דייג אוהב דגים. וגניקולוג?

ביום קיצי לוהט במיוחד הלכתי לבדיקת השד התקופתית שלי (שאותה אני תמיד דוחה יותר מדי). בעודי ממתינה לתורי, חשבתי לעצמי: לרופא הזה יש ודאי את המקצוע הנחשק ביותר בעיני גברים: למשש כל היום שדיים. יהיה האיש מקצועי, מיומן וקורקטי ככל שיהיה – הרי הוא קודם כל בן אדם, קודם כל גבר. ואז, במחשבה שנייה, הרהרתי: אבל האם בסופו של דבר זה לא כמו לאכול יותר מדי דבש בבת אחת?

ואם כבר חושבים על זה – מה קורה לתשוקה של אורולוגית שרואה כל היום בולבולים? מה קורה לגינקולוג שמתעסק כל היום עם נרתיקים? אז הלכתי לברר עם כמה אנשי מקצוע, האם העבודה שלהם מכסחת להם את התשוקה.

התחלתי עם הכירורג שבודק שדיים. את ד"ר זאב גוטקין, כירורג כללי מומחה, הרעיון לבדוק מה עושה המקצוע לנפש ולתשוקה, דווקא די שעשע. הוא שיתף פעולה עם החטטנות שלי, בחדווה מבודחת. הוא בן 59, נשוי בשנית ואב לארבעה, ‬מאז תקופת ההתמחות שלו (1984) ועד היום, עוסק בגילוי מוקדם של סרטן השד – כלומר, יש ימים שבהם הוא ממשש שדיים מבוקר עד ערב.

איך מתייחסים החברים שלך לכך שאתה מממש את הכמיהה הסודית שלהם? איך מתייחסות נשים לעובדה שהן כל כך חשופות לפניך?

ד"ר גוטקין: "כמובן, הרבה מחבריי אומרים: 'וואלה, כמה שאתה נהנה בעבודה, ועוד משלמים לך על זה!'‬ ואני עונה: 'בוא אתה איתי, ניתן לך לבדוק אישה מבוגרת מאוד, עם פטריות מתחת לשדיים, ששכחה להתרחץ שבוע, ונראה אם לא יעבור לך החשק המיני בכלל. מהניסיון הממושך שלי, רוב הנשים לא אוהבת שנוגעים להן בשדיים, אפילו לא בקונוטציה מינית".

"זה רק העניין האסתטי. אני רואה את האדם שמאחורי הפציינטית. אני נהנה לראות שדיים, אני נהנה לראות נשים, אבל כשהן לבושות. לא מזמן יצאתי מהעבודה אחרי יום ארוך. מולי הלכה על המדרכה צעירה בשמלת טריקו ארוכה וצמודה, שנראתה ממש יפה. סובבתי אחריה את הראש עד שכמעט התנגשתי בעץ. רק אז שמתי לב שלפני חצי שעה היא הייתה אצלי בבדיקה".

"אני מסתכל בנשים שיש להן מחשוף יפה, ואם אני עם אשתי אני משתף אותה במחשבות. זה יפה לראות נשים בחוף הים, משחקות מטקות. כשהן לבושות, יש לדמיון מקום לעבוד. לא איבדתי את היכולת להסתכל על נשים, אבל לא כשהן בסיטואציה של פציינטית. למשל, מעולם לא עניין אותי להיות גינקולוג. אפילו בתקופת ההכשרה כרופא, כשעובדים במשך חודשים במחלקות השונות, לא הרגשתי נוח במחלקה הגינקולוגית, לבדוק אישה. הרגשתי כמו פולש. אני שומר על תחושת האינטימיות של האישה, ונשמר מכל קונוטציה מינית. לכן זה גם לא פוגע אחר כך בהנאה המינית שלי, שלא בהקשר המקצועי".

"זה יסביר הכול: כשהיא עצמה רוצה שאבדוק אותה, היא באה מתוחה ונרגשת כמו כל פציינטית. היא חרדה לבריאות שלה. על כן היא לא חושבת שנשים שבאות אליי עושות זאת בהקשר מיני כלשהו. אני חי עם אותה אישה 21 שנה. אני מת על הציצי שלה. אצלי בבית זה עולם אחר מאשר בעבודה. כשאני רוצה לשכב איתה, אין לזה קשר למשהו שחוויתי במשך היום. אני לא לוקח את העבודה הביתה".

שרון פלג נשר דווקא כן לוקחת את העבודה הביתה: הפציינטים שלה יודעים שהם יכולים להתקשר אליה עד תשע וחצי בערב. והיא מלאה הבנה כלפי הדחיפות שלהם: "אלה לא אנשים שאתה יכול להגיד להם, נפתור את הבעיה בפעם אחרת. כי הם לא יודעים מתי והאם תהיה פעם נוספת של פסק זמן במחלה, ושיהיו להם מספיק כוחות כדי לממש את מיניותם". פלג נשר היא יועצת מינית לחולים כרוניים, בעלת התמחות בחולים אונקולוגיים.

שרון עוסקת בתחום מגיל 28, היא עובדת עם אנשים שחלו בסרטן הערמונית, סרטן שד, סרטן במוח. עם זאת, שרון, בת 41 וחצי, בלונדינית מתולתלת, לבבית ותוססת, אמא לחמישה ונשואה זה 19 שנה לרופא מומחה בכיר לניתוחי בית החזה, היא הדבר הכי מרוחק מעגמומיות שאפשר לדמיין.

למה בחרת בסקסולוגיה ולמה ההתעסקות עם פציינטים כל כך קשים?

פלג נשר: "את השאלה למה לבחור בסקסולוגיה שאלו אותי עוד בתקופת ההכשרה. אני מניחה שיש סקרנות אישית ברוכה שמושכת אותך לגעת במקום הכי אינטימי שלך - עצמך. מאחר שאני גם אחות בהכשרתי, אני נוגעת גם בעירום הפיזי. ועם זאת, העירום הנפשי קשה יותר. המטופלים באשפוז יום אונקולוגי בבית החולים יודעים שהם יכולים לפנות אליי עם בעיות מיניות. יש פגישה קצרה מיוזמתי, ואחר כך הם מחליטים אם הם רוצים להמשיך את הטיפול במסגרת בית החולים, לבד או עם בן הזוג".

כל כך הרבה עיסוק בסקס, סקס, סקס, לא מתיש אותך נפשית?

"יש ימים שאני באה הביתה בתחושה שאת החוויה היומית שלי עם מידת הכאב והסבל כבר מיציתי, ואין לי עוד מקום לאמפתיה. אבל אחרי 19 שנה יחד, בן הזוג קולט את הדברים גם בלי מילים, ורואה שבאתי סחוטה. מנגד, כשאני פוגשת אדם והוא מזכיר לי שלפני חמש שנים, כשהיה בשיא המחלה, הוא בא אליי עם אשתו, ובזכות הפגישה הם דיברו בפעם הראשונה על דברים ששינו להם את המשך הדרך, זו אנרגיה שאני לוקחת איתי הביתה".

ד"ר יוליה רובינשטיין, בת ארבעים, נשואה ואם לשניים, היא מומחית לכירורגיה אורולוגית בבית חולים ובעלת פרקטיקה פרטית. מה עובר לכם עכשיו בראש? אם אתם כמוני, אתם ודאי תוהים כמה בולבולים היא בודקת מדי יום? כמה ערמוניות מיששה לפרנסתה? והאם יש לה כוח להתעסק אחר כך עם הדבר הזה גם באופן אישי? וגם: עד כמה הגברים מרגישים נוח להתערטל מולה ולהיבדק על ידה?

כל השאלות האלה מרגיזות את ד"ר רובינשטיין. ממש אין לה סבלנות לחטטנות שלי. "המיניות לא משחקת כאן שום תפקיד", היא נוזפת בי, ואני מרגישה פתאום עד כמה מלוכלכות המחשבות שלי לעומת המקצוענות שלה. "זהו התחום הכי מעניין ברפואה, והוא הכי מגוון. אף פעם לא קרה שגבר הרגיש לא נוח בגלל שבודקת אותו אישה. הפציינט הוא לא אובייקט אלא אדם חולה שדורש טיפול. זה כמו לטפל בברך או באוזן או באף. אין הקשר מיני. לבדוק כדי לגלות שאין חשש לגידול באשך זה כמו לבדוק עיניים. זה חלק ממערכות הגוף, לא יותר".

"כן, וזה חלק מהמקצוע, אחד התחומים שלו. מבחינתי, אין חשיבות אם הגבר הוא מבוגר או צעיר, או איך הוא נראה. זה משהו שאני בכלל לא שמה לב אליו. מבחינת הגברים, להרגשתי, אפילו נוח להם יותר להיבדק על ידי רופאה אישה. נוח להם יותר לספר על הבעיות שמטרידות אותם".

ומה עם איכות החיים שלך? היא לא נפגעת מהעיסוק?

"אני לא מביאה את העבודה הביתה בשום צורה".

יותר מכל, התקשיתי למצוא גינקולוג שידבר בפתיחות על עבודתו בהקשר האישי. וכשמצאתי אחד שהסכים להתראיין, האישה שאיתו התנגדה. לכן הסכמתי לראיין גינקולוג בעילום שם, ובתמורה, לקבל תשובות שאינן מתחסדות ואינן כפופות לתקינות פוליטית. ד"ר א.מ,‬ בן ‭,45‬ נשוי ואב לשלושה, עשר שנים מומחה בגינקולוגיה, שמע אינספור פעמים את הבדיחה: גינקולוג בא הביתה, אשתו פותחת לו את הדלת והוא נאנח ואומר בהקלה: "תודה לאל, סוף סוף פנים!".

"אני לא מסתכל על זה כעל מקום שבאים ליהנות בו, עד כמה שזה יישמע מוזר; אבל גם לא כעל 'עבודה'. אם הייתי מרגיש ככה הייתי מת. מה שאני אוהב בעבודה שלי זה האדם שמאחורי הפציינטית. אישה שאני יכול לדבר איתה, לקשקש איתה, לשמוע מה קורה מעבר למה שמציק לה כרגע. אם הייתי מסתכל עליה בתור אובייקט רפואי בלבד, זה היה משעמם אותי עד מוות והייתי רופא גרוע מאוד. כי מה שאני רואה כל היום זה לא מהנה במיוחד. האישה באה עם תלונה על כאב, על מצוקה, עם בעיה".

יש הבדל בעיניך בין מטופלת צעירה וחתיכה לבין מבוגרת ומוזנחת?

"אני לא אשקר. כשבאה אישה אסתטית, מטופחת, אלגנטית, נראית טוב, מריחה טוב, הרבה יותר נעים לטפל בה. זה לא בקטע של מין. גם אילו הייתי רופא משפחה או רופא אף־אוזן־גרון זו הייתה אותה תחושה. צעירה וחתיכה זה יותר נחמד מבת שמונים שלא התקלחה שבועיים. מה שמצחיק הוא שנשים באות ומתנצלות שלא עברו דרך הבית ולא הספיקו לרחוץ את האיבר. אבל מה שהן לא לוקחות בחשבון הוא שהריח הרע בא בדרך כלל מהגרביים ומהרגליים הלא רחוצות".

"אני נשבע שאפילו פעם אחת בחיים המקצועיים שלי לא חוויתי זקפה בגלל שבדקתי אישה זו או אחרת. אילו זה היה קורה, לא הייתי יכול לעבוד. זה הכול מקצועי לגמרי. נכון שיש מטופלות שמתחילות איתי. זה קורה בצורה די עקיפה, הן שואלות האם אני נשוי, ובודקות את מידת הנאמנות הזוגית שלי. חלקן עושות את זה גם בצורה בוטה יותר. למשל, למרות שיש פרגוד שמאחוריו אפשר להתפשט בפרטיות, הן באות לחלק הפתוח של החדר בבגדים תחתונים מושקעים מאוד, שרואים שלא נבחרו במקרה - ויש גם הצעות מעשיות בסגנון: 'אתה רוצה לשכב איתי?' ?‬ רובן בגילאי שלושים־ארבעים". אני לא רוצה לפגוע והודף את היוזמה בעדינות ובאלגנטיות, עם הרבה הומור. אבל קרה גם, פעם אחת בלבד, שאישה חוותה אורגזמה תוך כדי בדיקה. לא, לא היו גניחות והתנשפויות, אבל גם אי אפשר היה לטעות לגבי מהות החוויה. מה עשיתי? התעלמתי והמשכתי בבדיקה כרגיל".

"בתחילת הדרך היא הייתה מאוד לא מאושרת. היום אני לא חושב שהנושא מפריע לה. היא יודעת שבנות הזוג של חברים שלנו הן מטופלות שלי. אחרי הרבה שנים יחד לומדים לסמוך זה על זה".

"אני חוזר הביתה אל אשתי לא עם דיכאון ולא עם זקפה. זה היה נורא אילו זה היה כך. לפעמים אני בא הביתה ואני רוצה לנוח כי עבדתי קשה מדי, לא משום שראיתי יותר מדי נרתיקים. זה לא: 'הייתי בין רגליים כל היום, אז תני לי הכול חוץ מרגליים'. ‬אני פשוט עייף, וזה יכול לקרות גם אם אתה איש היי-טק או מוכר בסופר".

חזי נסים, בן 44,‬ גרוש ואב לשניים, במערכת יחסים עם סיגל, נמצא כל היום בסמיכות גדולה לגוף האדם: הוא מעסה ומטפל ברפואה משלימה, וגם סניטר בחדר ניתוח, שרואה את הגוף במערומיו באופן הכי פחות אסתטי שאפשר. זו לא יכולה להיות חוויה שעוברת לידך ולא מותירה עקבות בנשמה. למשל, כמעסה הייתה תקופה שעבד עם הרבה סלבריטאיות ודוגמניות, שהן מושא לחלומות גבריים. "חברים מקנאים ויש להם סיבה, כי אני עובד בעבודה שאני אוהב",‬ הוא אומר. "הם מפנטזים על נשים ששילמו לי כסף כדי שאעשה להן מסאז'. מה שהם לא מבינים הוא שאתה לא עוסק כל היום רק ביופי. יש רזות ויש שמנות, יש צעירות ויש מבוגרות מאוד, יש אסתטיות ויש מוזנחות ביותר, יש מבושמות ויש בעלות ריחות גוף לא נעימים, יש נשים ויש גברים. אבל צריך להזיז הכול הצדה ולתת את הטיפול בצורה הכי מקצועית. ההנאה שלי נובעת מעצם העובדה שאני מצליח לגרום לשינוי, לתת תוצאות שמשפרות להם את הבריאות ואת איכות החיים".

‬

אחרי יום כזה, יש לך ראש לגעת בצורה ארוטית ומענגת בבת הזוג שלך?

"אלה לא אותן אנרגיות בכלל, וזה לא אותו הלך רוח. אני יכול לטפל ביפהפייה הכי מהממת שמרוחה בשמנים הכי נעימים ולא יהיה לזה עשירית האפקט של לגעת בבת הזוג שלי, כשאני מריח את הניחוח שלה מאחורי האוזן, אפילו כשהיא עטופה במעיל והיא אחרי יום עבודה. בתור סניטר בחדר ניתוח, אני מסדר את המטופלות לפני ניתוח, בתנוחות הכי חשופות. בניתוחים פלסטיים של שדיים או שאיבות שומן, או בניתוחים גינקולוגיים, יש היבטים מאוד לא אסתטיים, שהיו יכולים להוציא לכל החיים את החשק לראות מקרוב איבר מין נשי. אבל אני בא הביתה אל אישה שיש לי רגש אליה. שאפילו האופן שבו היא מסרקת את שערה מגרה אותי. שאפילו הריח שלה אחרי ספורט נראה לי מדליק. כשאני איתה, כל המראות שנחשפתי אליהם במשך היום בעבודה נעלמים כלא היו".