משפחה
הטבות לחד הוריות? ומה לגבי הגרוש שלהן, שהילדים אצלו חצי מהזמן?"שיטת קביעת המזונות בארץ תמוהה, בזוייה, ומטומטמת להפליא", טוענת שרה איינפלד ומסבירה למה לילדים שנולדו בפרק ב' אין שום סיכוי להתקיים בעולם הזהלהמשך קריאה...
"הייתם מצפים שבמצב בו הילדים נמצאים אצל האבא כמעט מחצית מן הזמן, האב יקבל זכויות דומות לאלו של האם, אבל נראה שאין קונצנזוס בעניין הזה"
מאבק האמהות בפרק ב': "כל כספנו הולך למזונות לאישתו לשעבר"מה הפך את שרה איינפלד, אם גרושה בעצמה, לפעילה למען זכויות הגברים הגרושים? הגילוי שילדים בפרק ב' שווים פחות בעיני בתי המשפט. "להם לא מגיע חוגים וקייטנות?"להמשך קריאה...
"לילדים של בעלי יש בית עשיר אצל אמא ובית עני אצל אבא, שלא יכול לקנות להם אפילו פלאפל פעם ב..." בצילום: אחת האמהות בפרק ב' מקבוצת הנשים שלנו
רציתי משמעות, לא להיות כבשת כלא מטופשת, בפאה של 2000 דולרכילדה קטנה בחברה החרדית, שרה איינפלד שנאה את אלוהים וכעסה עליו. רק שנים אחרי שברחה משם עם שני ילדים קטנים - הצליחה להתחבר שוב למסורת, בלי פחדלהמשך קריאה...
צילום: מירי דווידוביץ
"ככה, לכל אורך הזמן, שנאתי אותו - גם כשהייתי נערה תמה עם קוקו קטן וצנוע המבצבץ מפאתי העורף; גם כשהאמנתי כמו רבות מחברותי, שאם הרבי אומר 'כן' על שידוך, אפילו שעוד לא ראיתי את הבחור, זה ברור שאיתו אני אחיה כל חיי"
אבי גבאי מפגין בורות? בחברה החרדית בה גדלתי אסור לחבק ילדים"לילד חרדי אסור לחבק את אמא שלו", אמר יו"ר מפלגת העבודה והואשם בבורות. שרה איינפלד, שגדלה בחסידות גור, רוצה לספר לכם כמה דברים על ילדים שזקוקים לחיבוקלהמשך קריאה...
צילום: אלבום פרטי
"יש לי ילד בן עשר וחצי ובכל פעם כשאני מחבקת אותו, אני נזכרת שאם לא הייתי מוציאה אותו משם, ספק אם היה בינינו קשר נורמלי ומלא חיבה"
מחאת העיתונאיות החרדיות: "אמרו לי לכתוב בשם של גבר""כשכתבתי על הורות הרשו לי להשתמש בשמי, אבל ברגע שהיה אייטם חדשותי הכי קטן, מילותיי התפרסמו תחת שם של גבר". שרה אינפלד, חרדית לשעבר, מצטרפת למאבק העיתונאיות החרדיות, אשר קוראות לחברה החרדית להפסיק למחוק את הנשים ולאפשר להן להשמיע את קולן

בשנים האחרונות, כמו מתוך קופסת פלאים, חלים תחת עינינו, הלא מספיק משתאות, שינויים חשובים ומרחיקי לכת בתוך הציבור החרדי, שעתידים לשנות את פני ההיסטוריה הנשית.

רשמו לעצמכם את התאריך הזה, שבו נכתבה מחאת העיתונאיות החרדיות. במכתב שהן פרסמו בפורטל אונלייף, הן יוצאות נגד הנוהג בחברה החרדית לדאוג שנשים לא יחתמו בשמן, אלא ישתמשו בשם בדוי. כלומר, אם הן כותבות על בישולים או חיתולים, הן יכולות לכתוב בשמן, אבל, כפי שהן מספרות במכתב, "נשים שכן מביעות דעה או מפרשנות פוליטיקה, כותבות זאת תחת שמות עט גבריים או בשם נטול מגדר, תחת הצנעת שמן הפרטי.

להמשך קריאה...
האם ילדיי יזכרו את מה שאני עושה בשבילם?ההסעות, הארוחות, הבישולים, הקניות, הסחיבות על הידיים באמצע הלילה. שרה איינפלד, חרדית לשעבר, המגדלת לבד את שני ילדיה, מנסה להבין מה הם יזכרו מכל זה
ילדיי התבגרו מעט לאחרונה. כן כן, אני אמה הגאה של בת כיתה ג', ספורטאית, מוזיקאית, שרה במקהלת בית הספר ומכהנת במועצת התלמידים ועוד מעט ילדי השני בכיתה א'.

אני כאמם תוהה רבות האם מי מהם יזכור את כל הימים של המירוץ, הארוחות, הקניות, הבישולים, שיחות החינוך, הנסיעות הליליות לקניית תיקיה / עפרונות / ספר למחר, והקטע הנורא של לחזור הביתה מותשת עם שני ילדים ישנים ברכב ולהעלותם אחד אחד על הידיים כשאני עם עקבים. ועוד ועוד ועוד.

בינתיים הם לא מבינים המון לגבי מהותה של הורות. בכורתי מסבירה בהתרגשות איך תלך ללמוד חינוך וגם איך יהיו לה המון ילדים משלה.

 

הגשם הלך והתגבר

יום אחד הלכנו להצגה.

להמשך קריאה...
כיפור אחד, החלטנו לנסוע בכבישים הריקיםכילדה היתה בטוחה שאלוהים יהרוג אותה בגלל נעליים לא נכונות או ספר שקראה. בשנה שעזבה את הדת לא הבינה למה אנשים חילונים לגמרי זועמים ונעלבים כשהיא עוברת בכיפור עם מכוניתה בכבישי רמת גן. השנה שרה איינפלד מבינה קצת יותר. בעיקר היא מבינה שאלוהים כבר לא כועס עליה

לפני ארבע שנים, כשהייתי כופרת טריה, יום כיפור עדיין היה טראומה גדולה מדי עבורי. עוד מילדותי הייתי נטרפת מצער בגלל הסיפורים של המורות על הכבשים האומללות עם הפס האדום על הגב שהולכות, בלי ידיעתן, אל מותן הוודאי.

ההיקש המתבקש אלינו, אל בני האדם, היה עוד יותר מפחיד. הייתי ילדה קטנה בכיתה א' שהסתובבה בתחושה שהיא רעה ויש לה פס אדום רחב ומסנוור לכל אורך הגב ועוד מעט קט אלוהים יעניש אותה במוות נורא ואכזרי.

חשבתי שהוא וודאי יהרוג אותי בתאונת דרכים איומה ולכן במשך שנים הייתי יושבת ערה בפלצות רבה כל משך הזמן שבו נסענו באוטובוס לסבתא מבני ברק.

להמשך קריאה...
חוגגת בלי המשפחה, אבל בדרך שלי"נולדתי בקהילה חרדית, לכאורה חמה ותומכת ואז, ביום האחד שבו הפסקתי להיות האישה הקטנה והכנועה, נשארתי לבד". שרה איינפלד מתכוננת לחג בלב כואב וגעגועים לאוכל של אמא. לבד אבל בדרך שלה ולא של "קהילה מפוחדת ורבנים נטולי נשמה"

התחיל להיות קריר. החגים היהודיים נופלים עכשיו על ימים של חסד.

לפני כמה ימים ישבתי עם הילדים בהקרנת בכורה של "המכשפה לילי", היה שם קטע שמתרחש בשוק צבעוני בדוי ובו ילדה קטנטנה הילכה על חבל. בני השתאה מאוד למראה התרגיל הנועז. הוא פנה אלי ושאל: "יש לה ביטוח?"

אחרי שהתקפת הצחוק שלי שככה, הבטתי סביב באולם האפל ותהיתי איך זה שכולם יושבים בשלווה בלי שום ביטוח.

בקניון הסמוך לביתי אנשים קונים ללא הכרה, דוכנים מלאים במתנות חג, מזכירים לעולם בעדנה כמה זה סקסי להגיע לארוחה משפחתית עם קומקום ארוך צוואר או מגבת מטבח או תמונה מכוערת.

הסתובבתי שם בלב כואב.

להמשך קריאה...
אל תתנו למערכת החינוך לקבע את ילדכםמה הם באמת חושבים על סיפורי ההיסטוריה העקובים מדם או על סיפור התנ"ך? שרה איינפלד מזכירה לכם להזכיר לילדיכם לחשוב בעצמם, גם אם בספרי בית הספר העובדות בדרך כלל מאוד חד משמעיות
רק לפני שנתיים הרגשתי תעוקה חרדתית בחזה, בצירוף אושר פולני מובהק: בתי הגדולה פסעה לה לכיתה א', ככה פסעה אורגינל, עם ידיים, רגליים וילקוט. המשקופים בביתנו עוד בקושי הספיקו להתאושש משולחן הכתיבה החדש שהועלה הביתה, מתהדר בצבעי שנהב ולילך וכבר היא עולה לה לכיתה ג'.

גם התינוק שלי הפך כבר לגבר. לא מזמן רשמתי בטוש בלתי מתכלה את שמו על הסינר הקטן שביקשו להביא לפעוטון וככה בצהרי כל יום, הוא ישב לו עם הסינר ופורר על אפו התכול של הפיל המצויר קציצות ופתיתים למכביר, והנה אני קונה לו מכנסיים ענקיים וסנדלים ענקיות ומלווה אותו לגן חובה!

אני רוצה לתת לכם טיפים ואף לספר לכם מעט (מאוד!

להמשך קריאה...
רוצה להשמיד את בנק הזרעלפעמים מתחשק לשרה איינפלד לכתוב שיר הלל לכל האמהות היחידניות כמוה, שלא מצליחות לנשום, שאין להן הסדרי ראייה וששום אב לא לוקח את ילדיהן מדי פעם לסוף שבוע ומצד שני, לפעמים, מתחשק לה להשמיד את בנק הזרע, שלא תהיינה עוד אמהות כמוה
כשרק התחילה החופשה הגדולה, נשמתי נשימה ענקית והסרתי מעל הקיר את רשימת החוגים, מערכת השעות והמטלות היומיומיות. הוצאתי מן הארון בגדי ים וגלשנים, כשבתוכי הפנטזיה כבר חיה: אני מנמנמת על שפת הבריכה וקוראת לסירוגין את ג'ים ונהג הקטר, הילדים מציקים למציל ועוד חופש גדול ומלא אתגרים ממתין לכולנו בפתח.

אבל, בשונה מאמה ההיפראקטיבית, בתי בת השמונה החליטה לפתוח את החופש דווקא בארגון כל הפריטים עבור החזרה לבית הספר.

להמשך קריאה...
שרה איינפלד מגיעה מקהילה חרדית סגורה. לאחר מלחמה על שני ילדיה מנישואים ראשונים, אשר רצו להפרידם ממנה על רקע דתי, נחשפה לעולם התקשורת והמדיה, ומעיתונאית חרדית עלומת שם הפכה לאחת מהדמויות הבולטות בעולם החרדי לשעבר. בעלת הבלוג חור בסדין, מפיקת אירועים לסקטור עסקי של תושבי חוץ, מרצה על העולם החרדי, יזמית, כותבת וחוקרת פרטית.
מגדלת באושר את שני ילדיה מנישואים ראשונים יחד עם תינוק חדש ומוצאת את ייעודה ברכיבה על סוסים, גלישה בים, נגינה בצ׳לו ופעילות חברתית.