מאת: שרי שיין
צילום: אוהד רומנו

עמוס תמם מזמין לעצמו ארוחת צהריים: סלט טונה עם ביצה, רוטב בצד, לחם דגנים וקפה הפוך על סויה. "תשמעי, יש לי הרבה סצנות בלי חולצה בהצגה", הוא מחייך במבוכה. מובן שאם תמם היה אישה, זו הייתה נחשבת ארוחת צהריים נורמטיבית לחלוטין, ואם היינו בהוליווד הוא כנראה היה מקבל אותה עם שליח של חברת דיאטה מטעם ההפקה. אבל אנחנו בתל אביב, וכאן השחקנים דואגים בעצמם, בעזרת מאמנים אישיים ודיאטנים, להגיע למשקל ולמבנה הגוף הנדרשים מהם לצורך התפקיד. במקרה של תמם מדובר כרגע בתפקיד נחשק במיוחד: סטנלי קוולסקי במחזה הנודע "חשמלית ושמה תשוקה", שיעלה בנובמבר לסירוגין בתיאטראות הבימה והקאמרי.

קשה לקבוע פגישה עם תמם. במהלך היום הוא בחזרות אינטנסיביות ל"חשמלית", ובערבים הוא מככב בקאמרי בדמותו של קאזה המיתולוגי במחזמר "קזבלן". בסופו של דבר אנחנו מצליחים לקבוע בבית קפה ליד הבימה, שם נערכות החזרות ל"חשמלית". פניו של תמם מכוסים בזיפים: "עוד לא החלטנו אם אהיה עם זקן במחזה, אז כרגע אני לא מסתפר ולא מתגלח", הוא מסביר. אני מנסה ללא קושי לדמיין אותו בדמותו של סטנלי, עומד ברחוב בגופייה לבנה וצורח אל המרפסת: "סטלהההה", בסצנה המפורסמת שהכניסה את מרלון ברנדו לפנתיאון ב־1951.

"לפני שנתיים הייתי צריך לבחור תמונה שהיא השראה בשבילי לצורך איזו כתבה לעיתון", נזכר תמם. "בחרתי תמונה מ'חשמלית ושמה תשוקה', ושחזרנו אותה אחד לאחד. בתקופת לימודי המשחק בסמינר הקיבוצים הייתי צריך לבחור סצנה מתוך איזה סרט, ובחרתי את הסרט הזה. והנה היום אני סטנלי. אני מאוד מאמין בסימנים".


איך נכנסים לנעליים כל כך מיתולוגיות בלי שזה יהפוך לחיקוי?
"הדרך היחידה היא פשוט להיות מה שאתה יודע. במשך כל העבודה שלי על הטקסט, בחרתי לא לצפות שוב ב'חשמלית'. אני זוכר כמה מרלון ברנדו הוא דומיננטי, כמה הוא מהפנט. ב'קזבלן' זה היה בדיוק אותו דבר. יהורם גאון בשבילי הוא כמו מרלון ברנדו. כשגדלתי ברמלה בשנות ה־80, ראיתי את הסרטים שלו 'מבצע יונתן' ו'קזבלן' עשרות פעמים. אני מאמין שזה לא יכול להיות דומה כששני אנשים שונים עושים את אותו תפקיד".

"אכלתי חלבונים כמו בהמה"


ההכנות של תמם לקראת התפקיד החדש לא כוללות רק את למידת הטקסט וכניסה לדמות. מבחינתו המשמעות של להיות סטנלי היא גם שינוי פיזי. זו לא הפעם הראשונה שהוא עובר מהפך גופני כדי להתאים את עצמו לדמות: כך גם עשה ב"אחת אפס אפס", סדרת המשטרה בכיכובו, שם גילם את השוטר הקשוח אריק ארבל.
"ב'אחת אפס אפס' ההוראה של יוצר הסדרה אמיר מן הייתה להוסיף חמישה קילו", הוא נזכר. "הוא כל הזמן אמר לי 'אריק ארבל הוא מסוג הבלשים שמספיק שהוא עומד לידך כדי שתפחד. הוא צריך להיות גדול ועבה בשר, לא רק שרירי. מסוג האנשים שאתה לא רוצה ללכת איתם מכות'. התחלתי להתאמן ולאכול חלבונים כמו בהמה".


בנקודה הזאת חבר תמם למאמן הכושר אלי עמוס, ומאז דרכיהם לא נפרדו. "אלי אמר לי דבר מאוד פשוט: 'הגוף הוא בסך הכל מכונה. בסופו של דבר זה מסתכם בכמה קלוריות אתה מוציא לעומת כמה קלוריות אתה מכניס'. עשיתי המון אימונים של הרמת משקולות במשקל כבד, וישר אחרי האימון הייתי שותה שייק חלבונים. האמת שבסוף התהליך הייתה לי איזו בטן קטנטנה. לא כרס, אבל בטן מבצבצת, שגם זה התאים לתפקיד”.
ההכנה לקראת התפקיד ב"חשמלית ושמה תשוקה" הייתה שונה בתכלית. ”כשהתחלתי לעבוד על סטנלי אמרתי לאלי שאני רוצה עכשיו להתחטב. בסטנלי יש משהו חתולי וקל. כבר בסצנה הראשונה הוא מוריד את החולצה. זה אדם שמשתמש בגוף שלו כדי לסמן טריטוריה, כדי להגיד 'אני פה. אני חתיך. אני חזק. אני בכושר. זה הבית שלי'. כדי שאוכל להוריד את החולצה ולהרגיש שזה המקום הנוח שלי, אני לא יכול להרגיש כבד. זה לא יעבוד. בשביל סטנלי ירדתי שישה קילו".


איך עשית את זה?
"שיטת האימון שלי פה שונה לגמרי. אני מרים משקולות במשקל קל יותר ואני גם עושה אירובי. אלי נתן לי תפריט, אבל מכיוון שאני לא אוהב תפריט קבוע ונוקשה, הוא נתן לי המון אפשרויות. אני אוכל בבוקר בדרך כלל קורנפלקס ושותה קפה, יותר מאוחר פרי, אחר כך ארוחת צהריים שכוללת עוף או דג, אורז, סלט - ארוחה טובה. בין לבין חטיף אנרגיה או תמרים ואגוזים, ובערב שוב כמו בצהריים".


אתה אוכל טוב, לא מרעיב את עצמך.
"אני אוכל יותר טוב ממה שאכלתי קודם. זה מיתוס שצריך להפריך, שכדי להוריד במשקל צריך להפסיק לאכול. להפך. אני אוכל שש ארוחות ביום. העניין הוא לאכול כל שלוש שעות. אני מוותר על קינוחים, אבל לא לגמרי. אם פעם היינו מזמינים שני קינוחים, עכשיו מזמינים אחד, ואני טועם".


מה שובר לך דיאטה? הקציצות של אמא?
"אני לא עושה דיאטה בימי שישי. בכלל, דיאטה זאת מילה לא נכונה. אני פשוט לא אוכל שטויות. הורדתי את כל הצ'יפס והבמבה. את הפיצות והבורקס עזבתי כבר לפני עשר שנים. זה פשוט זבל שנכנס לגוף. הגוף שלי הוא הכלי שלי, ואני רוצה לשמור עליו. דרך אגב, כל מי שהמקצוע שלו קשור לבריאות אומר שבריא לגוף להתפרע פעם בשבוע".


תגדיר להתפרע.
"אני מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד אוהב עוגות שוקולד, אז אני אוכל פרוסה אחת, אבל אם הייתי יכול, הייתי מפרק שני מגשים. עוגות שוקולד זה הקטע שלי. היינו לא מזמן בבה"ד 1, נסענו להופיע בהתנדבות לפני חיילים במסגרת קרן ליאור וישינסקי. פתחו לנו שולחן עם קרואסוני שוקולד. יצאתי מהחדר. מבחינתי מזה לא טועמים, מזה בולסים".


יש לך דיאטנית?
"הייתי אצל כל מי שאת יכולה לדמיין שהוא מומחה לתזונה. ניסיתי כל מאמן אפשרי וכל תזונאי, ולקחתי מכל אחד טיפים. היום יש לי כלים, אני מרגיש שאני מבין בזה".


אתה עושה ספורט רק לקראת תפקיד חדש או כחלק מאורח חיים?
"אני כל הזמן בחדרי כושר, כבר עשר שנים, בלי שום קשר לתפקיד. בדרך כלל מתאמן 3־4 פעמים בשבוע, וכשאני לפני תפקיד - חמש פעמים בשבוע. אני מתאמן בעיקר בהולמס פלייס והולך לשחות בקאנטרי ליד הבית"

.

מה קורה אם דרישות שונות לנראות גופנית מתנגשות? זה קורה?
"כן. הייתה תקופה שהמעבר מתפקיד לתפקיד היה ממש הזוי. סיפור אמיתי: כל הלילה צילמתי סצנות מרדפים בתל אביב ל'אחת אפס אפס', ובבוקר נסעתי לירושלים לצלם סצנות ל'סרוגים' בתפקיד אמיר, צעיר מהציונות הדתית. באותו יום צילמתי את הסצנה שמפטרים אותי מהאולפנה, השער סגור, ואני זורק את התיק מעבר לשער ומתכנן לטפס. אני מטפס במהירות ובלי בעיה, והבמאי עוצר את הצילומים ואומר לי: 'תקשיב, אתה לא יכול לטפס ככה. אתה אמיר, אתה חנון. נראה לי שהתבלבלת. זה היה השוטר אריק ארבל שקפץ עכשיו מעבר לשער'. אז כמובן שיש זליגות".


כשאני מזכירה לתמם כוכבים הוליוודיים שעשו מהפכים גופניים קיצוניים עבור תפקיד, החל ברוברט דה נירו וכלה באשטון קוצ'ר, הוא מיד קוטע אותי: "אל תשכחי את מתיו מקונוהי, שהוריד המון קילוגרמים בשביל 'מועדון הלקוחות של דאלאס'. את מבינה איך כלי משפיע על המשחק? מקונוהיי לא היה מקבל אוסקר אם הוא לא היה מוריד את כל המשקל הזה. אתה הופך לבן אדם אחר. כל שפת הגוף שלך משתנה".


מה היית מוכן לעשות בשביל תפקיד?
"תני לי עכשיו תפקיד בקולנוע שאני צריך להעלות בשבילו 30 קילו, ואני עושה את זה כמו גדול. זאת חוויה מדהימה. זה מאוד מעניין. אין הרבה תפקידים טובים, וכשיש משהו טוב, אני מוכן לעשות בשבילו כמעט הכל. אני מחפש אתגרים".

קידוש? זה מאסט


בגיל 37 תמם הספיק כבר לא מעט בקריירה שלו, אם זה על בימות התיאטרון ("מזריץ", "הבדלה", "הגליל התחתון"), בקולנוע ("שלוש אמהות", "סרט של משוטטים", "גיבורים קטנים", "עכשיו או לעולם לא" ו"טור אחד לחלום") וכמובן בטלוויזיה (שלוש עונות ב"סרוגים", שתי עונות ב"עספור"). בשלוש השנים האחרונות הוא פשוט לא עוצר: חוץ מ"אחת אפס אפס" המצוינת הוא גם גילם תפקיד מרכזי בסדרת הדרמה "שביתה", והתפקידים הראשיים ב"קזבלן" וב"חשמלית ושמה תשוקה" ממצבים אותו סופית כאחד השחקנים הכי בולטים בישראל.


ההליכה עד הסוף עם התפקיד באה לידי ביטוי גם בעבודה על הסדרה "סרוגים", לא באספקט הפיזי אלא דווקא הרוחני. "תמיד הייתי קרוב לדת, אבל בצילומים של הסדרה מצאתי את עצמי מתקרב יותר", מספר תמם. "הולך ארבע פעמים בשבוע לשיעורי תורה. התפקיד האיר בי משהו ואימצתי את זה לחיים. אני בא ממשפחה מסורתית פלוס, ולאבא שלי, שחזר בתשובה לפני שנולדנו, זה היה מאוד חשוב. ואז אתה מגיע לגיל ההתבגרות, ובמקום שמכריחים אותך אתה לא שם. היום אני מתקרב לזה. לומד המון, משתמש בזה המון, אבל רק ברמה הפילוסופית, לא ברמת המצוות. אני לומד את פנימיות התורה, קצת חסידות, קצת פרשות השבוע. אני תמיד אעשה קידוש בשבת, גם אם זה עם חברים. אין בית שאין בו איזה סידור".


טבעת מעטרת את אצבעו, מתנה מאשתו, טל נרובאי, ליום ההולדת האחרון שלו שאותו חגג לפני חודשיים. על הטבעת חרוט ג.ז.י - גם זה יעבור. "זה מייצר באלאנס בחיים. כשטוב לך תזכור שזה יעבור, כשרע לך תזכור שזה יעבור. אני מאמין שאנחנו מזמנים לנו דברים", הוא אומר, ונזכר בימי לימודיו בסמינר הקיבוצים, כשהיה בוהה בתמונות השחקנים הדגולים שהיו תלויים על קיר הזכוכית בתיאטרון הבימה: "אמרתי לעצמי -- יום אחד אני אהיה פה. אני אהיה בתמונות האלה. אני מאמין שאם אין לך יכולות להגיד את זה, אתה לא יכול להיות שם". והוא שם, ללא ספק הוא שם.

"תני לי עכשיו תפקיד בקולנוע שצריך להעלות בשבילו 30 ק"ג, ואני עושה את זה כמו גדול". עמוס תמם (צילום: אוהד רומנו)