ניב שטנדל
מחאת המגדלים בשבת האחרונה. אוריאל סיני, GettyImages
אחרי שהינשופים של "הוט" סולקו מרוטשילד כמו היו חולדות, הגיע תורה של "יס" לתרום את חלקה למחאה: ביום ראשון עלתה ב"יס דוקו" רצועה בשם "התעוררות", המציגה סרטים דוקומנטריים קצרים, אקטואליים, סביב המחאה.
זה התחיל עם "התעוררות: בית שאן", סרטו של מויש גולדברג: 8 דקות של זעם. צעקות, עצבים. צפירות, שריקות. סיגריות, כתמי זיעה. בעצם זה "בית שאן – סרט תכף מלחמה".
כל הזעם הזה אופף את הווייתו של מוריס אוחנה, מובטל טרי שמנסה לעורר מחאת אוהלים בבית שאן. אבל מסתבר שמה שמצטלם טוב בשדרות רוטשילד, לא מתקבל בעין יפה בבית שאן, ואוחנה נאלץ להיאבק שוב ושוב נגד צווי פינוי מהעירייה. בשמונה דקות התהילה המפוקפקת שלו הוא מספיק לעבור מלשכת התעסוקה, שם הוא מנסה להביא את חבריו לשעבר לעבודה לרחוב, להפגנה בכביש, למתחם האוהלים הקטן, ומשם לניידת המשטרה שמגיעה לאסוף אותו בחשד לתקיפת פקח – אירוע שאף הוא מוסרט במצלמה ולא מחמיא במיוחד לפקח.
מספיק להביט באוהלים כדי להבין איזה מרחק פעור בין תל אביב לבית שאן. בבית שאן לא תמצאו את האוהלים האפורים, הנבנים ברגע והנוחים לשימוש הפזורים לעשרות על מדשאות רוטשילד. שם תמצאו בעיקר כמה אוהלים צבעוניים, ויריעות בד הקשורות בחבלים אל ענפי העצים. והם בודדים, והם עומדים תחת אימת סכינו החדה של הפקח העירוני. כי בשעה שברוטשילד קמה לה מדינת הנדפקים, יש מקומות שבהם זו אפילו לא אופציה.
"במצרים אנשים קמים! בסוריה קמים!", מוחה אלי אלבז, גיבור "התעוררות: חיפה כימיקלים", סרטה של טלי שמש. גם בו יש זעם. 8 דקות התהילה שלו הן מונולוג כמעט רצוף ונטול הפרעות של זעם. אפשר להבין אותו – היו לו מעל מאה ימים לצבור את הזעם הזה, בעודו יושב בראשות ועד עובדי "חיפה כימיקלים" וממתין שמישהו ידבר איתו.
קו ישיר מחבר בין האוהלים המפורקים בבית שאן לפועלים המפורקים בחיפה. שם גם שם מתקבלת המחאה כלא לגיטימית, בין אם היא חוקית (השביתה בחיפה) או לא (המאהלים בבית שאן). שם גם שם מסרבים המוסדות הרלוונטיים – עיריית בית שאן והנהלת "חיפה כימיקלים" – להכיר בה.
המצב ב"חיפה כימיקלים" הוא כמעט בלתי נתפס: מאז האחד במאי (כמה סמלי) שובתים כ-500 עובדים, ללא כל התקדמות במו"מ. זה התחיל, אם כך, הרבה לפני שדפני ליף ירדה לרחוב. "מה, לא מתעוררים פה?", שואל אלבז הכועס. כן, "התעוררות" היא בדיוק מה שחסר ב"חיפה כימיקלים".
שתי הערות בשולי הסרט:
א. כדאי לציין ש"חיפה כימיקלים" הוא אותו המפעל שעיכב בתחילת השנה את פרויקט שיקום הקישון. השר גלעד ארדן נאלץ לשלוח מכתב ליו"ר החברה, היושב בארה"ב, לאחר שמכתבו למנכ"ל החברה, נדב שחר, לא נענה. כנראה שהעובדים לא זוכים ליחס מיוחד, זה פשוט הנוהג ב"חיפה כימיקלים".
ב. תאגיד "חיפה כימיקלים" הוא גם הבעלים של מפעל "חיפה כימיקלים – דרום", כוכב הסרט המצוין "שביתה" של אסף סודרי ואמיר טאוזינגר, שליווה שביתה שהתקיימה במפעל בדימונה בשנת 2005, וניתן לצפות בו במלואו כאן
. הסרט עבר תלאות רבות עד שזכה לראות אור מסך בערוץ הראשון (שהפיק אותו), כפי הנראה בשל הקשרים בין הון לשלטון עליהם הצביע ולא היו נוחים לאנשי רשות השידור. לאחרונה הוא נצפה משוטט ב"קולנוע המהפכה" בשדרות רוטשילד.אתמול הצטרפו מתמחי "איכילוב" למחאה המתעוררת ב"יס דוקו". כן, גם אצלם מדובר באותה אדישות ממסדית שמסוגלת להחריב כל חלקה טובה בחברה הישראלית. "התעוררות: איכילוב, ת"א" מלווה את המתמחים ברגעים שלפני הגשת מכתבי ההתפטרות
שלהם לפני ימים אחדים (ביום ראשון הצטרפו אליהם גם רופאים מומחים).
רותי שץ מציעה מבט קצר על האנשים שעומדים מאחורי המכתבים, ועל הלחץ העצום מולו עומד מי שלמד במשך שנים ארוכות את מקצועו וחושש לאבד את פרנסתו, חושש מהרגע בו יאלץ לממש את האיום. אבל מי שבאמת צריך לחשוש מחסרונם של המתמחים, הנושאים העיקריים בעול במסדרונות בתי החולים, הם אנחנו.
"התעוררות" הוא פרויקט ראוי לציון. התזמון שלו מקרי – שלושת המקרים שעמדו במרכז הסרטים שכבר הוקרנו אינם קשורים ישירות למחאת האוהלים הגדולה. הם התחילו עוד קודם לכן. אבל גם אם הם זוכים או יזכו לתהודה ציבורית בזכות המחאה המתעצמת, זה בסדר.
קצת יותר משמונה דקות -- שזה בערך הפסקת הפרסומות שמציעות לכם תוכניות הריאליטי והשעשועונים -- הן כל מה שאתם צריכים להקדיש לסרטוני "התעוררות". ואח"כ – אולי להתעורר לבוקר חדש. לקום, להרגיש שאתם עם, ולהתחיל ללכת.
ולקינוח בטעם אחר, או כמו שקוראים לזה ב"חדשות הספורט" – "בקטנה": "ארץ נהדרת" חוזרת. בשבת הקרובה היא תשוב לפרק מיוחד, בעקבות המחאה החברתית. שאפו – זו בדיוק התגובה המהירה (בערך) והערנית שלה אנו מצפים מתוכנית הבידור המובילה בישראל.
הנה טעימה מהביקור המשעשע של ביבי/מריאנו בשדרות רוטשילד:
