סוף סוף, אחרי חמישה חודשים הכי מטורפים שהיו לי בחיים, יש לי רגיעה.
זאת היתה תקופה של לו"ז מלא מיום ראשון עד יום חמישי ומהבוקר עד הערב. כל הזמן הייתי צריכה להיות אנרגטית, חיובית, לעבוד, להיראות בצילומים שצולמו בשבע בערב כמו בצילומים של שבע בבוקר.
עכשיו אני הולכת לבת דודה שלי, שילדה תינוק ולא ביקרתי אותה מאז הזכייה. אני פוגשת חברות, יוצאת, רואה סרטים, רצה. זה כיף.
אני גם לומדת נהיגה! נראה לי שלקבל רישיון ובקרוב את המכונית שבה זכיתי, זו תהיה רמה אחרת של חיים מאשר להתנהל במוניות...
זכרונות מהחופש הגדול הכי מרגש
אני נזכרת בחופש הגדול של סוף י"ב, זאת היתה הרגשה של להיות הכי חופשיה, אין לי יותר לימודים ולא מבחנים - כלום! ירדתי לאילת עם החברה שלי נועה, היינו במסיבות ובחוף כל הזמן שלושה שבועות ברצף.
מתישהו ניסינו להיכנס לעבוד באיזה מלון אבל היינו כל כך עייפות מהמסיבות בלילה, שבקושי עשינו משהו. כמובן, אחרי כמה ימים מנהלת העבודה הזמינה אותנו למשרד שלה בפרצוף רציני והסבירה לנו שזה לא ילך. השדלנו להתאפק אבל מכל הסיטואציה נקרענו מצחוק במשרד שלה. זו היתה חוויה בלתי נשכחת.
אבל אל תתבלבלו, יש לי מוסר עבודה מאוד גבוה. אחת העבודות האחרונות שלי היתה צילומים לבגדי הספורט החדשים אינטימה אקטיב. בתור ספורטאית אני מעריכה את הבגדים האלה בקטע מקצועי, זה באמת ספורט בסטייל. בגדים גם יפים וגם נוחים.
חוץ מזה הצטלמתי לשער לאישה (פעם שלישית! מרגש) וגם לפנאי פלוס. גם ההופעות בתקשורת נמשכות, הייתי לא מזמן בתוכנית הבוקר של סופי צדקה וענת הראל. הן מקסימות. ענת הראל ואני מדדנו גובה, היה מצחיק (התוצאה: אנחנו בערך אותו דבר).
לפעמים אני הולכת לים, אחרי הצהרים כשלא חם מדי. אני רק במים כל הזמן, לא יכולה להיות בשמש שקודחת במוח. חושבים שאני לא משתזפת וזה לא נכון! אבל נכון שרק אני רואה את ההבדל...
השבוע נפגשתי עם חברות מהתחרות במסעדה בתל אביב. היה כיף מאוד, למרות שאנשים הגיבו אלינו ממש מוזר. טוב, פתאום נכנסות איזה 10 בנות ממש גבוהות למסעדה, ממש שמענו מין "וואו" כזה מהאנשים שהיו שם.
בסופשבוע האחרון ראיתי בפעם הראשונה את הסרט פורסט גאמפ. וואו. שמתי לב לשני דברים בסרט: איזו השפעה ענקית יש לחינוך של ההורים. אמא שלו מסבירה לו שהחסרון שלו זה יתרון גדול וזה באמת הופך להיות ככה. מדהים.
הדבר השני הוא הדמות של פורסט עצמו, שמילד נכה מגיע להישגים מדהימים, מחלץ את החברים משדה הקרב, זוכה במדליות.
הוא היה בעצם גאון בלי שידע את זה. זה גרם לי לחשוב כמה אנחנו מושפעים ממה שאנשים אחרים אומרים עלינו ולא מודעים למה שיש לנו. הכל שאלה של נקודת ההסתכלות. אם אני לוקחת את זה לכיוון שלי, אז מה שחשוב הוא מה שאני חושבת ומה שאני מאמינה בו. זה מוציא אותי הכי טוב.
זהו, אני הולכת להמשיך ליהנות מהלו"ז הרגוע שלי. להתראות!
_________________________________________
עוד כתבות באתר תחרות מלכת היופי:
>> יפות ומתנדבות: המשתתפות בתחרות מלכת היופי למען ילדי וראייטי
