"פתאום קלטתי שבעלי מתחיל להיות יותר מדי זמן מול המחשב. הבנתי שמשהו מאוד לא חיובי קורה שם. אולי הוא מנהל רומן? אולי יש לו מישהי אחרת?" היא מספרת לי מצדו השני של קו הטלפון. אומרת שיותר נוח לה ככה. באנונימיות. בלי שניפגש. 

עייפה מכדי לאהוב אותו

"היה לי ברור שגם לי יש חלק בדבר הזה. כבר הרבה מאוד זמן ואם להיות כנה – הרבה יותר מדי זמן, אפילו לאורך של שנתיים-שלוש, מאז ההיריון והלידה של הילדה השנייה שלנו – אני פחות ופחות אישה ויותר ויותר אמא. אני עובדת, אני עם הילדים, אני בסידורים והסעות וחוגים.

לא מזמן נתקלתי בפייסבוק בתמונה של הקומיקאית טליה שפירא ז"ל (שנפטרה צעירה כל כך, בגיל 45) ואליה הוצמד משפט שעם השנים הפך מזוהה עמה: "אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו". לומר, זו לא החזרה הגנרלית, זו לא ההקדמה לסרט, אלה הם החיים שלנו, זה השעון שלנו שמתקתק וכל יום שעובר לא חוזר.

עבור מלכה אשר (45) לא מדובר בסיסמאות. כבר די מזמן היא שמה לב לכך שהחיים התחילו – למען הדיוק, בגיל 15, כאשר התמודדה עם מחלת אמה, שנפטרה מסרטן ארבע שנים מסויטות לאחר מכן.

"אף פעם בחיים לא היה לי סטוץ", ענבל (שם בדוי) חוזרת ומטביעה את עיגולי הקרח השקופים בתוך מיץ הגזר. היא תחזור ותעשה זאת עד אשר יתמוססו לגמרי בתוך הנוזל האטום, אבל בינתיים הם מתערבלים אל קרקעית הכוס וחוזרים וצפים, כמו נאבקים על זכותם להרים ראש.

"היו לי שני חברים לפני האיש שאיתו התחתנתי. הכרנו באוניברסיטה כשהוא למד פילוסופיה ואני אמנות. הייתי בת 22 וקצת ומאז ועד היום אנחנו ביחד. אז כמה יחסים כבר היו יכולים להיות לי לפניו? חבר אחד בסוף התיכון עד בערך אמצע הצבא ועוד אחד עד שהגעתי לאוניברסיטה. וזהו. שלושה בחורים שהייתי איתם במיטה.

"אתה לא יכול לבנות את אחר הצהרים של חייך לפי תוכניות הבוקר של חייך", קבע הפסיכולוג קרל יונג כאשר התייחס למשבר אמצע החיים. את התובנה הזו אני אוהבת מאוד לצטט בהרצאות שלי, שכן לאחריה משתרר שקט ואפשר ממש לשמוע את גלגלי המוח מעבדים את המידע. כל אחד מהנוכחים חושב על המבנים השונים בחייו אליהם נכנס בגיל צעיר ושאולי כיום כבר מתאימים לו פחות – עבודה, זוגיות, קריירה, חזון, חלומות, תוכניות.

האם כל מה שבחרנו בו בגיל צעיר יכול להמשיך איתנו הלאה? בעיקר עכשיו, כאשר תוחלת החיים הולכת ועולה וייתכן כי האדם שימות בגיל 200 כבר נולד?