כשפיליפ אוקלי ואוליביה ייפ (Philip Oakley & Olivia Yip), מעצבי פנים מצליחים מלונדון, החליטו לעזוב את העיר הגדולה ולהקים עסק של עיצוב גופי תאורה, הם חיפשו בית גדול מספיק כדי שיוכלו גם לחיות בו, גם ליצור ולהציג בו, והכי חשוב - לאחסן בו את האוספים הגדולים שלהם. מרחק שעתיים נסיעה מלונדון, ברצועת החוף במזרח סאסקס (East Sussex), הועמד למכירה פומבית פאב ישן וידוע לשמצה שעמד מוזנח וריק שנים ארוכות. מצבו של הבניין היה כה עגום וחסר תקווה, שזוג המעצבים לקח סיכון והחליט להציע תמורתו מחיר נמוך במיוחד. מכיוון שלא הייתה הצעה גבוהה יותר בכל מקרה, הם זכו בנכס.
בשנים האחרונות פולין מתנערת מהתדמית המיושנת שדבקה בה בשנות השלטון הקומוניסטי, והופכת לאחד המקומות המעניינים באירופה, עם סצינה תרבותית רוחשת ובועטת. הפעם אני מארחת כאן את סטודיו "טו קול" (2kul), סטודיו לעיצוב רב תחומי שהקימו בוורשה שלוש שותפות: אחת למדה ציור, השנייה למדה אדריכלות והשלישית עיצוב מוצר. הן אמנם לא מביאות בשורות חדשות ונועזות במיוחד, אבל מתכננות חללים חמים ונעימים, עם תשומת לב מיוחדת לאביזרים. בבית הכפרי ששיפצו מחוץ לוורשה יש שתי יחידות דיור ושילוב מוצלח בין ישן וחדש.
עוד פנינה אדריכלית שחבויה במטרופולין העצום של סאו פאולו בברזיל (כבר ביקרנו בדירת רווק בתוך העיר ובבקתת נופש מחוץ לה), הוא הבית שתיכנן למשפחתו אדריכל צעיר בשם דנילו טרה (Danilo Terra). תנאי השטח הציבו אתגר תכנוני לא פשוט: מגרש צר במורד מדרון, תחום משני צדיו בבניינים. בגלל המדרון קומת הכניסה לבית היא קומת ביניים - מעליה קומת חדרי השינה ומתחתיה החלל הפתוח של הסלון, המטבח, פינת האוכל והעבודה - שלוש קומות על שטח כולל של 185 מ''ר.
הבית מצליח להיות חם ונינוח, למרות שהסגנון הוא תעשייתי - רצפה ותקרה מבטון, קירות עשויים לבנים חשופות, צנרת חשופה, פרטי בניין שחורים ורהיטים בצבעים נייטראליים או
בדירה הזו הרצפה היא השוס העיצובי, שעליו השכילו לשמור האדריכלים שנשכרו לשפצה. המקום הוא ברצלונה, הדירה בת מאה שנים, ואליה נכנסו דיירים חדשים - זוג עם שני ילדים. למרות גילו המתקדם של המבנה, המרצפות המאוירות שלו, הכרכובים על התקרה וחלונות העץ המקוריים היו במצב טוב. מטרת השיפוץ היתה לשמר את הקיים ולהדגיש את יופיו, מבלי לפגוע בנוחות ובפונקציונליות של החללים, שהותאמו לחייה של משפחה מודרנית. האדריכלים אנה ואוג'ני באך ( Anna & Eugeni Bach) השכילו לרהט ולאבזר את הדירה בטקסטורות ובצבעים רכים, שמבליטים את יופיה של הרצפה והופכים אותה למוקד החזותי של החללים.
כשמישהו הולך עם טעמיו ואהבותיו עד הסוף, במיוחד אם הם לא שגרתיים - הבית שלו הופך לתופעה. כזה הוא ביתם של הצלם ארנה סוונסון (Arne Svenson) ומעצב הפנים צ'רלס בורקהלטר (Charles Burkhalter), שני יוצרים עם אהבה גדולה לחפצים מוזרים ומקאבריים.
מה אין בלופט הגדול שבשכונת טרייבקה במנהטן: פוחלצים, שולחן עם רגליים של גמל, מודלים אנטומיים של גוף האדם, פרוטזה, ואם זה לא מספיק - גם חפצים "רגילים" מוצגים בפעמוני זכוכית, שהופכים אותם לאקסצנטריים. הרהיטים בסגנונות ומתקופות שונות (בעיקר רטרו), וסביב הקירות ורצפת העץ המקוריים של הבניין הישן.
איך הופכים בית ישן, ארוך וצר - עם שני כיווני אוויר בלבד (ודווקא בצדדים המרוחקים והצרים של כל קומה) - לבית משפחתי נאה, נוח ועכשווי? בלונדון, שבה לא מעט בתים כאלה (שם אין רווח וגינות בין הבניינים), מתמודדים עם השאלה הזו לא מעט. הפעם נבקר במעונם בן חמש הקומות של זוג עם שני ילדים, בשכונת צ'לסי היוקרתית. שיפוץ ועיצוב הבית שם דגש על טשטוש המגרעות של המבנה הישן: כדי להתגבר על מגבלות האור, נעשה שימוש מושכל בסוגים שונים של תאורה ובמשטחים מבריקים, נבנתה תוספת מזכוכית למבנה הקיים, נישות עוצבו בחלל ועוד "פטנטים" שמרחיקים ככל האפשר את הקירות הארוכים, נטולי החלונות, זה מזה.
קל לחשוק בחופשות של משפחתו של מפיק ובמאי צ'יליאני, שעבורה תיכנן משרד האדריכלים Mas Y Fernandes בית נופש ייחודי גבוה בהרים, מרחק שעתיים נסיעה מעיר הבירה סנטיאגו דה צ'ילה. הבית עשוי עץ, צורתו מזכירה סירה, והוא נפתח לנוף מרחיב לב. הוא אינו מנקר עיניים, אלא חסר כל יומרות דווקא - נוח ונינוח, ביתי ומזמין, כולל זולה פשוטה וכיפית בחצר האחורית.
הבית צופה לנוף הררי אינסופי. המגרש גדול - חמישה דונם ורבע שטחו - אך רק חלקו הקטן (177 מ''ר) בנוי.
לבית קומה אחת והוא בנוי לרוחב המגרש. משני צדיו חצרות מחופות חצץ: בקדמית חצץ אפור ובאחורית - שמסתיימת ב"זולה" פשוטה בנויה עץ - חצץ לבן.
הסבת מבנה תעשייתי לשעבר ללופט רחב ידיים הוא פנטזיה של רבים. אך בעוד שבמקרים רבים קשה לזהות את המקור, הלופט הגברי הזה במילאנו משמר את המראה התעשייתי של החלל, עד כדי כך שקל לדמיין את בית החרושת לעיבוד מתכת, שהיה שם בעבר. האדריכל מרקו דלטורה (Marco Dellattore) הלך רחוק עם הקונספט התעשייתי, ולכן זה לא בית קל לעיכול - אין כאן אקלקטיות או בלבול. בזכות הטוטאליות של הסגנון שבחר בעל הבית, טבח חובב ואב לבן, אפשר לראות בו מקור להשראה ולרעיונות שאפשר לשלב גם בבתים בסגנונות אחרים.
הבית הזה הוא פרויקט של שני אנשי לייף סטייל ידועים בלונדון, שעבדו לא מעט ביחד: האחד הוא האדריכל אנדי מרטין (Andy Martin), שהתפרסם בזכות המסעדות והברים שעיצב. השני הוא מסעדן מצליח שביקש לשפץ את ביתו האדוארדי, שנבנה בתחילת המאה ה-20 במזרח לונדון - ולעצב אותו עם הרבה צבע ומחשבה על תצוגה נאותה לאוסף האמנות שלו. התוצאה היא שימוש נועז ב"קולור בלוקס" (Color Blocking), טרנד שכיכב בשנים האחרונות בעולם האופנה והגיע גם לעיצוב הפנים. קירות ותקרות הבית נצבעו בלבן, שמשמש רקע למשטחים גדולים של צבעים עזים. כמו שתראו מיד, לצבע יש גם תפקיד באפיון החללים ובידולם זה מזה.
אחרי כמה בתים כהים ועתירי צבע, נבקר הפעם בביתה הלבן של משפחה דנית צעירה בעיירת חוף (Vedbæk) מצפון לקופנהגן. ההורים החליטו לגדל את שני ילדיהם הקטנים מחוץ לעיר, רכשו בקתת דייגים ישנה ושיפצו אותה בקפדנות במשך ארבע שנים (!). העיצוב הסקנדינבי מתאפיין בגוונים בהירים ובחומרים טבעיים, והבית הזה מגדיל עשות - כולו לבן. יחד עם זאת, אין בו תחושה של סטריליות ומלאכותיות (כמו שאנחנו מכירים כל כך טוב ממחוזותינו). כאן הלבן נצבע על מרקמים וחומרים שונים, מזמנים שונים, בשילוב פרטי בניין מקוריים ורהיטים שרובם מחומרים טבעיים - והתוצאה מוארת, נעימה ומזמינה.
