למה אנשים חולמים על תאילנד אבל מתלבטים אם להגיע? אולי אלו מחירי הטיסה הגבוהים (החל מכ-800 דולר בעונת החורף ה"חלשה" בחברה זולה יחסית כמו "רויאל ג'ורדניאן"), אולי זה המרחק והאילוץ להישאר במדינה הרחוקה ימים רבים, כדי להצדיק את עלות המסע וכדי ליהנות ממקסימום האפשרויות, ואולי כי תאילנד עדיין מצטיירת כיעד לתרמילאים והרפתקנים, ולא כארץ תיירות קונבנציונאלית, כמו מדינות מערב אירופה.

כך או אחרת, מומלץ בחום להעז ולהגיע. תאילנד מקבלת בשמחה את כולם, מקטנים ועד גדולים, וכל אחד יכול למצוא בה את מקומו ומבוקשו. הציצו באתר התיירות הרשמי שלהם בישראל: www.thailand.org.il

בוקר ראשון בבנגקוק

המלון בו אנו מתאכסנים (Amari Watergate), נמצא בלב העניינים. סביבו נמצאים תשעה מרכזי קניות גדולים ואין ספור דוכני רחוב מהם עולה ניחוח של אוכל מהביל. אני לא מפספסת רגע, פושטת את המעיל – זכר ושריד לחורף הישראלי, עולה על סנדלים ובן רגע משוטטת ברחובותיה הסואנים של העיר.

טיפ: למרות הנטייה הישראלית לרוץ למרכזי הקניות (כדי לקנות טי-שירטים ופריטי אופנה אחרים בזיל הזול), ההמלצה שלי היא לחפש דברים אחרים, מיוחדים יותר. הרי לא שילמתם אלף דולר לכרטיס טיסה רק כדי לקנות חולצת טריקו בחמישה או בעשרה שקלים.

חפשו למשל, את דוכני האוכל. אלה מצויים כמעט בכל רחוב כי כמנהג דרום-מזרח אסיה – נהוג לאכול ברחוב ולא בבית. בדוכנים, כמעט תמיד, בטוח ונקי לאכול, בעיקר אם תבחרו במזון שמטוגן או מבושל נגד עיניכם. נסו לטעום כמה שיותר – זו אחת החוויות הייחודיות שמציעה תאילנד.

ערב מפנק

מאוחר יותר אנחנו מוזמנים למלון Sofitel So, הממוקם מול לומפיני – פארק רחב ידיים, שבשעות הבוקר המאוד מוקדמות (5:00) מושך אליו מאות ואלפי מקומיים המתרגלים טאי-צ'י ואפילו דיסקו (מומלץ מאוד להשכים קום באחד הבקרים ולהצטרף אליהם).

על העיצוב המהמם של ה-Sofitel אחראי המעצב הצרפתי הנודע מישל לקרואה. כל יחידה בת שלוש קומות מעוצבת באופן שונה, כשהקו המנחה הוא חמשת האלמנטים המהווים את יסודות כדור הארץ - אדמה, מתכת, אש, מים, ועץ.

השירות, כנהוג בתאילנד, מעל ומעבר: בעת המעבר משעות היום לערב, למשל, מקבלות את פני הבאים בלובי צעירות המחוללות ריקוד מסורתי, וזה הזמן לבחור באחת ממסעדות המלון וליהנות מארוחת ערב.

טיפ: מדי יום שישי הראשון של כל חודש נערכות על גג המלון מסיבות גייז (שפתוחות כמובן לכולם), ומדי שבת אחרונה בחודש, משעות הצהריים, נערכת מסיבת בריכה ססגונית (כניסה ומשקה: 400 באט).

ועוד: את הערב, כל ערב, אפשר ומומלץ לסיים עם פוט מסאז'. 200 באט לשעה של עונג צרוף. לא להחמיץ!

מסאז' על הבוקר. בדרך ל-Bhawa Spa מספרת לי Suree, המארחת המקסימה שתפיסת העולם של העם בתאילנד היא להעניק מעצמך לאחר, ושמסאז' הוא משהו שעובר בד.נ.א התאילנדי מדור לדור. אז אם רוצים להעניק ועוד בכזאת מקצועיות - איך אפשר שלא להתמסר?

מעניין לדעת:

בית הספר החשוב למסאז' נמצא במקדש הגדול ביותר בבנגקוק, ואט פו.בימי קדם, כשלא היו כמעט רופאים בתאילנד, המסאז' שימש כאמצעי טיפול לגוף וכדרך לשחרור כאבים. בסוף המסאז' מקבל המטופל תה צמחים בהתאם לאזור בגוף בו נדרש הטיפול. יש למשל, תה מיוחד לכאבי גב, ותה לכאבי בטן.

צפונה, למחוז לואי

איך מושכים את מי שכבר ביקר בבנגקוק ובאיים ובצ'אנג מאי ובחופים להגיע שוב לתאילנד? חושפים אותו למחוזות חדשים, פחות מתוירים, פחות מוכרים. ותאילנד, יש לדעת, היא מדינת ענק הנהנית מגיאוגרפיה מגוונת במיוחד, וכלל לא קשה למצוא בה תוואי שטח ונוף בו עוד לא ביקרתם.כזהו מחוז לואי (Loei), הממוקם בחלקה הצפוני של תאילנד, לא הרחק מגבולה עם לאוס, ונחשב כיעד בילוי מועדף על התיירות המקומית.

טיסה של שעה מבנגקוק דרך שדה תעופה המקומי - ונדמה כאילו הגענו לארץ אחרת. שאון העיר הגדולה בנגקוק מפנה את מקומו למרחבים אינסופיים של צמחיה ירוקה והרים, דממה ושלווה. כמעט כמו בהרים הגבוהים באירופה.

אחרי ארוחת צהריים בחווה מקומית אנחנו מגיעים אל Phra That Si Song Rak - מקדש בודהיסטי עתיק, שנבנה בשנת 1560 על ידי בית המלוכה התאילנדי ותושבי לאוס השכנה, ופירוש שמו הינו "מקדש האהבה משתי המדינות".

האתר מושך אליו עשרות ומאות עולים לרגל ומתפללים. בסמוך נמצא מקדש חדיש ורחב ידיים שבנייתו הסתיימה לפני 18 שנה. לא הרחק משם נמצא מוזיאון מסכות, המשמר מסורת עתיקת יומין שהפכה לפסטיבל הנחגג ברחובות לואי והאזורים הסמוכים בחודשים יוני או יולי מדי שנה (מומלץ לבדוק את התאריך המדויק, כי מדי שנה המועד שונה). אני מנסה את כוחי בצביעת מסיכה, משימה המתבררת כלא פשוטה, שבסופה אני מצוידת במתנה נוספת ומקורית במיוחד להביא הביתה לילדים.

מאחר ומדובר באזור תיירותי מתפתח, הוא עדיין אינו משופע באטרקציות רבות מהסוג אליהן מורגל התייר המערבי המגיע לתאילנד. היתרונות כאן הם הנופים, השקט והשלווה. נסו למשל לבקר בפארק הלאומי Phuruea National Park, שכמה פסגות בו מגיעות לגובה של 1,365 מטר מעל פני הים, והוא נחשב למקום הקר ביותר בתאילנד (בחורף הטמפרטורה צונחת בו אל מתחת לאפס).

הפארק משתרע על שטח של 120 קמ"ר ובו עצי אורן ופריחה מרהיבה. יתכן שעד שתגיעו למקום כבר יציעו בו אופניים לרכיבה עצמית בשבילי הפארק (רק זכרו להגיע לאזור עם בגדים חמים).

ואי אפשר בלי לסיים בשוק המקומי: זה ממוקם על גדת נהר המקונג האגדי, המהווה גבול בין תאילנד ללאוס, ליד העיירה Ching Khan. העיירה הקטנה מושכת אליה מקומיים רבים שנהנים משוק הלילה המשתרע לאורך הרחוב המרכזי ועל גבי סירות הצפות בנהר. רכיבה על אופניים והאכלת נזירים בשעת בוקר מוקדמת (מתברר שזה מנהג מקובל בתאילנד) הופכים ביקור במקום השקט והכמעט נידח הזה לחוויה ציורית של ממש.

ישראלים בתאילנד

120,000 לפחות מדי שנה, זו מספר המבקרים מישראל בתאילנד.

67% מהם מגיעים בפעם שנייה או יותר.

127 דולר ביום, זה הסכום שתייר ישראלי מוציא בממוצע בתאילנד, והוא הגבוה ביותר שמוציא תייר ממדינה כלשהי. תייר גרמני למשל, מוציא 110 דולר בממוצע ביום בלבד. מי אמר שהישראלים קמצנים?

12 יום, זהו משך הזמן הממוצע שישראלי מבלה בתאילנד.

חצי-חצי, זה בערך היחס בין התרמילאים המגיעים מישראל לתאילנד לבין התיירים ה"רגילים".