מזמן לא ביקרנו במזרח: הפעם אנחנו במלזיה, בביתו של טן לוק מון (Tan Loke Mun) - ד"ר לאדריכלות שמניף את דגל הבנייה הירוקה בארצו. הוא בנה למשפחתו (לו ולאשתו שני בנים) בית שזכה לציון הגבוה ביותר במדד הבנייה הירוקה (GBI) במלזיה, ובפרס בינלאומי. ואכן, הבית מרתק מבחינה עיצובית וגם עומד בהרבה קריטריונים "ירוקים", אלא שבמדד החשוב של גודל הבית לעומת מספר הדיירים - הוא נכשל בגדול.
למשפחה סיפור ארוך עם המגרש, שנמצא באחת מערי הלוויין (Petaling Jaya) של הבירה קואלה לומפור. ב-1992, כשהיה אדריכל צעיר, קנה מון בית שנבנה על המגרש בשנות ה-60 של המאה הקודמת, שיפץ אותו ומכר במחיר כפול.
תמיד מעניין לראות איך מעצבי אופנה מעצבים את בתיהם. כבר היה לנו כאן בית של מעצבת אופנה ניו יורקית, בצבעים טבעיים וזהובים. הפעם אנחנו מתארחים בביתה של ביאה דזה (Bea Deza), מעצבת אופנה ספרדייה, שעיצבה לעצמה דירת שני חדרים בנוטינג היל, לונדון, שם היא שוהה שבוע מדי חודש. דזה עבדה שלוש שנים בבנק, עד שהחליטה להתחבר לצד היצירתי שלה ולהקים את מותג האופנה "סיסטר ג'יין" (Sister Jane). היא גם מוזיקאית, ובדירה הקטנה הזאת, כך היא מספרת, רצתה ליצור אווירה אנגלית ומקור השראה למענה. הבית אכן נראה אנגלי לגמרי, עם תחכום שהופך אותו למקור השראה - לא רק בשבילה.
בעלת הבית בסלון.
התלבטתי לא מעט לגבי משפטי ההקדמה לבית יוצא הדופן הזה באיטליה. בסוף החלטתי לפתוח בתמונה (של הגינה שאליה נגיע דווקא בסוף הסיור שלנו) ובהמלצה חמה: הצטיידו בכוס יין (רצוי איטלקי), התרווחו וקחו פסק זמן ראוי לטיול באחד המקומות המרהיבים בעולם, ובבית שבחלקו העליון פריטי עיצוב מהמאה ה-21 ובחלקו התחתון מערות בנות יותר מ-2,500 שנים.
זה המקום: הכפר/מבצר צ'יביטה די בניורג'ו (Civita di Bagnoregio), רק 145 קילומטרים צפונית לרומא. הוא מתנשא מעל ואדיות שיצרו שני נהרות המקיפים אותו והגישה אליו היא דרך גשר להולכי רגל בלבד.
ויקטוריאני למעלה, מודרני-תעשייתי למטה: זו התוצאה של שיפוץ מהמסד עד הטפחות של בית ויקטוריאני באזור יוקרתי במערב לונדון. מתוך כבוד לישן שוחזר החלק הוויקטוריאני של הבית, ולטובת המרחב הוגדל המרתף, נפתח לגינה והפך לחלל הסלון ופינת האוכל, שעוצבו בסגנון תעשייתי. הפריטים והרהיטים הם אוסף אקלקטי אישי של בעלי הבית, והשילוב בין תקופות וסגנונות יצר בית מלא טוויסטים מרתקים בעלילה החזותית.
סגנון עיצוב הפנים הכי פופולרי היום הוא האקלקטי. מרבים לעסוק בו, אך מעטים יודעים את מקורו: כבר באנגליה של המאה ה-17 היו אצילים צעירים יוצאים ל"טיול הגדול" (Grand tour), כחלק מתהליך ההתבגרות והרחבת אופקיהם.
הארכיטקט דויד וילסון (David Wilson), בת זוגו והכלב טטון, שגרים רוב ימות השנה בברקלי, חפשו זמן רב מקום אולטימטיבי לבנות בו בית נופש. את חלקת האלוהים הקטנה שלהם מצאו בחוף סטינסון (Stinson Beach), מצפון לסן פרנסיסקו. קל להבין למה: הבית משקיף מצדו האחד על האוקיינוס ובצדו השני פונה לגבעות מעוגלות ורכות. החיבור לטבע הוא לא רק במראה: הבית נבנה בגישה ירוקה - קולטי שמש מספקים את כל צריכת החשמל השנתית שלו, תקרה וחלונות גבוהים מצננים את פנים הבית, והיא חופתה בלוחות עץ שמוחזרו מאולם ספורט באוניברסיטת סטנפורד.
דירה רחבת ידיים ומלאת שיק בפריז, חלונות גדולים המשקיפים על גני טילרי המלכותיים שליד הלובר, בן זוג שהוא כוכב פופ ושלושה ילדים בלונדינים מתוקים - נכון שזה נשמע כמו מתכון לחיים של נסיכה? בדירה הזו, על רחוב ריבולי במרכז עיר האורות, גרים שרה ומארק לבואן ( Sarah & Marc Lavoine) - זמר צרפתי ידוע ומעצבת שהיא גם נסיכה אמיתית, נצר לבית פוניאטובסקי (Poniatowski) - מצאצאיו של המלך האחרון של פולין המאוחדת במאה ה-18 (ומי שהיה מאהבה של יקטרינה הגדולה בצעירותה). השיק זורם בעורקיה של הנסיכה הזו: אביה ערך את מגזין ווג הצרפתי במשך 15 שנים ואמה מעצבת פנים.
אזור קיטו (Quito), בירת אקוודור, הוא אחד מיעדי החלומות של התיירות העולמית. גם הבית הזה נראה במבט ראשון כמו הדמיה של פרויקט מהחלומות, אבל מבט שני מגלה שהמיקום המושלם והבית אמיתיים לגמרי. עשוי מקורות פלדה עצומות, הבית בנוי כנקודת תצפית על מראה בראשיתי רב עוצמה - מהסוג שמציף את האדם בענווה ומרומם את רוחו. לכן בחרתי בו כנושא הפוסט הראשון שלי לשנת 2013: לזכור ולהזכיר שאנחנו כאן רק לרגע, וטוב נעשה אם ננהג בסביבה בצניעות ובכבוד (הבית הזה גורם לי להתפייט).
שני עמודי הפלדה הם סימן ההיכר - שנראה למרחקים - של הבית הבנוי על צלע ההר.
דירה בפריז היא חלום של רבים, אבל גם שם קשה מאוד למצוא דירה במחיר אפשרי למשפחה צעירה, במיוחד אם רוצים לגור באחד הרבעים האופנתיים והמבוקשים בעיר. את זוג האדריכלים הצרפתים איזבל (Isabelle) ומתאו (Matthew) ז'י (Juy), הורים לבן ארבע, זה לא הרתיע. אחרי מסע חיפושים ארוך מצאו עליית גג מוזנחת ונטושה בבניין טיפוסי מהמאה ה-18 - 70 מ"ר בלבד שטחה, בשני מפלסים. שישה חודשי שיפוץ מאוחר יותר הפכה הדירה הישנה לדופלקס משפחתי נוח, עם כמה הברקות עיצוביות שמתייחסות למרחב המוגבל.
הוא הודי ואיש כספים לשעבר, אבהישאקה קומבהט (Abhishake Kumbhat) שמו. היא ולנטינה אאודריטו (Valentina Audrito), אדריכלית איטלקיה (ובתו של אדריכל ידוע). השניים נפגשו באי באלי שבאינדונזיה, והקימו שם משפחה ועסק לעיצוב רב תחומי - מתחם בילויים שבו מסעדה, בר, אולם תצוגה וחנות שנכללה ברשימת 50 החנויות הטובות בעולם של מגזין ווג הבריטי. וזה הבית שלהם בבאלי, שנראה מבחוץ כמו חלום טרופי ומעוצב מבפנים עם הרבה הומור ומגע אישי:
מסביב לבית - בבאלי כמו בבאלי - טראסות אורז. שטחו 560 מ''ר על מגרש של 1.
הפעם החיפוש אחרי בתים יוצאי דופן לוקח אותנו להרי האלפים השווייציים, אל כפר הסקי המפורסם צרמט (Zermatt). הנוף מהאגדות, ובדומה לאגדות סיפור הבית הזה מתחיל במפגש שבו ניתנה הבטחה חשובה, אי שם בשנות ה-60 של המאה הקודמת. אוגוסט ז'ולן (August Julen), מדריך טיולים ובעל מסעדה באלפים, הדריך בהרים את מר היינץ המפורסם מהקטשופ. השניים הפכו לחברים ואוגוסט הבטיח שאם יוולד לו בן הוא יקרא לו היינץ.
ב-1964 נולד היינץ ז'ולן (Heinz Julen), ילד בעל נטיות אמנותיות, שכנער היה מדריך סקי ובמקביל מכר לתיירים ציורים של הר המטהורן.
