פסטה פוטנסקה היא ארוחה שלמה בצלחת. לכן, כשהנוער מגיע רעב ועייף וצריך להשקיט את הרעב שלו במהירות - זו המנה שאני תמיד מכינה: גם זריזה, גם מלאת טעמים וגם מכילה את כל מה שצריך כדי להמשיך הלאה במרוץ.
אבל לפני שנפנה למתכון, כמה מילים על מקור המנה. בנאפולי פרחו בעבר עסקי היצאנות בתוך מה שנקראו "בתים סגורים". חלונותיהם של בתים אלה היו תמיד מוגפים, כדי שהעוברים ושבים ברחוב לא ייראו את הנעשה בפנים - והנערות לא תדענה אם בחוץ יום או לילה.
הנערות לא הורשו לצאת מפתח הבית, אבל הן קיבלו אספקה שוטפת מנער השליחויות, שהיה מתרוצץ בין החנויות ואוסף מכל הבא ליד. דבר לא נחסך מהן, ובעיקר לא אוכל. בין קבלת לקוח אחד למשנהו הן היו מבשלות דברים מזינים מכל מה שהיה להן במטבח, בישול מהיר וזריז שלא נמשך זמן רב - כי ההפסקה בין הלקוחות לא היתה ארוכה. כך נולדה הפסטה פוטנסקה. מקור השם הוא המילה פוטנה, שמשמעותה באיטלקית היא יצאנית. הרוטב הכיל את כל מה שהיה להן במטבח, ומהיר הכנה, מזין ומאוד טעים!
לעבודה:
מרכיבים (4 מנות)
- 500 גרם ספגטי
- 2 כפות שמן זית
- 4 שיני שום קצוצות (לא כתושות!)
- 1 פילה אנשובי (רצוי מאלה שמגולגלים סביב פלפל אדום חריף)
- 1 פלפל חריף חתוך לטבעות (מי שרגיש לחריפות יכול להכניס את הפלפל לרוטב כשהוא שלם ולהוציא אותו לפני ההגשה)
- 20 זיתים שחורים מגולענים
- 3 כפיות צלפים במלח, שטופים היטב
- 300 גרם עגבניות שרי או שרי ליקופן, חתוכות לרבעים
- 10 עלי בזיליקום
- גבינת פרמזן מגוררת
אופן ההכנה
- יוצקים את השמן למחבת רחבה עם שוליים גבוהים ומחממים על אש בינונית. מוסיפים את השום ומטגנים כמה שניות (נזהרים שלא יזהיב, כדי שלא יהפוך למר). מוסיפים גם את האנשובי, הפלפל החריף, העגבניות, הזיתים והצלפים – נותנים לכל מרכיב כבוד וממתינים כמה שניות לפני הוספת המרכיב הבא.
- מנמיכים את האש וממשיכים בבישול בזמן שמכינים את הספגטי לפי הוראות היצרן.
- כשהספגטי מוכן מסננים אותו מהמים ומוסיפים למחבת עם הרוטב, כשהיא עדיין על האש. מערבבים היטב בעזרת שני מזלגות עד שהספגטי מצופה ברוטב.
- מורידים מהאש, מפזרים גבינת פרמזן מגוררת ואוכלים בתיאבון.
טיפים
- שימו לב: למנה הזאת לא מוסיפים מלח או פלפל שחור - המליחות והחריפות מתקבלות מהזיתים, מהאנשובי, מהצלפים ומהפרמזן.
- טיפ לבישול הפסטה: לפני הכנסת הפסטה למי הבישול מוסיפים להם שמן ומלח. השמן מונע את הידבקות הפסטה והמלח מזרז את הבישול.
- מתוך הבלוג של מירי גולדנפלד ויוחי מנדיל - אליוליני
