דבר ראשון: כן. ירדתי. באמת. ירדתי במשקל. קילו וחצי שלמים אמרו "להתראות" ואני לא מתגעגעת.
בשבועיים האחרונים מורא אחז בגרוני בכל מפגש בין עיני לבין המשקל דק הגזרה המוסתר היטב מתחת לשידת ההחתלה של רני. אז מה אם אני אוכלת מה שצריך ומשתדלת להתאמן? עובדה, הירידה אינה חלקה, אינה זורמת במדרון התלול לו היא ראויה, רחוקה מלהתבצע בקצב שיספק אותי. נהפוך הוא. היא איטית ולא מסבירת פנים. אבל היי, לכל הפחות היא מתרחשת. על פי הדיאטנית שלי, ירידה של חצי קילו בשבוע זו ירידה מאוזנת, טובה וכזאת שתישאר לאורך זמן, אז אני שמחה שריציתי לפחות אדם אחד- את הדיאטנית.
לא היה פשוט להוריד את הקילו וחצי האלה (שניים וחצי, אם יורשה לי להזכיר את ההוא שנעלם לפני מספר שבועות). ככל שמתבגרים, הגוף מתקשה להיפרד ממשמניו העוטפים והמחבקים, ודיאטות בזק אינן בזק עוד. זמן ארוך עובר עד שהשינוי ניכר לעין. אני החלטתי לקרוא הפעם למסלול הדיאטה "מסלול החיים הבריאים" כי זה לא מצב זמני. חילוף החומרים שלי לעולם לא יהיה יעיל דיו על מנת לספוג מאות קלוריות בארוחה ולא לעשות מזה עניין. אני משמינה מהאוויר. בחיים האלה אנו נתקלים בהרבה הזדמנויות שמזכירות לנו שהעולם לא בנוי רק מירקות, קינואה ובקבוקי מים מינרליים. מה לעשות, יש שבתות שבהן אנחנו מתארחים אצל אנשים, שלמורת בטננו ניחנו בכישרון בישול או אפייה לא מבוטל; אנחנו גם דוגמים מסעדות מעניינות, מפגינים נוכחות באירועים, חווים נפילות מצב רוח שדורשות שוקולד, קרואסון, גלידה או מנת פסטה ענקית.
מה עושים? ובכן, אני יכולה להגיד לכם רק מה אני עושה ממרום שנות ניסיונותיי בדיאטות; לא כדיאטנית, ממש לא, אז קחו אותי בעירבון מוגבל, אבל קחו.
פחמימות בחתונה
בשבוע שעבר היינו בחתונה שהיתה האירוע הראשון שאליו לקחנו את רני. רגעים שקטים מדי לא היו, בוודאי לא כאלה שאיפשרו לי לבחור מה אכניס לפי. אופיר הביא לי צלחת מלאה בתפוחי אדמה ומיני פחמימות. אין לי מושג מדוע הוא סבר שזאת תהיה האופציה הנכונה בשבילי; אולי עובדת היותי צמחונית עירפלה את עיניו והוא בחר לחזור עם המאכל שנראה לו הכי משביע. לא נכנעתי, ובתום ארוחתו של רני - ולאחר שיתר יושבי השולחן כבר הספיקו לדגום כל מנה - הזזתי את צלחת הפחמימות שעמדה מולי, הלכתי לבופה והעמסתי סלטים לרוב: חסות, עגבניות שרי, סלט כרוב. את הרעב שפיעם בי לאחר שחוסלו הירקות, הרגעתי עם מנת פסטה צמחונית. נכון, לא האופציה שהייתי בוחרת בה בבית, אבל עושים את המירב. גם מהקינוחים הנפלאים טעמתי, לא אשקר, זו החולשה שלי! נעצתי כפית קטנה בכל אחד מהם והתענגתי.
ליום כזה של חטאים יש להיערך. באותו בוקר אופיר ואני אכלנו ארוחת בוקר של אלופים: ביצים, סלט גדול, גבינות, לחם דגנים ומה לא. שבענו כמו שצריך, ולחתונה שהתקיימה אחר הצהריים הגענו רעבים במידה מבוקרת. עדיף להגיע שבעים, אך אפשר וכדאי גם ליהנות ממה שיש לאירוע להציע – במגבלות הטעם הטוב והדיאטנית כמובן.
עצם היותי צמחונית הוא סוג של "מקל בגלגל". בכל תפריט דיאטה תמצאו חזה עוף, עוף מכובס ופסטראמה דלת שומן. מה לעשות שהחלטתי שאני לא אוכלת את כל אלה? הדרך מפה לפיצה-פסטה ושותפיהן לפשע קצרצרה, אבל לא בגזרה שלי. לא הפכתי לצמחונית כדי להשמין, ובעידן שלנו באמת שאין סיבה לכך. יש אלפי אתרים שיציעו לכם מתכונים טעימים, מזינים, בריאים ונטולי בשר. אז מה הבעיה? נכון, לפעמים זה מורכב יותר מלהפשיר ולבשל וכרוך בהנבטה-השרייה-טחינה ועוד, אבל בעיניי זה שווה את זה. אני נאמנה למוסר שלי וגם מכירה מתכונים חדשים וצורות מרעננות לאכול עדשים, שעועית, אפונה וגם גזר.
אז מה השורה התחתונה? לכו עם האמת שלכם ועדיין הישארו בתלם. לא טעים לכם סוכרזית בנס קפה הדיאטטי? נסו לשתות אותו בלי המתקה כלל, אולי תאהבו. לא נעים לעשות הליכות בשמש הקופחת? אולי הליכון או תוכנית כושר מול הטלוויזיה יספקו את התשובה. עדיין מתקשים ללכת למסעדה ולבחור את האופציה הבריאה? תגיעו כמעט שבעים ותהנו מקפה או מנה ראשונה נחמדה. קרבו אליכם את שביל האבנים הצהובות כדי שתוכלו לצעוד בו בקלילות לאורך זמן, ופשוט היו נאמנים לעצמכם.
