גבירותיי וגבירותיי, בנות נכבדות, קבלו את המפעילה שלכם להערב, קבלו את סווווווווזי בוםםםםםםםםם", שאגה הדראג קווין סוזי בום אל תוך המיקרופון האלחוטי בטרם נכנסה למסיבת הרווקות של מורן בראשון לציון.

ניכר היה שלא כל חברותיה הצוהלות של הכלה המיועדת, צעירות בשנות ה־20 לחייהן, ידעו מראש על ההפתעה המנצנצת שנכנסה פנימה בענטוזים מוגזמים, ולאחר כמה מילות ברכה הכרחיות פתחה את המופע שלה בקטעי סטנד־אפ לחימום האווירה, שרה את "יש חגיגה" של שרית חדד ב"ליפסינג", כלומר הזיזה שפתיים חושניות ועשתה בכאילו, ולבסוף הציעה: "יאללה, בנות, בואו נפתח ג'ורה על הכלה".

סוזי היא למעשה גבר העונה לשם ליאור אשכנזי (31), אבל שלא תעזו לקרוא לו ליאור כשהוא הופך לבום על־קולי. כבר חמש שנים הוא בעסקי השעשועים, לרוב עובד לבד, בעיקר במסיבות רווקות, ולפעמים עם בן זוגו יובל שמרון ("לולי פוט"), במופעים גדולים יותר, בעיקר בימי הולדת ובערבי חברה.

ביומיום אני גבר־גבר

הוא התחיל כמו כולם במועדוני גייז, וגלש לאט לאט גם לקהל הטרוגני יותר, שמרני יותר, כזה שלא הייתם מאמינים שייהנה ממופע של גבר מחופש לאישה. במקור הוא משכונת קריית שלום בדרום תל אביב, בן למשפחה דתית שלמד בישיבת בר אילן ("פעם היו לי פאות אחרות"), ומגיל 16 החל להתייסר סביב נטייתו המינית.

"יצאתי מהארון רק בגיל 27, כל כך חששתי לאכזב את ההורים", הוא מספר. "תמיד היה בי שחקן שרצה לפרוץ, אבל כנראה שרציתי לכפר על הנטייה המינית שלי, והלכתי לאוניברסיטה. עשיתי שני תארים, תואר ראשון בשפה וספרות ערבית ותואר שני בתקשורת ומדעי המדינה, אבל הצורך להיות שחקן ממש בער בי, וככה המצאתי את 'סוזי בום'. ביומיום אני גבר־גבר, הטרנספורמציה בין ליאור וסוזי היא מטורפת, אנשים בחיים לא מאמינים שזה אני".

איך ההורים שלך קיבלו את "סוזי בום"?

"זה היה קורע לב, הם בכו וגיז'דרו, כי הפלתי עליהם הכל יחד, גם שאני הומו, גם שיש לי בן זוג וגם שאני מופיע בלבוש אישה. גם אחי הוא לא בדיוק מי שהם ציפו שיהיה, והיום הוא טרנסג'נדר בשם חן אריזונה. יחד הצלחנו לשנות את הגישה שלהם".

אתה יותר ליאור או יותר סוזי?

"סוזי בהחלט נכנסה לחיים שלי. היא מוחצנת, סקסית, חסרת מעצורים, מלכת העולם. היא מעיפה אותי בטירוף. ליאור הרבה יותר שקט ומופנם, ומה שטוב זה שאני יכול להחליט מתי בא לי על התהילה הזאת ומתי לא. כשבא לי תשומת לב, אני הופך לסוזי ונהיה סלב, וכשאני ליאור, אף אחד לא יודע מי אני".

איך אתה מסביר את זה?

"אנשים צמאים למשהו חדש ושונה. את יודעת מתי הבנתי שמשהו קורה? כשעשיתי יום הולדת 60 לאמא שלי. אמרתי לה: 'אמא, אין מצב שאני לא עושה לך את היומולדת', באתי עם רקדן בטן ועשינו לה שואו שחבל על הזמן. מבחינתי זה היה סוג של סגירת מעגל, הילד שלא סיפר כלום עושה לאמא שלו אירוע בדמות דראג. עד היום כולי צמרמורות מזה. מאז אמא שלי מאוד גאה בי, היא מחלקת כרטיסי ביקור שלי".

קרה שאנשים הסתייגו ממך בזמן המופע?

"בטח, יש את אלה שזה מגעיל אותם, יש את אלה שזה מחרמן אותם, ויש את אלה שעפים על זה. פעם הייתי במסיבת רווקות, וכששלחו תמונה לחתן והוא ראה שאני בעצם גבר, הוא ביקש מהכלה להעיף אותי, אחרת הוא מבטל את החתונה. הייתי בשוק מזה".

אנחנו רוצים ללכת עד הקצה

הדראג הוא כבר מזמן לא רק תחפושת אלא תרבות חיה ובועטת, ומופעי הדראג, שפעם התחבאו במועדוני גייז בדאון טאון תל אביב, בעיקר בשעות הקטנות של הלילה, גלשו גם למועדוני ההטרוסקסואלים, ולא רק בתל אביב.

יסמין ביטון (29), רווקה מאור עקיבא, התבקשה כבר ארבע פעמים לארגן מסיבות רווקות בשביל חברותיה הכלות, ובכולן היא הזמינה מופעי דראג. "לפני שנתיים הוזמנתי למסיבת רווקות של חברה", היא משחזרת. "ידעתי שתבוא מפעילה אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה דראג קווין. כשהיא נכנסה, חטפתי הלם, לא הבנתי מה הקשר. ברגע הראשון קצת נבהלתי, אבל איך שהיא פתחה את הפה זרמתי בטירוף, כי היא הייתה מצחיקה, מדליקה, זורמת שחבל על הזמן".

"כל כך נהניתי, שכשחברה טובה שלי התחתנה, הבאתי לה את קיי לונג. רציתי קטע פרוע, לא בא לי ללכת על הקטע הבנאלי של נומרולוגית או סקסולוגית. די, מיצינו. אנחנו בדור אחר, דור משוגע ופרוע, אנחנו רוצים ללכת עד הקצה".

הסטרייטים מחפשים משהו מגניב

המונח "דראג", ראשי תיבות של הביטוי dressed as girl (לבוש כמו בחורה), נולד כבר במאה ה־19 בתיאטרון האנגלי, כדי לתאר ביגוד שנועד לשנות את מינו של השחקן הגבר על מנת שיוכל לגלם דמות של אישה. באותה תקופה נשים לא הורשו לשחק בתיאטרון, ולכן שחקנים גברים נאלצו לגלם את הדמויות הנשיות כשהם לבושים כנשים. רק במאה ה־20 ירד המושג דראג אל הרחוב, וקיבל משמעות של תופעה תרבותית שלמה, שהלכה והתרחקה מהקונסנזוס ומהמיינסטרים, והסתגרה לרוב במועדוני הגייז.

אריה עושרי (40), דראג קווין גאה, שהשתתף גם בתוכנית "בואו לאכול איתי" (ערוץ 1), אומר: "אני בא מעולם התיאטרון, וכשהציעו לי בהתחלה לעשות דראג לא הסכמתי כי זה נראה לי נמוך מאוד. לא עניין אותי להתחפש לאישה ולא עניין אותי לחקות אישה, אבל בסופו של דבר הסכמתי, והיום אני מופיע בכל העולם ובכל בירה אירופית נחשבת. אני מרגיש שבשנים האחרונות המיינסטרים מחבק את הדראג".

למה אנחנו מחבקים את הדראג יותר מאשר פעם?

"ביום שבו דנה אינטרנשיונל נסעה לייצג את ישראל באירוויזיון, קרה משהו. המיינסטרים התחיל להבין שתרבות הגייז זה לא כזה נורא, במיוחד אחרי שהיא זכתה. זה היה הרגע מכונן, רגע של פתיחות שהלך והתעצם. בשנים האחרונות אני מופיע בהמון מסיבות של סטרייטים שמחפשים משהו מיוחד ומגניב".

אנשים רוצים הפתעה, רוצים את הוואו

תופעת הדראג קווינס, שכבר מזמן חדרה אל השמחות המשפחתיות, תפסה תפנית מעניינת כשהצליחה לחדור גם לתיאטרון כמו "הקאמרי", מעוז בורגני של קהל שמרני בדרך כלל, בהצגה "דבר מצחיק קרה". פורצת הדרך היא קיי לונג, המגלמת בהצגה את אימפריה, זונה המתגוררת עם חברותיה בבית הזונות של מרקוס לייקוס, ומשווקת את עצמה במלוא הסקסיות המתבקשת.

"אני בטוחה שיש אנשים בקהל שאומרים לעצמם 'אוי מיי גאד, מה הביאו לקאמרי?' אבל אני דווקא שמחה על זה. אם זה לא היה קורה אז אוי ואבוי, כנראה שאני כבר לא מעניינת", היא צוחקת.

באים חובשי כיפות, גמלאים, ועדי עובדים

אין דבר הממחיש את הלגיטימיות שמופעי הדראג זוכים לה בתקופה אחרונה כמו ההצלחה של מופע הדראג "פאות קדושות", שעשה בשנה האחרונה את הפריצה ממועדון הגייז "אוויטה" לאולמות הבידור והיכלי התרבות בכל הארץ. החבורה העליזה והתוססת, הכוללת את ציונה פטריוט, טלולה בונט, קיארה דופלה ודיוה די, ממלאת אולמות ואי אפשר להשיג כרטיס אם לא הזמנתם שבועות מראש.

המופע כולל את התפריט הרגיל של הדראג, כלומר חיקויים של זמרות שנחשבות לדיוות כמו ריטה, שרית חדד ושושנה דמארי, וגם קצת מערכונים, קטעי קישור וסטנד־אפ שכתב שלמה משיח, אחד הכותבים המבוקשים בארץ.

ציפי מייזלר, מפיקת המופע: "ראיתי אותם לפני שלוש שנים במועדון 'אוויטה', ואני רוצה להגיד לך שזה היה הזוי, בחיים לא ידעתי שיש דבר כזה, ואני כבר ארבעים שנה בביזנס. הלכתי לדבר איתם, עלה הרעיון שאולי נעשה משהו יחד, אבל לא ידעתי מה. איכשהו יצא שהם הזמינו אותי להופעה שלהם באמסטרדם ושם הבנתי את הכוח שיש להם על קהל סטרייטי. חשבתי לעצמי שגם בארץ זה יכול לקרות".

מי הקהל שלכם?

"אם בהתחלה 90 אחוז היו מהקהילה ורק עשרה אחוזים סטרייטים, היום זה ממש התהפך. לובשי כיפות, גמלאים, נשים, ועדי עובדים, אני רואה את כולם בקהל. בשבוע הבא אנחנו מופיעים בתעשייה הצבאית, מול גמלאים של חולון, נשות בית דגן ועובדי מפעל בבאר שבע. מי היה מאמין שניכנס לבאר שבע? הרי אמרו לי 'ציפי, עזבי, זה נורא תל אביבי'".

מופע כזה יכול היה לעלות לפני עשר שנים?

"אני לא יודעת, הרי היו פה 'בנות פסיה', אבל לא הייתה אז כזאת פתיחות. זה בטח היה לוקח יותר זמן, אבל אני מאמינה שבסוף היינו מצליחים. שתי דקות אל תוך המופע, ושוכחים שזה מופע גייז, כי זה בידור, ואני מאמינה שמה שטוב בסוף מנצח".

יובל אדלמן (ציונה פטריוט), חבר ברביעיית "פאות קדושות", הנחשב למלכה־האם של הדראג הישראלי: "כבר שנים אני בעסק הזה ומעולם לא ויתרתי על החלום להצליח בגדול, מעבר לגבולות הקהילה ההומו־לסבית. כל השנים כיוונתי לסטרייטים ולמיינסטרים, ואני שמח להגיד שזהו, אנחנו שם. לא מזמן עלה ל'יו טיוב' ולערוץ 24 קליפ חדש של מרגול וזהבה בן עם 'פאות קדושות'. יכול להיות יותר מיינסטרים מזה?"

הופתעת?

"לא. היה לי ברור שהדראג לא צריך להישאר בתוך הקהילה או בתוך תל אביב, ועובדה, אנחנו ממלאים אולמות בחיפה, בקריית מוצקין, בירושלים ובבאר שבע. זה נשמע פלצני, אבל אני רואה בדראג אמנות לכל דבר, לא משהו חוצני או קהילתי. למה לפולניות מ'זהו זה' מותר לעשות דראג, למה ליצפאן מותר לעשות את מלכת אנגליה, ולנו לא?"