נניח שאת ובן זוגך החלטתם לנסוע לסופשבוע. או לחופשה. או אפילו ללילה אחד. מי מכם ייקח איתו יותר נעליים/בגדים/כלי רחצה ושאר ירקות? אצל מי המזוודה תהיה הרבה יותר גדולה, או כבדה, או לפחות עמוסה? עם יד על הלב: נכון שכמעט תמיד זו תהיה את?
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים"נשים נוטות לארוז יותר מגברים", אומר רז שרבליס, מדריך טיולים ומרצה לאנתרופולוגיה ומגדר במכללת עמק יזרעאל. "הן אורזות לא רק 'מה שצריך', אלא גם מעבר: שיהיה מספיק, שיהיה מגוון. זה כך לא רק אצל מבוגרים, אלא גם אצל הדור הצעיר – גם בחורות צעירות, תרמילאיות, אורזות בדרך כלל יותר מבחורים צעירים. מראש נשים ייקחו דברים שגברים ידלגו עליהם – כמו מרכך שיער וקרמים, ויבררו גם לגבי ציוד שנמצא במלון, כמו פן. כשזוג נוסע יחד, לא תמיד האישה תביא מזוודה גדולה יותר משל הגבר, אבל לא פעם יהיו חפצים שלה גם במזוודה שלו".
"בהחלט מקובל שאשה תיסע עם תיק גדול, והגבר שלצדה עם תיק קטן", מסכימה ד"ר קציעה עלון, חוקרת מגדר. "אפשר לראות את זה לא רק בנסיעות, אלא גם בכל יציאה לרחוב: האשה הולכת עם תיק שמכיל את כל הבית, והגבר עם ארנק בכיס וידיים חופשיות".
למה אנחנו סוחבות כל כך הרבה?
"קודם כל בגלל שבאופן כללי כמות החפצים שמקיפה נשים היא הרבה יותר גדולה", אומרת ד"ר עלון. "בכלל, לנשים מציעים לפתור בעיות באמצעות חפצים: 'את מרגישה רע? תקני לך זוג נעליים ותרגישי טוב'. אף אחד הרי לא יציע לגבר לפתור את הבעיות שלו בעזרת חגורה חדשה: יגידו לו לפנות לייעוץ מקצועי. אבל נשים? ליפסטיק חדש, והכל עובר.
"כמות החפצים הזו קשורה כמובן לכך שהחברה שופטת נשים לפי המראה שלהן (בעוד גברים יישפטו לפי תלוש המשכורת בסוף החודש). ברור שבחופשה אישה אמורה לגוון ולהחליף בגדים, ולכל סט היא צריכה נעליים תואמות, ואילו על בן הזוג שלה אף אחד לא ידבר אם הוא ילבש אותה חולצה פעמיים וינעל נעליים שלא מתאימות למכנסיים".
"בכלל, כל נושא האריזה - האופן שבו דברים ארוזים ונראים - נחשב יותר לטריטוריה נשית. אין ספק שנשים מקדישות הרבה יותר זמן לאסתטיקה, לצורה, ולא רק לתוכן. אפשר לראות את זה בקלות כשבודקים איך נראה בית של גבר שחי לבד לעומת איך נראה בית של אישה שחיה לבד: זה זועק מהקירות. אצל נשים יש משמעות לאופן שבו העוגה מקושטת, לצורת ההגשה של מאכל ולא רק לטעם שלו, למפה ולפרחים על השולחן".
"אצל גברים יש פחות תרבות של יצירת יופי מודע באמצעות האריזה: זה נראה להם עיסוק בטפל ולא בעיקר. גבר יקנה מתנה לחבר מעדר, ויגיש אותו כמו שהוא; אישה תבקש לעטוף את המתנה יפה. לגברים כל העיסוק בפרטים האלה לא נראה חשוב, ואילו נשים רואות שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים".
האפסנאית לשירותך
מתוגמל אולי לא, אבל דורש עבודה? בהחלט כן. ותעיד כל מי שהתלבטה שעות מול תיק פתוח, רגע לפני היציאה לחופשה. כי מילא שתשכחי את הז'קט שלך, אבל מה יקרה אם תשכחי את התרופות של בן הזוג? או את הדובי האהוב של הילד, זה שבלעדיו הוא לא הולך לישון?
"אצל הרבה מאוד זוגות ברור שמי שממונה על האריזה לשניהם זו האישה", אומר שרבליס. "במיוחד זה כך אצל זוגות בגילאי שישים פלוס, כשהאישה לא רק בוחרת מה לקחת בשביל בן הזוג ואורזת בשבילו, היא גם מראש זו שקנתה לו את הבגדים: היא מנהלת את הנראות שלו, והוא משוחרר מאחריות על תקן 'לא מבין בזה'".
"בהגדרה החברתית, נשים הן האפסנאיות, תומכות הלחימה", אומרת ד"ר עלון. "יש מי שיוצא לחזית – ויש מי שאחראית לארוז בשבילו את כל מה שנחוץ. למה דווקא היא? קודם כל מפני שכל מה שנחשב 'בזבוז זמן' הופך להיות עבודה נשית, מכיוון שזמנה של האישה פחות נחשב. שנית מפני שהאישה היא אחראית הלוגיסטיקה המשפחתית: גם אם היא לא אורזת לבעל, היא זו שאורזת לילדים. ואם היא אחראית הלוגיסטיקה, היא זו שנושאת באחריות לכך שהכל יתקתק – והיא זו שנושאת באשמה אם משהו חסר.
"בתיק של אישה אפשר תמיד לראות את מגוון תחומי האחריות שלה: את האיפור שלה, הכרטיסיות לאוטובוס של הילד הגדול, המוצץ של הילד הקטן, התרופות של הבעל. התיק הוא סוג של רחם: הוא מכיל את הצרכים של כל בני הבית".
ואחריות, כמובן, דורשת תכנון. "בכל יציאה מהבית, נשים אורזות בצורה הרבה יותר מתוכננת", אומר שרבליס. "אפשר לראות את זה בחו"ל, כשהנשים אורזות לקראת כל מזג אוויר וכל סיטואציה חברתית, וגברים לא טורחים לחשב ולתכנן כל כך הרבה, ומוצאים את עצמם קופאים מקור (אבל לא אומרים מילה, כי זה לא גברי להודות שקר לך), אחרי שהשאירו את הפליז בבית. הם הרי למדו בצבא שגבר מסתפק במועט, לא עושה עניין, מסתגל לכל מצב ומשלים ציוד אם צריך. המסר לגברים הוא: 'תהיה קל ולא מסורבל'; 'תסתדר עם מה שיש ואל תתפנק'".
שוב העניין עם המלקטות והציידים
ואולי יש עוד סיבה לכך שאנחנו ניקח את כל הבית, והגבר רק את מפתחות הרכב: התפיסה שלפיה הבית הוא הממלכה של האישה – והחוץ הוא ממלכתו של הגבר. "כל מה שקשור לבית נחשב באופן מסורתי לטריטוריה של האישה", אומר שרבליס. "הבית הוא המקום שבו האשה נוכחת, מתבטאת, מנהלת. כשיוצאים החוצה, היא עדיין לוקחת איתה את מה שקשור לבית ומייצג אותו, כמו התיק או המזוודה".
"בסוף זה נגמר בכך שאת מלקטת והוא צייד", צוחקת ד"ר עלון. "הוא צריך חופש, גמישות וקלילות, ולך מותר להיות כבדה. וכך, אף שלך קשה יותר לסחוב, תמיד הוא יילך בידיים חופשיות ואת תיסחבי עם כל הפקעלך".
אז מה – לנצח נישאר ככה, אחראיות אפסנאות שנסחבות עם תיקי ענק לצד גברים קלילים כציפורי דרור?
"לא בטוח", עונה שרבליס. "דווקא אפשר לראות מגמות של שינוי. מצד אחד, רואים היום גברים מודרניים, שחשוב להם להיראות טוב, וגם הם יוצאים לחו"ל עם גרדרובה לא קטנה. הגבריות החדשה מאפשרת לאהוב בגדים יפים, לקנות בחו"ל בגדים, לטרוח על איך שנראים.
"מצד שני, יש היום גם נשים שנוסעות נסיעות עסקים, ולאנשי עסקים יש כללים אחרים – לקחת כמה שפחות, להיות יעיל וקומפקטי, לעלות למטוס עם טרולי קטנה כדי לא לחכות ליד המסוע. אני רוצה להאמין שעם הזמן זה ישתנה".
