בכניסה לחדר הם מוציאים מהתיק את הטלפונים הניידים ומראים בגאווה תמונות של הילדים. מספרים שהם מצלמים אותם בלי הפסקה: את הבן שהצמיח זקן בפעם הראשונה. את הבת שהצטלמה בשמלה, או דווקא בג'ינס צמוד ושיער ארוך. כולם הורים לילדים טרנסג'נדרים: ענת ואברהם חדד, הוריו של להב שנולד כבן והיום הוא אישה; סילבי ויוסי רוזנפלר, ההורים של קורן שאף הוא נולד כבן והיום הוא אישה, ואתי וקובי יתום, הוריו של סהר, שהיה פעם אישה והיום הוא גבר. זאת החשיפה הראשונה שלהם.

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

>>> להורדת אפליקציית "לאשה" לאנדרואיד

"אני הלכתי עם להב לקנות את השמלה הראשונה שלה‭,"‬ מספרת ענת. "זה היה שנה אחרי שלהב הודיעה לי שהיא 'אישה כלואה בגוף של גבר'‬ היא הייתה אז כבר בת ‭.25‬ הצעתי: 'בואי, נלך לקנות שמלה',‬ הגענו לחנות. אמרתי לה: 'יאללה, לכי תמדדי, תראי'‬ היא יצאה אליי עם שמלה, חתיכה ברמות על. אמרתי: 'או.קיי, מוצא חן בעינייך‭,'?‬ וראיתי את האושר על הפנים שלה, כאילו נתתי לה את הגושפנקה 'מותר לך, זה בסדר‬'".

"ככה היה גם עם החזייה הראשונה. הראיתי לה כל מה שיש: 'הנה, תסתכלי‬, זאת חזייה עם פוש אפ, להגדיל את החזה זה טופ, שזה חזייה בלי כתפיות' הכל כמו לנערה מתחילה. אמרתי לה איך לשבת, 'שימי לב, את עם שמלה‬, את לא יכולה לשבת ככה, את צריכה לשבת קצת יותר צנוע, כי רואים'".‬

אברהם: "אני מבין בראש שלי, אבל הלב עדיין לא מקבל את זה. 25 שנה קראנו לו זכר. נולד לי בן -ועכשיו אני מקבל אותו כבת?"

לעשות סוויץ' גם במוח

"אני לא בוכה על מה שאין לי‭,"‬ היא אומרת בשקט. "אם אני רואה את הילדה שלי מאושרת, טוב גם לי. אני לא רוצה ילד שיסבול. לא שווה לי. הבאתי נשמה לעולם? אני רוצה שהנשמה הזאת תהיה מאושרת. אני מבינה שזה צורך קיומי. אני מבינה שאני לא יכולה להרגיש את מה שלהב מרגישה, אבל אני מאמינה למה שהיא אומרת, לתחושות שלה, לצרכים".

"להב נורא אוהבת ללבוש שמלות. היא גאה בגוף שלה. לאט לאט, בגלל הדמות שאני רואה מול העיניים, נעשה לי גם סוויץ' במוח. אני מדברת אליה בלשון נקבה, אבל אני עדיין מדברת הרבה פעמים 'עליו' כי קשה לי. אני משתדלת. זה לא קל, זה מאוד טכני, אבל אני אומרת לעצמי שככל שאני אתרגל את זה, זה כבר יהיה הרגל. "היא הולכת עם חולצות צמודות, והיא גאה בציצי שיש לה. אני זוכרת שזאת הייתה השאלה הראשונה ששאלתי אותה כשהיא סיפרה לי: 'להב, את מסוגלת, אתה מסוגל, לראות את עצמך מול המראה עם ציצי‭."'?‬

ומה הייתה התשובה?

"כן‭."‬

להבין שלא קרה אסון

שלושת הזוגות שמולי הם חלק מקבוצת התמיכה להורים לילדים טרנסג'נדרים, אנשים שיש חוסר הלימה בין הזהות המגדרית שלהם לבין המין הביולוגי. הקבוצה פועלת במרכז הגאה בתל אביב, במסגרת ארגון תהל"ה, תמיכה להורים להומוסקסואלים, לסביות, אנשים טרנסג'נדרים וביסקסואלים. מרבית ההורים שמגיעים לקבוצה הם הורים לילדים מגיל ההתבגרות עד שנות ה-30. הקבוצה מיועדת להורים, אבל פתוחה גם לבני משפחה אחרים. מדובר בקבוצה ייחודית בארץ. זה המקום הראשון בו ההורים מרגישים נוח לשוחח על ילדיהם הטרנסג'נדרים. "באנו לקבוצה וגילינו שאנחנו לא לבד‭,"‬ אומרת ענת.

את הקבוצה מנחות נורה גרינברג, יועצת לסוגיות זהות מגדר ונעמי הרניק, פסיכותרפיסטית הוליסטית. "הייתה לנו כבר אמא שהכניסה רגל בדלת ופרצה בבכי‭,"‬ מספרת הרניק. "היא אמרה שעד אז היא חשבה שהיא האדם היחידי בעולם עם ה'דבר' הזה, לכן זה היה בכי של הקלה. זאת פתאום ההארה, שאתה לא לבד בעולם, שמצאת את המקום הנכון שבו יבינו בדיוק על מה אתה מדבר. בקבוצה יש הורים שנמצאים באותה סיטואציה באותן התלבטויות. אפשר לשתף ואפשר גם ללמוד מניסיונם של אחרים‭."‬

"במסגרת הקבוצה אין שאלה אסורה לדיון", מסבירה גרינברג. "בהתחלה הורים רבים מרגישים כאילו התמוטט עולמם. היו כבר הורים שאמרו במסגרת הקבוצה 'זה מגעיל אותי' על הילד שלהם, 'אני לא יכול להסתכל עליו'‬, 'אני לא מוכן שידעו' -‬ לגיטימי לדבר על זה במסגרת התהליך‭."‬

איזה תהליך?

"לשנות את התפיסה. להבין שלא קרה להם אסון. אנחנו מטפלים בקבוצה בכל השאלות שעולות, בקושי לזהות את האדם החדש שמופיע, בצורך להיפרד, בבעיות של בושה או דחייה, ב'איך מספרים?' יש פה שינוי עמוק בתוך המשפחה, שמחייב לשרטט את כל הגבולות מחדש‭."‬

עשר שנים הילד שלי סבל

להב יצאה מהארון רק לפני שנתיים וחצי, בגיל ‭.25‬ "במשך שנה ראינו שהייתה ירידה במשקל‭,"‬ משתפת אמה, ענת. "לא הבנו מה קורה. באיזשהו שלב היינו לבד בבית, יום שישי, וראיתי אותו בדאון. שאלתי מה קורה, והוא ענה: 'אמא, אני פוחד שאני בדיכאון'‬ הוא למד באותה תקופה במרכז, ואנחנו גרים בצפון הארץ. חששתי. הוא נכנס לחדר, ואני אמרתי: 'אני לא יכולה לעבור על זה לסדר היום'‬ נכנסתי אחריו לחדר".

"אמרתי לו: 'אני מתחילה לשאול אותך שאלות של 'כן ולא‬' ושאלתי: 'קשה לך בלימודים?'‬ והוא ענה: 'לא',‬ 'קשה מבחינה חברתית‭- '?‬ 'לא'.‬ 'קשה לך שלאח שלך יש כבר חברה ולך עוד אין‭,'?‬ והוא אמר לי: 'לא'".

"לאט לאט נכנסתי לשאלות יותר ויותר אינטימיות, שלא האמנתי בחיים שלי שאשאל את הבן שלי. ככה, עד שבאיזשהו שלב הוא אמר לי: 'אמא, אני מרגיש כלוא‬' ואז נפל לי האסימון. אמרתי: 'רגע, להב, אתה מרגיש אישה כלואה בגוף של גבר‭,'?‬ והוא אמר לי: 'כן',‬ שאלתי: 'כמה זמן, להב‭,'?‬ והוא ענה לי: 'מגיל ‭.'15‬ זה שבר אותי. עשר שנים הילד שלי סבל, ולי לא היה מושג‭."‬

מה עשית?

"דבר ראשון חיבקתי אותו. ובכיתי. ואמרתי: 'טוב, עכשיו בוא נבדוק מה עושים, למי פונים, עם מתייעצים‬ הוא אמר: 'אני חושב שאני רוצה ללכת לפסיכולוגית".

סיפרת לבעלך?

"לא. היה פחד איך אבא יגיב, מה הוא יעשה. שנינו פחדנו. החלטנו שזה יהיה במכתב. "אמרתי: 'להב, אתה מספר גם לאחים שלך וגם לאבא. אתה מספר כדי שלא משנה מה תהיה התגובה, תהיה תגובה ותהיו יחד,‬ שלא יהיה נתק‭."‬

את המכתב שכתב לו להב, אביו אברהם שומר. הוא לוקח אותו לכל מקום.

"לאבא היקר והאהוב‭,"‬ הוא מקריא לנוכחים בחדר, "לצערי אני לא יודע איך לפנות אליך בנושא זה או איך לדבר איתך עליו, ולכן אני כותב לך‭...‬ אני ממש רוצה לשתף אותך בעניין משום שזה חשוב לי. אני מעדיף כרגע לפנות אליך במכתב משום שאני מפחד מהתגובה שלך. אני מבקש שתקרא את המכתב בעין לא ביקורתית, בלי כעס ובלי מחשבות מיותרות. נמאס לי מהשקרים הלבנים במשפחה, להסתיר דברים בבטן, רק על מנת שיחשבו שהכל בסדר. הדעה שלך ממש חשובה לי, אך היא לא תשנה הרבה, אם בכלל".

"חשוב לי לשתף אותך משום שאני אוהב אותך, מעריך אותך, גאה בך. ברגע שתרגיש שאתה רוצה לדבר איתי על זה ולדעת דברים, אני מוכן לספר לך. אבל אז אתה צריך להתכונן‭...‬ אוהב אותך, להב‭."‬

"הייתי בשוק‭,"‬ אומר אברהם. "חשבתי שאולי הוא חולה. נכנסתי אליו לחדר. התיישבתי מולו, והוא אמר. ואז שאלתי אותו על הניתוח‭."‬

התחלת ישר בניתוח?

"לא יודע למה. זה מה שעלה לי בראש‭."‬

זאת הייתה בעיטה בבטן

"לניתוח יש אמנם הרבה כוח סימבולי, אבל הוא לא החלק המהותי‭,"‬ מדגישה נורה גרינברג. "להפך. ההתעסקות בניתוח מטשטשת את העניין המשמעותי, שזה הנושא הרגשי והמצוקה של הילד. מרבית הטרנסג'נדרים בכלל לא עוברים ניתוח לשינוי מין, לפחות לא בשלבים הראשונים של התהליך. יש אופציות שונות, וניתוח הוא רק אחת מהן. אם יהיה או לא יהיה ניתוח‭,"‬ מדגישה גרינברג, "זו שאלה שלא נכון לשאול בתחילת הדרך‭."‬

"כשאני מספר על סהר, תמיד שואלים אותי: 'הוא עשה ניתוח‭,'?‬ ואני עונה בצורה בוטה: 'זה עניין אישי, פרטי. לנו זה לא משנה כלום. מבחינתנו סהר הוא בן‬" מספר קובי יתום.

סהר נולד בגוף נקבה. לפני שלוש שנים, כשהיה בן ‭,14‬ הודיע להוריו, אתי וקובי, שהוא בעצם בן. "הוא עבר תקופה קשה מאוד לפני שיצא מהארון‭,"‬ משחזרת אתי. "חשבנו שפשוט יש לנו ילד מתבגר בבית, עם המון קשיים חברתיים, הסתגרות טוטאלית בתוך עצמו ואפילו התנתקות, ואמרנו שהוא צריך עזרה, טיפול פסיכולוגי. אבל סהר עבר את התהליך שלו עם עצמו, עד שהוא פשוט כתב לנו מכתב. הוא כתב שהוא לא אוהב את מי שהוא. הוא לא אוהב לראות את מה שהוא רואה במראה. הוא לא אוהב את הבגדים שלו, הוא לא אוהב את החזיות שקניתי לו, את התחתונים שלו. ממש עד הפרטים הקטנים".

הוא לא אוהב את זה שהוא צריך 'להיראות נשי',‬ הוא אמר במשפט אחד: 'אני בן שנולד בגוף של בת‬' "הוא השאיר את המכתב על המיטה ונתן לנו לקרוא את זה בזמן שנכנס למקלחת. הוא כבר היה מאוד מוכן. הוא בדק הכל, עשה את כל התחקיר, ידע הכל. הוא כתב לנו: 'ואם אתם לא יודעים מה זה אדם טרנסג'נדר, אז תיכנסו לאינטרנט‬'".

איך הגבתם?

"דבר ראשון חיבקנו ונישקנו אותו. אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו ושזה ממש לא משנה לנו, אנחנו איתו. אבל לא באמת הבנו לאן אנחנו נכנסים. היינו לבד לגמרי‭."‬

קובי: "זאת הייתה בעיטה בבטן. כמו סוס שבועט בך. חשבנו שהשמים נופלים. זה היה קשה לעיכול‭."‬ בדיעבד, הם אומרים, היו סימנים מקדימים. "סהר תמיד היה טום בוי‭,"‬ מספרת אתי. גם כשהיא מתייחסת לעבר, היא מדברת עליו רק בלשון זכר. "הוא היה ילד שחשק רק בצעצועים של בנים והתחפש בכל פורים בתחפושות של בנים".

אז לא נפלו עלייך השמים.

"לא. אני חושבת שכשסהר אמר לי שהוא טרנסג'נדר, הייתה לי אפילו הקלה. כי היה לי תסכול גדול לפני כן. לא הבנתי מה קורה לו, חשבתי שאני עושה משהו לא בסדר, שאני טועה, שאני לא מגדלת אותו נכון. הוא היה סגור וכועס ועצבני כל הזמן. כשהוא אמר לי שהוא טרנסג'נדר, פתאום משהו אצלי נרגע. אמרתי: 'או קיי, זה לא אני. אני לא עשיתי משהו'". רע‬ באותה תקופה אחיו של סהר היה אמור להתחתן. בשלב הזה סהר עדיין לא שיתף אף אחד במה שעובר עליו. רק הוריו ידעו.

"הוא היה בלחץ אטומי מהחתונה, כי היו דיבורים באוויר על בגדים, שמלה, איפור. כולם אמרו לו: 'נלך, נקנה לך שמלה'‬ ואז הודעתי לו שמבחינתנו הוא יכול לבוא עם ג'ינס וחולצת טריקו. הוא ביקש גם להסתפר, כי היה לו שיער ארוך, והוא לבש באמת ג'ינס וחולצת טריקו, ועל זה חולצה מכופתרת יפה, וככה הוא הופיע לחתונה. אחר כך, כשכבר סיפרנו, חזרו אלינו כל מיני ריקושטים. אמרו לנו: 'חשבנו שהוא לסבית'".‬

אישה זה מה שמרגישים מבפנים

לסילבי ויוסי רוזנפלר יש שלושה ילדים מאומצים. קורן היא הבת הצעירה, בת ‭.24‬ "המסע שלה, עד להכרה בנושא הטרנס‭,"‬ אומרת סילבי, "היה מסע קשה שעבר גם דרך סמים וניסיונות אובדניים‭."‬

היא ובעלה הם הוותיקים בקבוצה. "קורן, כבר כמה שנים קודם, הייתה יוצאת למסיבות בצורה מאוד מוחצנת‭...‬ הוא היה יוצא‭,"‬ היא מתקנת. "לבושה כמו זונת רחוב, אבל יפה מאוד. בהתחלה זה היה עם מעיל מעל. לאט לאט המעיל ירד. ראיתי את השינוי הזה, והייתי בטוחה שהיא הומו. לא ידעתי מה זה טרנסג'נדר. לא ידעתי להגיד את המילה אפילו. במשך כמה שנים קורן התנהלה בתור הומוסקסואל עם בני זוג שהפכו לחברים הכי טובים שלה. הם ישנים באותה מיטה ולא קורה כלום‭."‬

בגיל 18 סיפרה קורן לאמה שהיא בעצם בת. עברו עוד עשרה חודשים, עד שהסכימה לשתף גם את אביה.

"היא התייצבה ברעד וחלחלה, באה אלינו למיטה, וסיפרה לי‭,"‬ מספר יוסי. "אמרתי לה: 'תשמעי, עכשיו הדברים מסתדרים לי'‬ כי היו הרבה דברים שראינו אצלה כבר מגיל שלוש-ארבע. היא, למשל, ממש אהבה לראות קלטות של 'בת הים הקטנה' ולשחק כאילו יש לה שיער והיא בת ים. אמרתי לה: 'תשמעי, יותר מתאים לך להיות בת מאשר בן‬".

"הרעיון הוא שההורים בסופו של דבר ייתנו לגיטימציה לזהות של הילדים. זה הכל חלק מבריאת אדם חדש, אדם שהיה עד עכשיו רק בפוטנציה‭."‬

"דיברתי איתה. אמרתי לה: 'עכשיו את הולכת להיות הבת שלי ואת הולכת להתלבש כמו זונה? אני מכסח לך את ‭.'הצורה‬ אמרתי לה שאישה זה לא הלבוש, זה לא המראה החיצוני, אלא מה שמרגישים מבפנים, וכל עוד היא לא תרגיש את זה מבפנים, היא לא יכולה להיות אישה גם אם היא מגדירה את עצמה כאישה. אמרתי לה: 'אישה נורמטיבית לא הולכת לבושה בצורה כזאת מוחצנת, היא לא צריכה את הדברים האלה כדי להראות שהיא אישה‬'. אמרתי גם: 'את יכולה להיות לא מאופרת, עם זקן, זה לא איך שאת נראית, זה איך שאת מרגישה".‬

חלק מבריאת אדם חדש

"הורים לילדים טרנסג'נדרים‭,"‬ מסבירה נורה גרינברג, "צריכים להתמודד עם שני כוחות סותרים. מצד אחד, הם מבינים שהם צריכים לתמוך בילד שלהם. מצד שני, ההורה לא רוצה להיפרד מהדמות שהוליד. "זה ריקוד קשה, מלא סתירות ומצבים כואבים. השאלה איך הורים 'מקבלים' או 'לא מקבלים' ילד טרנסג'נדר לא מתחילה אפילו למצות את התהליך שעובר עליהם. לכל אדם יש את הקצב שלו".

"יש נקודות משותפות בתהליך, אבל הוא לא זהה ולא ליניארי. כך, למשל, כמעט כל ההורים מתקשים במעבר מזכר לנקבה, או מנקבה לזכר, כשהם מדברים אל הילד שלהם. זה אחד הפרמטרים לבחון את ההתנגדות הפנימית של ההורה. יש גם העניין של שינוי השם במקרים רבים ועוד אינספור שינויים קטנים על הדרך, שקצרה היריעה מלפרטם. הרעיון הוא שההורים בסופו של דבר ייתנו לגיטימציה לזהות של הילדים. זה הכל חלק מבריאת אדם חדש, אדם שהיה עד עכשיו רק בפוטנציה".

  • קו הקשב של עמותת תהל"ה – טל' 09-8855822