תור ארוך השתרך ביום ראשון אחר הצהרים מחוץ לבניין אבן מהודר ליד ארמון המלוכה בבריסל. קרני שמש נדירות האירו את הצעירים האלגנטיים ואת הגברות המכובדות, שחיכו יותר מחצי שעה כדי להיכנס לתערוכה המדוברת של איב סאן לורן – המעצב הצרפתי שגם חמש שנים לאחר מותו בפריז, מהווה מוקד משיכה לכל חובבי האופנה. בשנים האחרונות עומד פייר ברז'ה, בן זוגו ושותפו לעסקים של סאן לורן, בראש קרן שמטרתה להפיץ את מורשתו של המעצב בעולם ולקשר בין אופנה, אמנות ותרבות.
התערוכה הנוכחית מוצגת במרכז התרבות של הבנק ING במרכז בריסל, כחלק מהמטרות המוצהרות של הבנק להפיץ תרבות ואמנות לקהל הרחב.
השמלה השחורה של שרה נתניהו העלתה לכותרות שוב את המילה תחרה – מושג מתחום הטקסטיל אשר הצליח לעורר פולמוס רב רגשות ויצרים, שלל דעות בעד ונגד. אולי הסיבה לכך נעוצה בדימוי התחרה השחורה אשר התקבע בעולם המערבי המודרני בהקשרים של פיתוי, של גילויי והסתרה, של מלבושים המעוררים זיכרונות לבורדלים וסלונים עתיקים בערים צרפתיות. ואולי הסיבות הן אחרות?
חיפשנו את המקורות ההיסטוריים של התחרה, במטרה להבין את עולם הדימויים המקיף אותה. התחרה נוצרה כקישוט יוקרתי מחוטי זהב, כסף או משי במאה ה-16. תחרה בעבודת יד נחשבה לפיסת אמנות של ממש, בעלת ערך כלכלי.
בגד הוא כמו בית. אנו חיים בתוכו, בוחרים בו לפי הטעם והיכולת שלנו. הבגד, כמו הבית, משקף את האופן בו אנו רוצים לחיות את חיינו, ומספק חלון אל הדעות והערכים המאירים את דרכנו.
כיום מגדלי יוקרה או וילות מפוארות נראים לנו כמרחב המחייה הטבעי של הפוליטיקאים. לעומת זאת, צניעותו של דוד בן גוריון הפכה כמעט למיתוס פוליטי, וחייו אי שם במדבר היו סמל אישי ולאומי. אנחנו מכירים את מורשת הענווה של המנהיג שעמד על הראש בים, אכל לבן ופירות, ובערוב ימיו פרש לצריף דל בשדה בוקר.
כאשר כותבים על אופנה ומתארים אותה מרבים לעסוק בבגדים כפי שהם נראים למתבונן מן הצד, ולא ללובש. מן הסתם, הדבר נובע משום שהאופנה היא בעיקר חיצונית, כלומר היא נוצרת בחיבור שבין האסתטיקה של הבגד והחברה בה הוא נלבש. לכן, אופנה היא כל ההיבטים החיצוניים של הבגד: צורה, צבע, אורך, גזרה, חומריות, פרופורציות. אך חוויית הלבישה של הבגד אינה זהה לצילום אופנה בעיתון.
ההתעלמות המופגנת מהלובש עצמו בדיון על אופנה מפתיעה אותנו. התחושה היא שכמעט ואין דיון ושיח בהיבטי הבגד החשובים ללובשת: הבטנה והפנימיות של הבגד, למשל. אילו תחושות הבגד מעורר במגע עם הגוף?
יצאנו למסע בעיירות איטליה הנידחות. שם, בין סמטאות אבן עזובות, גילינו רגעים של יופי וסגנון מקומיים וייחודיים. המראה העשיר, הנינוח והקליל של הנשים והגברים שראינו מעורר השראה והערצה. השילוב המרענן בין הצבעים העזים והרקמות המפוארות, בין הגזרות המתוחכמות לאביזרים המוקפדים. ולא, אנחנו לא מדברות על האיטלקים בפיאצה, אלא על ציורי הקיר העתיקים שבכנסיה קטנה בעיירה נשכחת בלב הכפר.
יפה לראות שגם בכנסיות הפחות נודעות, הסגנון האיטלקי מרשים כתמיד. הסיור בין הדמויות – כמרים וקדושים, מדונות ושליחים נודדים – הוא כמו דפדוף בגיליון Vogue מלפני 500 שנה.
ונציה היא אוצר בלתי נדלה עבור אוהבי מסעות וחלומות. עבורנו, ונציה היא תיבת אוצרות ובתוכה אריגים טוויים מחוטי משי ופשתן, רקומים באבנים יקרות, אריגים מציאותיים אך גם דמיוניים, אריגי חלומות. מהלגונה של ונציה יצאו ימאים, מגלי עולמות, חולמי חלומות, נוסעים נועזים, סוחרים אמיצים, אל העולמות הנחבאים בימים רחוקים. אלפי שנים של סחר חליפין בין ונציה למצריים עודד החלפת סחורות וגם רעיונות, סגנונות, מנהגים במילים.
ונציה היא העיר האירופאית היחידה אשר עוד מלפני שנת 1,000 לספירה יש לה שם ערבי al-Bunduqiyya.
גם בישראל מקדם מזה שנים משרד האוצר את הסכם "שמיים פתוחים", אשר נועד להגדיל את התחרות בתחום התעופה ולהציע לנוסע הישראלי חלופות רבות וזולות יותר. למרות שההסכם אמור היה להיחתם במרץ השנה, לאחרונה התבשרנו שוועדת הכלכלה של הכנסת שוב דחתה את הדיון בנושא.
שבוע האופנה במילאנו זכה לתשומת לבם הנלהבת של עיתונאים בארץ ובעולם. החגיגות החצי-שנתיות הוצגו לקהל הקוראים כפסגת ההישגים של תעשיית האופנה העולמית. זה היה, כמו תמיד, פסטיבל של עיצוב, יוקרה וזוהר. אך האם סיקור תצוגות האופנה מגלה לנו את פניה האמיתיות של תעשיית הבגדים העולמית, או אולי דווקא מסתיר מאיתנו את אופייה האמיתי?
בתצוגות האופנה קיים היבט מטעה – רבים מהפריטים הזוהרים שעולים על המסלול כלל לא מגיעים לחנויות הבגדים, או נמכרים בכמויות מצומצמות במחירי עתק, הרבה מעבר להישג ידו של הקהל הרחב. רוב האוכלוסייה, לעומת זאת, רוכשת העתקים זולים יותר ברשתות ביגוד בינלאומיות.
בעינינו כותנה קשורה בעיקר לעולם הבדים, אולם לצמח יש שימושים רבים אחרים: מהזרעים מפיקים שמן מאכל, מהסיבים יוצרים נייר, העלים משמשים בהכנת אבק שריפה, והשאריות משמשות לדישון. אך נתמקד בבדים.
