גיא בניוביץ'
תמונה מהפקת "ההוביט". צילום: ג'יימס פישר, יח"צ
השבוע עידכנו אותי לגבי לוחות הצילומים של סרט שאני ממתין לו, וגם על סדרה שמחכה לעונה השנייה שלה. זאת אומרת לא עידכנו אותי אישית - אלא את כל מי שרוצה ברשת. הסרט הוא "ההוביט", המצולם בימים אלה בניו זילנד, והסדרה היא "משחקי הכס", שהעונה השנייה שלה נכנסת להפקה באירלנד.
מה שמעלה את המחשבה שבעצם, בעולם הטכנולוגי שאנחנו חיים בו, ליצירת אמנות יש שתי תקופות חיים. זו שבמהלכה היא נמצאת "בעבודה", כלומר בתהליכי הפקה ויצירה, וזו שלאחרי השלמתה, אז היא יוצאת לאור. והתקופה הראשונה הזו הולכת והופכת מעניינת יותר ויותר - קחו לדוגמא את הסרטון המושקע הבא, מהפקת "ההוביט", באדיבות פיטר ג'קסון:
אם אתם חברים של ג'קסון, תקבל את הסרטון הזה ישירות לקיר הפייסבוק שלכם, כמו שאני קיבלתי. 12 אלף, נכון לרגע הכתיבה, כבר עשו לייק ומן הסתם גם העבירו הלאה. ג'קסון גם משיב לשאלות בפייסבוק ומעדכן לגבי קאסטינג של שחקנים (ומקבל תגובות חיוביות לרוב).
אבל לא רק עולם הסרטים וסדרות הטלוויזיה מתפקד לפי כללי "השלב הראשון" הזה של העולם הטכנולוגי. ג'ורג' מרטין, מחבר סדרת הפנטזיה "משחקי הכס" (שהספר החמישי שלה יצא השבוע לאור), סיפר בכתבה ב"ניו יורקר" על מצוקת השלב הראשון: על אתרי מעריצים שדורשים ממנו לכתוב ומהר, על לחץ דרך רשתות חברתיות - בקיצור, תופעה שאף סופר עד לסוף המאה ה-20 לא העלה על דעתו בכלל. הנה ראיון עם מי שכבר כונה "טולקין האמריקאי":
מה זה אומר, שאנחנו - כולנו - במאה ה-21, שותפים מלאים גם לשלב היצירה. איך זה משפיע על האמנים שלנו? ומה זה אומר על התוצר הסופי, ומידת ההשפעה הפוטנציאלית שלנו עליו? אפשר רק לנחש איך ריימונד צ'נדלר, נניח, היה מקלל אם מישהו היה מכריח אותו לעדכן בפייסבוק למה הרומן בכתובים שלו לא מתקדם. אה, וגם תעשה הופעה בווב-קאם למעריצים, בחיאת ריימונד.
