כמו במקרים רבים אחרים, גם הקשר המיוחד של גילת דיין עם בגדים צנועים התחיל עם החזרה בתשובה. דיין, 27, בוגרת טרייה של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, גדלה בבית חילוני אשר עם השנים הפך להיות מסורתי יותר בעקבות החזרה בתשובה של הוריה. "תמיד היתה לי אמונה", היא אומרת, "אבל עד הצבא, התנהלתי כחילונית לכל דבר".
בסוף שירותה הצבאי התחילה ללכת להרצאות של הרב אריק נווה בבית הכנסת "לכו נרננה", ושם התחיל השינוי. "לאט לאט התחזקתי ולקחתי על עצמי קיום הלכות ומצוות ולעשות עבודת נפש ותיקון מידות, לקרוא יותר חומרים רוחניים שמעשירים את הנפש והנשמה, פרשות השבוע ותהילים.
טקס החינה, שנהוג בעיקר בקרב יוצאי צפון אפריקה ועדות המזרח, כבר הפך לחוצה מגזרים. הוא מתקיים בערך כשבועיים לפני החתונה, ובמסגרתו נהוג למרוח את החומר האדמדם שעשוי מעלי צמח החינה בצורת מטבע עגול על כף היד של החתן, הכלה והאורחים כסמל לברכה ושפע.
מה שהתחיל כמסורת שמרנית, הפך להיות מתירני יותר ויותר - מתלבושת צנועה ומסורתית לכלה, נתפרו תלבושות חשופות שלא תואמות את המסורת המקורית.
המפיקה מורן בנש החליטה לכתת רגליים עד שתמצא תלבושות חינה צנועות אשר יוכיחו לכלה החרדית שממש כמו שאפשר להתלבש צנוע מבלי להתפשר על אופנה משובחת, אפשר לקיים חינה אסלית כשרה למהדרין.
מי שכבר רכשה בחייה לפחות פאה אחת, יודעת שמדובר בהוצאה לא מבוטלת. כן, פאה היא עניין די יקר ולכן כשמחליטים לרכוש אחת כזו, חושבים לא מעט.
כאן נכנסת לתמונה הפאנית. ממי שבוחרת לעסוק במקצוע הפאנות מדי יום, נדרשים כישורים מיוחדים. מלבד למומחיות של הבחירה הנכונה, הטיפול בשיער, הייבוא, העיצוב שלו וכל מה שמסביב, יש כאן חוויה אינטימית של פאנית מול לקוחה. תשאלו את דיני קב, יצרנית ומעצבת פאות מנוסה שמכירה היטב את הפסיכולוגיה של הראש. קב מספרת כי לאחר כמה דקות של שיחה עם הלקוחה החדשה ועל ידי זיהוי סגנון שנעשה בתוך שניות ספורות, היא כבר מרגישה את האג'נדה של הלקוחה ויודעת בדיוק איזו פאה להציע
הרעיון של לימודי צורפות הקסים את נרדית מולדובן מאז ומתמיד. היא רצתה ללמוד בבצלאל, אך אביה דחף אותה דווקא ללימודי כלכלה ומנהל עסקים. לימים, זו התבררה כהחלטה נכונה, שכן שם הכירה את בעלה.
מולדובן לא ויתרה על נטיות לבה, ובמשך השנים למדה צורפות בקורסים ושיעורים פרטיים. היא עסקה בתחום רק כ"תחביב צדדי", והסתפקה בהכנת תכשיטים בעיקר לעצמה ולבנות משפחתה. "סבא שלי מצד אמי היה סוחר בזהב, אז הייתי מתיכה תכשיטים ישנים ויוצרת חדשים. בדיעבד גיליתי שהמשפחה שלי מצד אבי בתימן, היתה משפחה של צורפים עם מסורת מפוארת. מלאכת הצורפות עברה מדור לדור במשך מאות שנים".
הורים לילדים לא מסיימים לעולם את משימת רכישת הבגדים: אם יש גרביים, אז חסרות שמלות; אם יש כבר מכנסיים, אז חסר בגד ים. תארו לעצמכם כמה התעסקויות יש בנושא כשמדובר במשפחה ברוכת ילדים, שעם כל הכבוד למסורת של העברת הבגדים - היא לא תמיד מספקת את הסחורה.
לכבוד הקיץ שמגיע, קבלו רשימה חלקית של פנינות אופנה לילדים במחירי מציאה שפופולאריות במיוחד בקרב המגזר הדתי:
מחירי מציאה לתינוקות
בייבי שיק בגבעת שמואל התפרסם בזכות מחירים ללא תחרות בתחום הציוד לתינוקות, אבל לא רק.הכירו את שירה גרופר-פרץ, בוגרת לימודי עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון. לאחר סיום לימודיה עבדה בתחום העיצוב כשכירה, אך תמיד בערה בה התשוקה לאופנה – תחום שבו אהבה לעסוק מאז נעוריה. יום אחד, בדרכה לזרוק שאריות בדים משמלה שתפרה, עלה בדעתה הרעיון למצוא להם שימוש אחר. כך התחילה לעצב ליין אקססוריז ייחודי וצבעוני, שמהר מאוד התפתח למותג שלה – Sheeebz.
לשירות המגזר: איריס פרידמן
המותג: La Tante, נמל יפו 32, יפו. פתוח בתיאום מראש, פרטים בפייסבוק.
הנשים הדתיות ואני: "המותג שלי הוא אוסף של שמלות שאני אוספת ממקומות שונים ותקופות שונות. נגיעות של פעם בארון שלך - זה הסלוגן שלי, והכוונה למה שהיה ואינו עוד. לצערי, הצניעות והשמרנות שהיו פעם והדברים הנוסטלגיים שאני מאמינה בהם וגדלתי עליהם, כבר לא באים לידי ביטוי במציאות העכשווית, לפחות לא כמו פעם. במגזר הדתי כן אפשר למצוא אותם, ולמעשה אני נותנת מענה עם השמלות והפריטים שאני מוכרת (כמובן גם לחילוניות) לציבור נשי דתי וגדול.
בואו נתחיל מהסוף – היריון הוא כבר מזמן לא משהו שמסתירים, גם בקרב הנשים הדתיות. ההתרגשות מלהיות עוד רגע אמא (ולא משנה אם מדובר בהיריון שביעי או שמיני), מקבלת מקום של כבוד גם במלתחה, כל עוד זה נעשה כמובן בצניעות.
מיכל שוקר, 27, בעלת תואר בכלכלה ומנהל עסקים ואם לילד בן שנה, וחלי בן שחר, 27, בעלת תואר שני במנהל עסקים ואם לילד בן שנתיים וחצי ותינוק בן חודש, עסקו בתחום האופנה עוד לפני שהתאחדו למותג משותף.
"מתוקף התפקיד, יצא לנו להיפגש הרבה עם אנשים מתעשיית האופנה, עם חברות גדולות ומעצבים", מספרת בן שחר.
בלי לפגוע בחנויות הנפלאות שסיפקו יופי של תחפושות עבור ילדיי במשך השנים, כשזה מגיע למבוגרים - ההיצע ממש מביך. מפאת שמירה על צניעות הלשון בבלוג הזה, אני אפילו לא יכולה לתאר למה אני מתכוונת, ונראה לי שלא צריך כי אתם מבינים. גם מי שלא שייך למגזר הדתי, מובך מהן לפעמים.
כדי להראות שאפשר גם אחרת, גייסתי את מורן בנש, מפיקה ומאפרת מהמגזר, וביקשתי שתכתת רגליים ותמצא עבור האישה הדתית, ולא הדוגמנית, תחפושות ראויות שיתאימו גם לנשים חילוניות שיודעות להעריך איכות.