משפחה
זהירות, פדופילים: איך נשמור על ילדינו?פדופיל יכול לחיות בתוכנו, ממש לידינו, בלי שלרשויות החוק יש דרך לטפל באיום או אפילו להתריע, כדי שההורים ידעו להישמר. אבות הפרלמנט תוהים מה עושים עם החרדה

הם מסתובבים בינינו, נכנסים באופן חופשי לגני שעשועים של ילדים, מטיילים ליד שער בית הספר ואפילו נתפסים על ידי המשטרה, אבל משתחררים מאוד מהר וחוזרים לשוטט ליד ילדינו ולנו אין שום שליטה על הנושא. אני מדבר על פדופילים. אני נתקל בהם שוב ושוב ברשת האינטרנט, מצהירים בגלוי כי אינם תחת כל טיפול מונע וכי הם נמצאים בקשרים עם צעירים ורואה איך הם אינם מטופלים על ידי רשויות החוק, למרות דיווחים ישירים. אני נמנע כאן מקישורים, כדי לא להעביר אליהם תנועה, אבל הם שם, לא מעט והחרדה שלי כאבא היא גדולה.

להמשך קריאה...
חרדות של אבות: מסכמים שבוע של חזרה ללימודיםהאם יהיו לה חברים בגן החדש; האם יבינו שם שהוא מיוחד; איזה חינוך היא תקבל ואיך נותנים לו לגדול, אבל משאירים אותו התינוק הקטן שלנו? פרלמנט האבות מסכם שבוע חרדתי במיוחד

הימים האלו שבהם החששות אוחזים בך ולא עוזבים, אתה נתפס לחרדה קלה בכל פעם שאתה נזכר. מפלס הלחץ עולה ואתה משתדל שלא להחצין את זה, אבל בכל זאת לא מסוגל להפסיק לחשוב על זה, לפעמים גם לא מתאפק להתחיל שיחה בנושא וצולל פנימה. זה אנושי. אין מה להתכחש לזה.

לא, אני לא מדבר על צוק איתן. גם לא על גל פיטורים כזה או אחר בעקבות הכרזת מלחמת כוחות האוצר בכוחות בנק ישראל. אפילו לא על פתיחת העונה ומצב הקבוצות שלנו, למי שיש ועוקב אחרי איזו עונה בכלל נפתחת עכשיו (האמת שגם אני לא יודע, אבל משהו בטוח נפתח, לא?). אבל כל אלו הם כלום, גרגר, כאין וכאפס לעומת המשבר האמיתי שעברנו השבוע – להחזיר את הילד לגן.
להמשך קריאה...
יומן מלחמה: כך נראה השבוע שלנו מה עבר עלינו בשבוע האחרון? כל כך הרבה שקשה לזכור. אבות הפרלמנט פותחים יומנים, כלומר, את הוול שלהם, ומשתפים אתכם בימים האחרונים שעברו עליהם

השבוע האחרון היה מסחרר. כל כך הרבה קרה תוך מעט כל כך זמן שאיך אפשר בכלל היה להבין מה הוביל למה? כל השבוע היינו עסוקים בלהבין בדיוק מה משמעותו של המצב על השגרה היומיומית שלנו, על הילדים שלנו ועל איך אנחנו תופסים את הכל, עד שמי יכול היה לזכור מה באמת עבר עלינו? החלטנו שאין ברירה וצריך לפתוח את היומן, כלומר, את הפייסבוק, בכדי לנסות ולדלות קצת מידע על מה שעבר עלינו השבוע. אתם מוזמנים להגיב אם בא לכם.

 

אין מע"מ

לפוסט של עומר

 

 

בואו להתארח!

לפוסט של טל

 

 

ישראלים ומצלמות

לפוסט של עומר

 

 

יעשה שלום

לפוסט של יובל.

להמשך קריאה...
אב 8: יוצא לשמור על הילדים שלי לחבק, לנסות להרגיע, לנסות לשמור על שיגרה, לדבר, להסביר, להפחית חששות או פשוט לצאת למילואים ולשמור על ילדינו מרחוק? אבות הפרלמנט מנסים להתמודד עם המצב וחוסר האונים
המתח גואה ומשגרי הרקטות הולכים ומגדילים את טווח השיגור. רובנו הגדול הורים צעירים שמעולם לא חוו את איומי הטילים ביחד עם ילדיהם. זה מלחיץ, זה מרתיח, זה מפחיד וזה בעיקר תופס אותך בחוסר אונים מוחלט. איך מתמודדים, למה מגיבים, מה עושים? אז חלקנו לחוצים, אחרים אדישים וחלק מתכוננים לעלות על מדים (או שכבר עלו) ולצאת לעשות כל מה שאפשר בכדי לשמור על המשפחות שלנו. תגובות ראשונות של אבות למצב.
 

עומר להט: אמרתי לילדים שהלכתי לעבודה

אני כותב שורות אלו באשמורת השניה של הלילה מהמילואים. כן, הוקפצתי. הפעמים האחרונות שהייתי ער בשעות הללו ולא בגלל אלכוהול, היו בלידות של הילדים שלי.
להמשך קריאה...
אבות בחרדה: "הלוואי והיה לי אקדח"אתה נועל את הדלת פעמיים ורוצה ללכת לישון בידיעה שהילדים שלך מוגנים ושמורים. אבל האם מישהו באמת שומר עליהם? אבות הפרלמנט מרגישים שלא

אתה גיבור. אתה מטייל במדבריות, ישן בחופים לא מוסדרים, הולך בשבילים לא מסומנים, משרת בצבא, נוהג במהירות ואפילו מטפס על הגג של הבניין דרך המרפסת כדי להוריד את הכדור שנתקע שם ממשחק הכדורגל האחרון. ואז נולדים לך ילדים.

פתאום, כל הפעילויות שנהגת לעשות בעבר, צריכות לעבור דרך מסננת שונה של בטיחות. פתאום החיים שווים יותר. גם שלך. ובטח שלהם. אתה נועל את הדלת פעמיים כשאתה הולך לישון ומוודא שהתריסים מוברחים. אתה נוהג לאט יותר כשהם באוטו ומתעצבן על כל מי שחותך אותך בפראות, "הלו! יש כאן ילדים!". אתה שומר בשבע עיניים כשאתה איתם בים או בבריכה ולא עוזב להם את היד כשהולכים על המדרכה. אתה שומר. מגן. דואג.

להמשך קריאה...
המשפחה של "רמזור": אמהות חסרות חיים ואבות חסרי אוניםאמהות חולות שליטה; אבות מתחמקים; גרושות רודפות בצע וקלות להשגה וגרושים חסרי אונים. אבות הפרלמנט מסכמים עונה של "רמזור"
העונה הרביעית של רמזור נכנסה לחיינו בסערה וסחפה איתה את כולנו אל תוך שיח ציבורי נלהב בנושאי משפחה והורות. העונה נפתחה עם ההורות הטריה של אמיר וטלי. יחד איתה, פתחו יוצרי הסדרה גם את תיבת הפנדורה של ההורות על כל הכאבים, חוסר השיוויון, העייפות, ההיסטריה וההתחמקות שמגיעים ביחד איתה. ואם לא די היה בכך, נעצו צמד הכותבים, רן ואדיר, את ציפורניהם, בפרה שמנמנה וקדושה נוספת – מתגרשים. בנקודה זו הוצגו צמד המתגרשים איצקו ולילך כגבר חסר עמוד שידרה ואישה רודפת בצע חסרת מצפון. מראות קשים.
 

אבא מעדיף לשחק באבלז במשרד

לאורך העונה התנגשה התוכנית חזיתית ובלי חשבון בכל קהל המיוצג על ידי אחת הדמויות
להמשך קריאה...
מה תגידו לילד כשהוא ישאל איפה אלוהים?יובל מקווה שילדיו לא יבחרו בדת כפתרון; גבריאל מזהיר אותם מפני אנשים מאמינים. אלו תשובות אבות הפרלמנט שלנו ואיך אתם תענו לילדים כשהם ישאלו שאלות על אלוהים?

נרצה או לא, אנחנו חיים במדינה יהודית. ככזו, אנחנו נתקלים בדת באופן צמוד וקרוב בכל אספקט בחיים שלנו, בבית הספר, בחגים, בימי הזכרון, בצבא, בחיי האישות והזוגיות שלנו וכו'. פועל יוצא של העובדה הזו הוא שהיום בו הילדים שלנו ישאלו אותנו על אלוהים הוא בלתי נמנע בהכרח. עבור חלקנו השאלה הזו היא טבעית, פשוטה וחלק מאורח החיים שלנו. עבור אחרים, מדובר בסימן שאלה גדול שהם בעצמם עדיין לא יודעים איך להתמודד איתו. והדרכים כמובן רבות כמספר ההורים. אז שאלנו את אבות הפרלמנט מה הם יגידו לילדים כשישאלו איפה אלוהים. זה מה שיצא.

להמשך קריאה...
מי ייקח את הגביע? את מי זה מעניין?אליסף עלול לסיים את החודש הקרוב ברבנות; ברק תוהה מתי הבן שלו ישאל מה זה אומר "השופט בן ז..."; גבריאל לא מעוניין להכיר לילדיו את "הספורט המטופש הזה" ואילן מעדיף שיקראו ספרים. אבות הפרלמנט בשיחה על המונדיאל והמשפחה שלנו. וגם: בהימורים על מי ייקח את הגביע
כיאה לחבורת גברים השרויה בתחילתו של החודש שעתיד לקבוע את מהות החיים, היקום וכל השאר למשך ארבע השנים הקרובות לפחות, התיישבנו גם אנחנו להגיד משהו על המונדיאל. סך הכל, על מה עוד הייתם מצפים מתשעה גברים לדבר עליו בחודש הקרוב? הרי זה לא שבאמת יש משהו אחר שקורה מסביב ותופס חשיבות גבוהה יותר. גברים, כבר אמרנו?
ואכן, לטובת המחשת הנקודה, ביקשתי מאבות הפרלמנט שלנו לספר מה קורה אצלהם בבית בתקופה הסוערת הזו - כמה זמן משפחה המונדיאל הזה גוזל, האם הם בעניין, האם הילדים שלהם בעניין וגם, אם כבר, אז מי עומד לקחת את הגביע?
אני כמובן לא יכול לחתום על זה, אבל יש סיכוי שהתשובות יפתיעו אתכם.
להמשך קריאה...
כשהבית מתפרק - ילדים צריכים את אבאדווקא ברגע הזה, כשכל העולם שהכירו קודם מתמוטט לנגד עיניהם וההורים מתגרשים - ילדים כה רבים הופכים לכלי מיקוח בין ההורים. אבות הפרלמנט שלנו יוצאים נגד חוק חזקת הגיל הרך, המאפשר לאמהות למנוע מאבות לראות את ילדיהם
בואו נצא מנקודת הנחה שאתם אוהבים את הילדים שלכם. יודעים מה, עזבו אוהבים, בואו ניתן לכם את הקרדיט ונניח שאתם משוגעים עליהם כל כך שאתם לא מסוגלים לדמיין את עצמכם חיים בלעדיהם. נשמע הגיוני, לא? יפה. עכשיו, אחרי שהנחנו, דמיינו את עצמכם חיים בלעדיהם. דמיינו ברצינות, על אמת. לא יום או יומיים. אפילו לא חודש. דמיינו את עצמכם עוברים חצי שנה בלי הילדים שלכם. לא, הם לא בטיול. הם בצד השני של העיר. ולכם אסור אפילו להציץ לכיוונם. דמיינתם? כואב, אבל בואו נמשיך.
 
הסיטואציה ההזויה והדימיונית שתיארתי כאן למעלה אינה הזויה ודימיונית כפי שניתן לתאר.
להמשך קריאה...
רק שלא יצא לי ילד ערסשלא יהיה מאלה שכולם נטפלים אליהם, לא אוהד בית"ר, שלא יהיה כמו כולם ושלא יצביע ליברמן. מה הכי מפחיד אתכם שהילדים שלכם יגדלו להיות? חברי הפרלמנט מתוודים

איך שלא נסובב את זה, אנחנו ההורים עמוסים בתפיסות מקדימות לגבי הילדים שלנו. אנחנו מרבים לדבר על הרצונות שלנו מהם ועל התפקידים שימלאו בחיים שלהם בהמשך. חלקנו חיים את החיים שהחמיצו דרך ילדיהם, חלק אחר רוצה לראות את עצמו בילדיו ואין ספק שכולנו, בלי הבדלי דת, גזע ומין, מעניקים להם שריטות רבות בדרך, תוך כדי שאנחנו מנסים להטמיע את הרצונות שלנו והשאיפות שלנו בתוך מערכת הערכים שלהם.

אבל זה עוד בסדר, כי מעבר לאופק של כל הדברים שאנחנו רוצים שהם יהיו, שוקעת השמש על מקום מפחיד וחשוך הרבה יותר. המקום בו השדים שלנו לא מוּנעים מתקוות, אלא מפחדים, חרדות וטראומות רחוקות כקרובות.

להמשך קריאה...
עמרי אימבר חלפין, מייסד: בעל לאחת, אבא לשלושה, מתוכם שניים תאומים ואחד מגניב לגמרי (גם השניים האחרים מגניבים לגמרי, רק אומר). בעלים של חברת "הכוורת" - שירותי תוכן ובאזז דיגיטליים, כותב את הבלוג  אב השעה, ממש כאן ב-Xnet והבעלים של אתר ההורות אבהות ישראלית.

בדיקת אבהות: קבוצת פרלמנט האבות המתוקשר הראשונה בישראל הינה חלק ממיזם של ערוץ המשפחה של Xnet. מורכבת מאבות-בלוגרים מהשורה הראשונה, שהתקבצו יחדיו בכדי להשמיע אחת ולתמיד, בקול רם, את הטון האבהי. הקבוצה תעסוק בנושאים שונים הסובבים את עולם ההורות בכלל והאבהות בפרט.מתעניינים? מוזמנים להמשיך לדבר על זה בתגובות, ממש כאן בעמוד או להיכנס לבלוגים האישיים של כל אחד מהכותבים, כאן:

טל חן - dadmen: פרסומאי, נשוי לשירי ואבא לרועי. עובד על תואר שני בתרבות הילד והנוער, מדי יום עושה את הקומיוטינג ברכבת ממודיעין לתל אביב, עם הרבה זמן למחשבות בדרך. 

אור לבו - ניילון נצמד: נשוי באושר חד צדדי לראשונה שהסכימה, אב לשניים ומאמין הדוק בשיטות חינוך קשוחות אבל גם בלתת להם להיות ילדים. איך זה מסתדר? זה לא עד שניילון נצמד. 

אילן שיינפלד - אבא קומתיים: בן 54, סופר, עורך, מורה לכתיבה ואב יחיד למיכאל ולדניאל, בני השנתיים; רגיל בתוגת משוררים וברצינות תהומית, אך גם בעל הומור מופרע ובלתי מוכר לציבור. 

ברק שטרית - אבא בא, רק רגע: בן 32 מנס ציונה, נשוי באושר לשני, אבא טרי לעידן. בבוקר איש שיווק ומכירות, בצהרים עצמאי בייעוץ אסטרטגי ועסקי לעסקים קטנים, בערב איש משפחה ובלילה מנסה להשתלט על העולם. 

גבריאל ויינמן - אבא של אורי יודע על מה הוא מדבר: אבא של אורי ובן זוג של יעל, דבר שמפליא אותו בכל בוקר מחדש. בן 36, מאמן אישי לחיים, מומחה לכלכלת המשפחה ומהנדס מערכת בתעשייה האווירית.

גיא רוה - הבלוג של גיא רוה: הורה גרוש ואב לאיתי. פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה כיו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד". מאמין שעשייה חברתית והורדת חסמים מביאה לשינוי חברתי.

עומר להט - על כוס קפה: בן 32, אבא, בעל, חבר ומאהב פולני. חתן פרס ישראל בציניות, זוכה פרס מפעל חיים בקיטורים.

יובל אדם - קופסת הסבון:  בן 37, נשוי לאורלי (ולעבודה), אבא ליואב ויעל. ביד אחת לפטופ, ביד שנייה מוצץ, הולך על החבל הדק בין קריירת הייטק דורשנית לרצון להיות בן-זוג ואב שלא מוותר על הדברים החשובים באמת.  

יואב כהן מלמד - תחתית החבית: בן 35, מגיל 16 עם אשתו, אפרת. אבא לנועם (8.5) ואיתי (3.5) ועדיין מנסה להבין מהי הורות. איך מנסים? חוקרים,טועים ולומדים עוד קצת. יש חבית גדולה של ידע שאני מנסה להגיע לתחתיתה. כשאגיע, אודיע. 

אליסף יעקב - אבא בלאגן: בן 26, נשוי למורן ואבא לנויה המדהימה. מאמין שאופטימיות זה הפתרון לכל דבר (וכסף וקשרים ומראה טוב, אבל בואו נישאר עם אופטימיות, כי זה דבר שיש לי).