חוויות האהבה הרומנטית הראשונות של ילדים נרקמות בגילאי ארבע־חמש בין פינת הבובות לארגז החול. אין באהבה זו מרכיבים אינטימיים ומשיכה מינית, מסבירה שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית, העוסקת בייעוץ והדרכת הורים, אך יש בה רפרטואר של רגשות שיכול לטלטל את עולמם של הילדים בדיוק כמו את זה של המבוגרים.
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
התרגשות, קנאה, געגוע, כעס, רכושנות ועלבון, והכמיהה הכל כך טבעית שהילד או הילדה הנאהבים יאהבו אותם בחזרה וירצו לשחק איתם. תוכלו לראות זאת בעיניים המתמלאות אור ושמחה לקראת מפגש עם הילד האהוב, ובמחוות כמו נתינה של חטיף שהביאו במיוחד בשבילם.
בנים זה איכס
כמו בכל מערכת יחסים, אם ביטויי האהבה זוכים ליחס אוהד ההרגשה תהיה טובה - ואם לא זה יכאב, בדיוק כמו לדני משירה של מרים ילן שטקליס, שמספר בכאב: "נורית אכלה התפוח, הפרח זרקה בחצר והלכה לה לשחק עם ילד אחר".
אהבה, השלב הבא
ההתעוררות המחודשת מגיעה בגיל עשר, אז מתחילה התעניינות דינמית בבני המין השני, אבל מדובר בעיקר בהתאהבות שנשארת ברמת הרצון ופחות ברמת היוזמה והביצוע.
בכיתות ה' ו' אפשר להבחין בדפוס השכיח המכונה בפיה של ענת זפרני, מרצה לפסיכולוגיה ומנחת קבוצות הורים - "הצעת חברות קולקטיבית". מדובר בהצעות חברות בהן משוגרים שליחים בין קבוצת הבנים לבנות כדי לשדך בין חבריהם. "מה שמשעשע", היא אומרת, "שמיד אחרי שהיא מסכימה להצעה הם מפסיקים לדבר והחברות נשארת על הנייר. הם לא באמת מגיעים אחד לביתו של השני, ואם כבר אז יוצאים לבלות בגלידריה השכונתית, עם כל החברים יחד".
בגיל ההתבגרות הזוגיות הרבה יותר רצינית ומכילה את כל שלבי הזוגיות המוכרים: שלב ההתאהבות, הכוללת פנטזיה רומנטית מושלמת על בן או בת הזוג. שלב המשברים הקטנים סביב החוזה הזוגי המופיעים בדרך כלל שלושה חודשים אחרי ההתחברות הראשונית וסובבים בעיקר סביב כמה כל אחד משקיע, ומיד לאחר מכן מגיע שלב השגרה השוחקת והשעמום ביחסים שבעקבותיו מתרחשות הרבה פרידות. "במקרה של אהבת אמת חזקה ומשמעותית הם יחזרו להיות יחד", מסכמת זפרני.אכזבה זה כואב
אהבה נכזבת מכאיבה בכל גיל, ומה שמכאיב לא פחות זה לראות את הילד שלך סובל בגלל אהבה נכזבת. כבר בגיל הגן, אומרת שרון צונץ, הילדים צריכים שנהיה אמפתיים ומכילים ולא נגיד להם משפטים מרגיזים כמו "עד החתונה זה יעבור" או "שטויות". עדיף לומר: "אני רואה שאתה נורא עצוב" ו"זה באמת מעליב". משפטים כאלה יפתחו שיחות מתמשכות שלא יסתיימו בפעם אחת, ויעזרו לילדים לעבד את התהליך.
ענת זפרני מזכירה כי בגיל ההתבגרות המשבר מועצם על ידי ההורמונים. היא ממליצה לתת כבוד לזמן האבל על אובדן האהבה, כי הזמן באמת מקהה את הכאב. "הם לא רוצים לשמוע מכם ש'יש עוד דגים בים'. זה לא עוזר. יותר חשוב שתקשיבו להם ותתנו להם לדוש שוב ושוב במה היה ולמה זה נגמר. בסופו של דבר הם מבינים שהחיים ממשיכים".
הרצוי מול הדימוי
מה קורה כשאנחנו לא אוהבים את בני הזוג של הילדים שלנו?
"יש לנו תפקיד לכוון אותם לבחור בטוב", אומר דני עמית. "בסופו של דבר, אם יהיו לנו יחסים טובים עם הילדים קרוב לוודאי שהם יתיישרו עם הערכים שלנו. כל זמן שלא מדובר בערכים בעייתיים ופוגעניים, אפשרו להם להתנסות. ברוב המקרים מדובר בבחירות זמניות שהן התנסויות מלמדות, ואם אנחנו נכפה את דעתנו נחבל ביכולת שלהם לבחור בעצמם בחירות נכונות".
"אהבה אינה רגש נשלט על ידי משמעת, כך שאמירה כמו 'אני לא מרשה לך' לא באמת תמנע ממנה להתאהב", אומרת ענת זפרני. "לכן, חשוב להבין מה הם הדברים המקובלים עלינו כהורים ואיך מעבירים אותם בצורה שלא תעורר אנטגוניזם אלא תחלחל ותהפוך לחלק מהזהות שלהם. ההמלצה שלי היא להביע דעה ולא לכפות אותה ולייצר אווירה חיובית כשאתם מדברים על בני הזוג שלהם גם אם הם לא כל מה שייחלתם לו".
חשוב להבין שמתבגרים רוצים חבר או חברה מפני שהזוגיות מחזקת את הדימוי העצמי. בפסיכולוגיה החיובית מתייחסים לנושא הזוגיות כמנבא מספר אחת לאושר. כנראה שמדובר בתבלין חזק מאוד".
מתי זוגיות שנראית לנו בעייתית דורשת התערבות?זפרני: "כשיש ירידה ברמת השמחה והחיוניות של הנער או הנערה, וניכרים עצב, הסתגרות, פחד, נסיונות הסתרה והתחמקויות מההורים. אז מומלץ לברר עם החבר או החברה הכי קרובים, כי לרוב הם יודעים הכי טוב. מקרה אחר הוא בו אנו מזהים חיזור או קנאה אובססיביים, ואז ככל שההורים מקדימים להתערב קל יותר לסייע. כאן חד משמעית המקום שלנו כמבוגרים להתערב, ולהכריח את המתבגר להימנע מקשר שעלול לסכן אותו".
