה, גם בימים הקשים ביותר.
כפי שמצטט ד"ר מק'גי בספרו: "אולי אין הוכחה לכך שהומור וצחוק מוסיפים שנים לחייך, אך הם בוודאי מוסיפים חיים לשנותיך".