המכורים טוענים בתוקף ששיטת "ניה" שינתה להם את החיים, פתרה להם מגבלות תנועה והחזירה להם את האור לעיניים. ההדיוטות (אני) לא ממש מצליחים להבין מה זה הדבר הזה, גם אחרי חצי שעה של הסברים מפי אחת המאמנות הבכירות בארץ, יונית לרנר אופן.
אבל זה בדיוק העניין - כדי להבין מה זה ניה, לא צריך לקרוא, לשמוע או אפילו להסתכל. אפילו אחרי שיעור התנסות אחד אני יכולה להגיד בוודאות, שבמקרה של שיטת ניה כמעט אין כל קשר בין התיאוריה לחוויה.
מה זה "ניה"?
השם של השיטה כבר גורם לרוב האנשים להרים גבה. האם זו מילה בסינית? האם זה שיעור ריקוד? אומנות לחימה? תראפיה? מסע לגילוי עצמי?
התשובה היא - זה לא זה ולא זה, וגם כולם יחד. ניה היא שיטה שמשלבת עקרונות מסויימים מאומנויות לחימה, יוגה ומחול, ויוצרת מעין שיעורים מובנים אך זורמים, שנועדו לכל הגילאים ולכל מצב גופני. בניגוד לשיעורי מחול, שהרבה פעמים דורשים לעבוד תוך כדי כאב ונגד הנטייה הטבעית של הגוף, ובניגוד לשיטות אימון ספורטיביות שנועדו כדי לפתח שריר כזה או שריר אחר, ובכלל בניגוד לחשיבה המערבית, שגורסת כי צריכה להיות מטרה לכל פעילות, הרי ששיטת ניה מתמקדת בעיקר במה שטוב ונעים לגוף.כשחושבים על זה, "לעשות מה שטוב ונעים לגוף" זו חשיבה די חדשנית בכל אחד התחומים שהניה נגזרת מהם, וגם בהתחשב בתפיסת העולם שלנו, שבנויה על אקסיומות ואמונות מאד לא פשוטות, שלא לומר ממש מפחידות, כגון: "לכל דבר יש מחיר", "לא באנו ליהנות", "עם אהבה לא קונים במכולת", או החביבה עליי מכולן - "זה ייגמר בבכי". אם נסכם את האמונות הללו ביחד נקבל תוצאה די לא נעימה שאומרת בגדול שערך ה"כיף" ניצב אחרון בסדר העדיפויות שלנו כחברה. אם בטעות מתרחש לו איזה רגע נעים, רצוי שלא נתרגל אליו, כי הוא מיד יעבור ונחזור לסבול קשות. כשנעים לנו אנחנו די מופתעים, ומצד שני, לכל סוגי הייסורים הגופניים, הנפשיים ואחרים אנחנו מורגלים. אנחנו כמעט מצפים להרגיש אותם, כי הם "חלק מהחיים".
לפרגן לגוף
שיטת "ניה" כופרת מבחינה פילוסופית בהנחת היסוד הזאת ואומרת את ההיפך - אימון לא רק שלא חייב לכאוב ולהיות מייגע, אלא להיפך- כדי שיהיה לו ערך הוא חייב להיות נעים וכיפי, ולהתאים את עצמו לגוף שלנו במקום שאנחנו נתאים את עצמנו אליו. באימון ניה אין חוקים. החוק היחיד באימון ניה הוא שכל אחד ידאג שיהיה לו כיף. כל מה שכל אחד בוחר לעשות, בין אם היא או הוא נצמדים לרוטינות (המבנים שמהם מורכב השיעור) ובין אם לא, זה בסדר גמור ואף מומלץ, כל עוד התנועה עושה לו טוב. התלמידים נדרשים לשאול את עצמם בתחילת השיעור, במהלכו ובסופו כמה טוב הם נושמים, האם הם חשים אי נוחות או כאב, ולעשות הכל כדי להימנע מתחושות אלה.
שיעור ניה הוא לא שיעור פשוט לביצוע. בפעם הראשונה צריך לחצות לא מעט שיפוט וביקורת עצמית. אנחנו כל כך רגילים למסגרות נוקשות ובכלל לזה שאומרים לנו מה לעשות על כל צעד ושעל, בעבודה, במערכות יחסים, ברחוב ובאימונים, שקשה לתאר עד כמה מסובך להתחיל פשוט לזוז איך שנעים לך, כמה קשה לנו דווקא להקל על עצמינו, לפרגן לגוף שלנו, ולהימנע ממאמץ. מוזר עד כמה מסובך בשבילנו פשוט ליהנות, כי אנחנו רגילים בכלל לא לשאוף לשם. אז אם לא בשביל שום דבר אחר, לכו לשיעור, ולו רק בשביל לפגוש את עצמכם במקום הזה. כי מכל הכאבים שאנחנו מכירים, בחוסר היכולת שלנו סתם ליהנות באמת הכי דחוף לטפל.
