משפחה
משכתבים סיפורים: אין אבא בספר הילדים? פשוט הוסיפו אחד בכל ערב הם מקריאים לילדיהם ספרי ילדים קלאסיים שאהבו כילדים ולא מוצאים שם את אבא, אלא אם כן הוא מתקשר מהעבודה. אז מה עושים? משנים. גם אם בתמונה יש אמא בסינר

הזמנים מתקדמים. אנחנו לא מי שהיינו פעם כבני אדם ועברנו כברת דרך מדהימה. עושה רושם שבמאות השנים האחרונות פותר האדם קונפליקטים עמוקים שהשליט בתרבויותיו לנצח. מגדר, גזע ודת מתקרבים זה לזה לאט לאט ואנחנו לומדים לשפוט אחד את השני איש איש על פי טיבו ולא על פי הגדרתו הסטטיסטית.

ניכר כי בשנים האחרונות השינוי מואץ וכי ככל שהעולם נהיה קטן יותר אנחנו מבינים כי ליברליות היא הדרך. טוב נו, חלקנו לפחות. אנחנו מצליחים לראות את הנשים מתקדמות לעבר השיוויון הנכסף ואולי עוד בדורנו נגיע אל המטרה הקדושה הזו.

להמשך קריאה...
חולמים על רילוקיישן: "תנו לי לעוף מפה כבר"מלחמות, פיגועים, משכורות נמוכות, יוקר מחיה, שחיתויות, פוליטיקות. אבות הפרלמנט חושבים שלא הוגן לגדל במדינה הזאת ילדים וחולמים על מציאות אחרת

לא סיימנו את המלחמה האחרונה (אופס, אמרתי מלחמה. סליחה, התכוונתי מבצע) והנה אנחנו כבר גולשים לאינתיפאדה הבאה (אופס, אמרתי אינתיפאדה. סליחה, התכוונתי התקוממות). אין ספק שאנחנו, הישראלים, חיים על קרקע בוערת מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו. למרות שב-73' היו בטוחים שאני כבר לא אלך לצבא, הוכחנו לעצמנו שככל הנראה ריב ומדון יהיו חלקנו לעד והכל בגלל שאין לנו פרטנר (אופס, אמרתי פרטנר. סליחה, התכוונתי שאנחנו לא לוקחים אחריות אף פעם).

להמשך קריאה...
מזל טוב, נולד לכם עוד ילד עניהאם המדינה צריכה להגביל ילודה אצל משפחות עניות? חלק מחברי הפרלמנט חושבים שכן. אחרים חושבים שכסף הוא לא שיקול בהרחבת המשפחה. מה דעתכם?

כמה ילדים חיים מתחת לקו העוני במדינה שלנו? שליש. כן, אחד מתוך שלושה ילדים במדינה הזאת עני. ולא, אל תלכו לשם. לא מדובר דווקא במגזרים מסוימים. זה כאן אצלנו, בכל מקום. וכן, אפשר להתעסק בלהאשים את הממשל. אפשר גם לתהות איך זה שכולם בקושי סוגרים את החודש, אבל המסעדות בתל אביב מלאות או להגיד לאנשים להפסיק לבזבז יותר ממה שיש להם.

בכל מקרה, יהיו האשמים מי שיהיו, עם המצב הזה צריכים להתמודד הילדים. וגם ההורים שלהם, אלו בחרו להוליד אותם אל תוך העוני.

להמשך קריאה...
שהבן שלי ילבש ורוד? אבל הוא גבר-גברהבן של ברק לא ייתפס משחק בבובות והבן של עומר לא ילבש ורוד. לעומתם, הבת של יואב תלמד לקדוח (מאמא שלה) והבן של גבריאל יעשה מה שבא לו. ומה קורה אצלכם בבית?

"מה? למה זה ורוד?", נזרקה השאלה לחלל האוויר בפעם המאתיים אולי. לצערי, התשובה "כי זה מה שהוא בחר" אף פעם לא הספיקה ותמיד הולידה תמיהות נוספות, אשר רובן ככולן מציינות את המובן מאליו: "אבל הוא בן!".

כן, אני יודע שהוא בן. החלפתי לו חיתולים איזה פעם או פעמיים ולא יכולתי לפספס את העובדה שאני והוא מחזיקים באותו סוג של ציוד במקום הרלוונטי לסוגיה. יותר מכך, אפילו ידעתי שהוא בן לפני ששילמתי בקופה עבור הבימבה הורודה הזו ובכל זאת קניתי אותה. למה? אתם באמת שואלים שוב? כי זה מה שהוא בחר!
לא, ממש לא אכפת לי שזה ורוד וגם לא מעניין אותי אם יש לו 'הלו קיטי' או את הסמל של נייק על כובע המצחייה שלו.
להמשך קריאה...
מפרסמים יקרים, עזבו את הילדים שלי בשקטהם מתנפלים עליהם מכל עבר: מהמדפים בסופר, בתור לקופה, בטאבלט, בטלפון הנייד ואפילו בתוך בית הספר. אבות הפרלמנט תוהים איך אפשר להוציא את המפרסמים מחיי ילדיהם

המלכודות נמצאות בכל מקום. במדפים הכי נמוכים בסופר-מרקט - ממש מול עיני הילדים שלנו, עם הדמויות המצוירות האהובות אליהם ביותר; בין סרט לסרט ביו-טיוב; בין כיסאות מתחם המזון המהיר בקניון; בשלטי חוצות; באיזור הצמוד לקופות בסופר; בטאבלט; בטלפון הנייד ואפילו ממש בתוך בית הספר - שם מחלקים להם (בחינם! בחינם!) חוברת סופרגול + שתי חבילות קלפים ראשונות לאוסף שלהם.

 

אז איך מתמודדים עם זה? לכל אחד יש שיטות משלו. אצלנו למשל יש חוק שמותר לבחור רק מוצר אחד בסופר. ברגע שהוא רואה משהו אחר שבא לו, הוא צריך לבחור בין מה שיש לו ביד לבין המוצר החדש. זה עובד.
להמשך קריאה...
חותך ומתבייש: "ילד שלי, סליחה שעשיתי לך ברית מילה"רוב אבות הפרלמנט מאמינים שביצוע ברית מילה בתינוק זה מעשה ברברי, מטומטם, מסוכן וכואב. כמה מהם לדעתכם החליטו בכל זאת ברגע האמת למול את בניהם? התשובות לפניכם

מלתי שלושה בנים. כל אחד מהם ביסורים קשים ובחרטה אין קץ. את החיים הפרטיים שלי העברתי בחוסר שביעות רצון מוחלט על כך שהוריי בחרו לימול אותי על לא עוול בכפי והנה, אני עושה את זה בעצמי לילדים שלי. על מאזני קבלת ההחלטות שלי עמדו מצד אחד הטמטום המוחלט שבחיתוך ילד בריא, חוסר האמונה המוחלט שלי בדת והרעיון האבסורדי של פגיעה בילד של עצמי ומצד שני, הקונפורמיות עם המוסכמה החברתית בישראל. הקונפורמיות ניצחה והסכין לא רק הסירה שלוש עורלות, אלא גם חרטה בתודעתי את ההבנה שלא תמיד ההגנה הטובה ביותר היא ההגנה.

ברית מילה, אולי מבחן היהדות הקשה מכולם עבור אבות בעולם כולו.
להמשך קריאה...
תפסיקו להעיר לי על חינוך הילדיםחמותך כל הזמן מבקרת אותך על הדרך שבה אתה מגדל את ילדיך? אבות הפרלמנט שלנו מבינים ומזדהים. הנה השיטות שלהם להתמודד עם הביקורת של סבא וסבתא

"אתה בטוח שכדאי שהוא יראה את זה?", "את חושבת שזה בסדר שהיא אוכלת ככה?", "מה אתה עושה? אתה לא רואה שקר לה?!"

אז כן, אני בטוח שכדאי שהוא יראה את זה. חורחה רק נראה מסטול. וזה בסדר שהיא אוכלת ככה. היא בת שנה. ככה הם אוכלים. ולא קר לה, תודה, היא אמנם רק עם מעיל, שמיכה, סוודר, גופיה וכובע, אבל אני בטוח שהיא מסתדרת. אלו רק חלק קטן ממגוון התשובות שהייתם מסננים מתחת לשפם כשעוברי האורח המציקים והחטטנים עוברים על פניכם, אבל מה עושים כשהנודניקים הביקורתיים והנדחפים אינם עוברי אורח, אלא ההורים שלכם או גרוע מכך, ההורים של בני הזוג שלכם? מה אז?
חברי הפרלמנט מקדישים פוסט שלם לסבא וסבתא.
להמשך קריאה...
אבא, יכול להיות שהשניצל שלי היה פעם אפרוח מתוק?יום אחד השאלה מגיעה, אחרי שנים של ארוחות טעימות ולא חשודות בכלל - הילד מגלה שמה שיש לו בצלחת היה פעם תרנגול מתוק או פרה חביבה. אבות הפרלמנט מכינים את התשובות

העולם חווה טרנד סוחף של טבעונות הנובע מההכרה שלנו בסבל שחווים בעלי החיים במסלול אותו הם עוברים מיום לידתם עד יום פטירתם, לעיתים בדרכם מזעזעות, עד לרגע בו הם מושמים בצלחותינו. כל אחד מתמודד עם האמת הזו בדרכו שלו. חלק מאתנו בוחרים להפסיק לאכול מוצרים מן החי; אחרים מפסיקים לאכול יצורים שפעם נמנו בין החיים ואחרים, מאמינים כי האדם נועד לאכול בשר וממשיכים בכך.

כל זה טוב ויפה, עד לרגע בו אתה הופך להיות הורה והשאלות לגבי אופן גידול הילדים שלנו מתחילות לעורר ספקות. האם התזונה שלהם נכונה אם לא יאכלו מוצרים מן החי? האם התזונה שלהם נכונה אם כן יאכלו מוצרים מן החי?
להמשך קריאה...
איך תדברו עם ילדיכם על יום כיפור? אבות הפרלמנט מסבירים"אמונה דתית היא הפרעה נפשית", "יום כיפור הוא הזדמנות לתת לבני משמעות", "אפשר להיות זבל כל השנה ולכפר אח"כ". אבות הפרלמנט מדברים עם ילדיהם על אמונה, סליחה, אלוהים ועוד

יום כיפור הוא יום קדוש עבור הציבור המאמין בישראל, אבל גם עבור אלו שאינם נמנים עם שומרי המצוות לאורך השנה ליום הזה יש את המקום המיוחד שלו. רבים הם אלו הנוסעים בשבת או שאינם אוכלים לפי חוקי הכשרות ואף לא שוקלים להניח את כף רגלם בתוך בית כנסת לאורך כל השנה, אך יצומו בכיפור. למה? כל אחד וסיבותיו הוא, אך ברור שרבות מן הסיבות הללו שואבות מתוך המשפחה הפרטית שכל אחד מאתנו גדל בה.

בהמשך ישיר לכך, נשאלת השאלה, איך אנחנו בוחרים לגדל את המשפחות שלנו; מה המסרים שאנחנו בוחרים להעביר לילדים מתוך המסורת היהודית, אולי אפילו הישראלית ומה אנחנו בוחרים לקחת מהיום הזה ומה להשאיר בצד.
להמשך קריאה...
אבות הפרלמנט ממליצים: עקבו אחרי הגננת של הילדאיך תדעו שהילד לא קורבן לאלימות בגן? עזבו "לא נעים", שחררו את המבוכה - פשוט תתחבאו בבוקר ליד הגן ותבדקו מה קורה שם. פרלמנט האבות שלנו לא רגוע

"היא היתה בת שנה ושלושה חודשים ודיבור לא היה הצד החזק שלה", מספר אחד מאבות הפרלמנט, שמעדיף להישאר בעילום שם. "היינו משאירים אותה בכל בוקר במעון. הפרידה הייתה רגילה בסך הכל. קצת דמעות, הרגעוּת מהירה ויאללה, לארגז החול. לא היה לנו מושג שזה לא נגמר בזה.

 

"מדריכת החוג שהיתה מגיעה לגן, שמה לב שמשהו לא בסדר. היא הזמינה את הרווחה לבדוק. מתברר שהילדים בגן של בתי היו קשורים בכיסאות במשך שעות בכל פעם שלא צייתו לגננת. איזה ילד בן שנה ושלוש מציית? היו צורחים עליהם ומזיזים אותם ממקום למקום תוך איומים וטלטולים. קשה לי לכתוב את זה.

להמשך קריאה...
עמרי אימבר חלפין, מייסד: בעל לאחת, אבא לשלושה, מתוכם שניים תאומים ואחד מגניב לגמרי (גם השניים האחרים מגניבים לגמרי, רק אומר). בעלים של חברת "הכוורת" - שירותי תוכן ובאזז דיגיטליים, כותב את הבלוג  אב השעה, ממש כאן ב-Xnet והבעלים של אתר ההורות אבהות ישראלית.

בדיקת אבהות: קבוצת פרלמנט האבות המתוקשר הראשונה בישראל הינה חלק ממיזם של ערוץ המשפחה של Xnet. מורכבת מאבות-בלוגרים מהשורה הראשונה, שהתקבצו יחדיו בכדי להשמיע אחת ולתמיד, בקול רם, את הטון האבהי. הקבוצה תעסוק בנושאים שונים הסובבים את עולם ההורות בכלל והאבהות בפרט.מתעניינים? מוזמנים להמשיך לדבר על זה בתגובות, ממש כאן בעמוד או להיכנס לבלוגים האישיים של כל אחד מהכותבים, כאן:

טל חן - dadmen: פרסומאי, נשוי לשירי ואבא לרועי. עובד על תואר שני בתרבות הילד והנוער, מדי יום עושה את הקומיוטינג ברכבת ממודיעין לתל אביב, עם הרבה זמן למחשבות בדרך. 

אור לבו - ניילון נצמד: נשוי באושר חד צדדי לראשונה שהסכימה, אב לשניים ומאמין הדוק בשיטות חינוך קשוחות אבל גם בלתת להם להיות ילדים. איך זה מסתדר? זה לא עד שניילון נצמד. 

אילן שיינפלד - אבא קומתיים: בן 54, סופר, עורך, מורה לכתיבה ואב יחיד למיכאל ולדניאל, בני השנתיים; רגיל בתוגת משוררים וברצינות תהומית, אך גם בעל הומור מופרע ובלתי מוכר לציבור. 

ברק שטרית - אבא בא, רק רגע: בן 32 מנס ציונה, נשוי באושר לשני, אבא טרי לעידן. בבוקר איש שיווק ומכירות, בצהרים עצמאי בייעוץ אסטרטגי ועסקי לעסקים קטנים, בערב איש משפחה ובלילה מנסה להשתלט על העולם. 

גבריאל ויינמן - אבא של אורי יודע על מה הוא מדבר: אבא של אורי ובן זוג של יעל, דבר שמפליא אותו בכל בוקר מחדש. בן 36, מאמן אישי לחיים, מומחה לכלכלת המשפחה ומהנדס מערכת בתעשייה האווירית.

גיא רוה - הבלוג של גיא רוה: הורה גרוש ואב לאיתי. פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה כיו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד". מאמין שעשייה חברתית והורדת חסמים מביאה לשינוי חברתי.

עומר להט - על כוס קפה: בן 32, אבא, בעל, חבר ומאהב פולני. חתן פרס ישראל בציניות, זוכה פרס מפעל חיים בקיטורים.

יובל אדם - קופסת הסבון:  בן 37, נשוי לאורלי (ולעבודה), אבא ליואב ויעל. ביד אחת לפטופ, ביד שנייה מוצץ, הולך על החבל הדק בין קריירת הייטק דורשנית לרצון להיות בן-זוג ואב שלא מוותר על הדברים החשובים באמת.  

יואב כהן מלמד - תחתית החבית: בן 35, מגיל 16 עם אשתו, אפרת. אבא לנועם (8.5) ואיתי (3.5) ועדיין מנסה להבין מהי הורות. איך מנסים? חוקרים,טועים ולומדים עוד קצת. יש חבית גדולה של ידע שאני מנסה להגיע לתחתיתה. כשאגיע, אודיע. 

אליסף יעקב - אבא בלאגן: בן 26, נשוי למורן ואבא לנויה המדהימה. מאמין שאופטימיות זה הפתרון לכל דבר (וכסף וקשרים ומראה טוב, אבל בואו נישאר עם אופטימיות, כי זה דבר שיש לי).