לאורך כל חיינו, כמעט בכל מקום, יש מישהו שמנסה למכור לנו אוכל שאנחנו לא באמת צריכים. ביסודי ובתיכון יש את הקיוסק שממוקם, איזה יופי, ממש ליד הבוטקה של השומר בכניסה. בסוף המסלול בטיול השנתי יש את הגזלן. בים יש את מוכר הארטיקים. בצבא יש שק"ם. באוניברסיטה יש קפיטריות, מכונות שתייה שפזורות ברחבי הקמפוס ופיצוציות ליד הדירה השכורה - למאנצ'יז שתוקפים בשלהי לילה לבן של חרישה. בעבודה יש מבחר של מסעדות, בתי קפה וטייק אווי. כמה נוח!
כל כך קינאתי בילדים בכיתה שלי שכל יום היו קונים סנדוויץ' או בייגלה בקיוסק לארוחת צהריים. אבל ההורים שלי גידלו אותנו במנטליות של חסכנות - אוכל מחוץ לבית קונים רק בתור צ'ופר מיוחד או אם ממש נתקעים. הוי הבאסה של הילדות! למה אחרים קיבלו כל יום כמה שקלים בתיק, ואני קיבלתי רק שקית ניילון עם כריך? ועוד בלי ממרח שוקולד כי זה לא בריא!
עם השנים השלמתי עם מר גורלי, והפנמתי את המסר. למה שאבזבז על ארוחת צהריים בחוץ חצי מהכסף שהרווחתי בעמל רב בבייביסיטר, כשעוד שעה אגיע הביתה? יכול להיות שההורים שלי סירבו לתת לי כסף לקיוסק כי הם ניסו לחנך אותי לאחריות כלכלית, ולא כי הם היו קמצנים שרצו למרר את חיי? המממ...
עכשיו, כשאני עובדת בעבודה של גדולים עם בית של גדולים והכל, העניין קצת יותר מסובך. אני מחוץ לבית כל היום, ואם אין אוכל במקרר בבוקר, כנראה שהוא לא פשוט יופיע שם בערב כשאני מגיעה הביתה. כל כך קל לי להגיד לעצמי - יאללה, אני ילדה גדולה, אני עובדת למחייתי, אני יכולה לפרגן לעצמי ארוחת צהריים קנויה. במיוחד כשהמעסיק משלם 50% מהעלות. אז מה, לא מגיע לי להוציא 18 שקל על ארוחת צהריים? ומתי בדיוק אני אכין לעצמי אוכל לעבודה? אני יוצאת מהבית בריצה כל בוקר, וברור שכשמנסים להספיק לאוטובוס אין זמן להתחיל לתכנן תפריט, לחטט במזווה, לחתוך, לבשל, לחכות שיתקרר ולארוז.
אז אכן, לפעמים אני באמת מפרגנת לעצמי, אבל בואו נודה באמת: חמגשית של טייק אווי זה לרוב לא פרגון כזה גדול. זה יקר. זה מלא שמן ומלח ומונוסודיום גלוטמט. לא ברור מתי זה הוכן. וזה עושה צרבת. בסך הכל זה אוכל שטעים רק קצת יותר מאוכל של צבא, רק שבטייק אווי אתה משלם על התענוג.
אני משתדלת להביא אוכל מהבית לפחות במחצית מהימים. לפעמים זה יותר קל: אחד מאתנו מבשל במשך השבוע או שיש שאריות משבת. אבל בשלב כלשהו נגמרות השאריות ואתה מוצא את עצמך עומד מול המקרר בלחץ של הבוקר ומנהל מונולוג מהיר: "כן, אז אמנם נשאר איזה חצי שניצל באחורה של הפריזר, אבל זה לא יחזיק אותי עד הערב. צריך להוסיף לזה פחמימה, או ירק או משהו... טוב לא משנה. אני פשוט אזמין".
כדי להתמודד עם הפיתוי להתעצל ולהזמין אוכל, סיגלתי לעצמי שיטה להרכבת ארוחת צהריים ביתית מהירה, ואפילו בריאה, ממה שיש במקרר. אני קוראת לזה "ירוק, מתוק וחלבון" (קליט, אני יודעת). זה הולך ככה:
כשמתארגנים ליציאה בבוקר לוקחים קופסת פלסטיק ומקדישים שתי דקות כדי לשים בה:
- ירק עלים כלשהו - חופן עלי תרד, מיקס עלי בייבי, כמה עלי חסה ערבית, פלח כרוב וכדומה.
- פרי או ירק מתוק - תפוח, תפוז, אפרסק, אשכול ענבים, חמוציות מיובשות, עגבנייה, גמבה מתוקה... מה שיש.
- חלבון - שניצל מהמקפיא, פולקע מאתמול, כמה פרוסות פסטרמה, קופסת שימורי טונה או גרגירי חומוס, נבטוטים, גוש גבינה בולגרית או פטה... בטח יש לכם משהו במקרר שעונה על הדרישות.
לא צריך להכין, לחתוך או לשטוף פה כלום, רק לזרוק לקופסה ולעוף מהבית. אם אין לכם סכין בעבודה, קחו גם סכין.
שלוש דקות לפני שאוכלים צהריים שוטפים וחותכים את הירוקים ואת הפרי/ירק ומחזירים לקופסה (או שמים בקערה, אם יש לכם בעבודה). מחממים את החלבון (אם צריך, ואם יש לכם מיקרוגל), חותכים ומוסיפים לסלט.
זהו.
נשמע לא מרשים במיוחד, אבל תחשבו על השילובים שאפשר לעשות. למשל:
- סלט עלי בייבי עם עוף ואפרסק.
- סלט תרד עם ענבים ופטה.
- סלט כרוב עם עגבנייה וטונה.
בשבוע שעבר ניצלתי שתי פרוסות אחרונות של פסטרמה הודו ביתית והכנתי סלט תרד עם הודו ותפוחים. אין סוף לאפשרויות.
ואיך אפשר לשדרג את הארוחה? עם רוטב לסלט, כמובן. אם יש לכם מקרר בעבודה, קחו צנצנת קטנה של ויניגרט ביתי שישדרג את הסלטים שלכם במשך השבוע. גם סתם מיץ לימון יעזור. אפשר גם לגנוב לעמיתים לעבודה איזה רוטב או שקיק סויה מההזמנה שלהם. ממילא תמיד נותנים יותר מדי.
כדי שכל העניין הזה יעבוד, צריך רק מעט תכנון מוקדם: ודאו שאתם מצטיידים מראש בסופר במצרכים הנדרשים, כדי שברגע האמת תמיד יהיה לכם ירוק, מתוק וחלבון במקרר (או במזווה). כמה שניות בסופר כדי לזכור לזרוק חבילת עלי בייבי וכמה פירות לעגלה + שתי דקות בבוקר כדי לאתר את כל המרכיבים + שלוש דקות כדי לחתוך ולהרכיב = ארוחת צהריים מזינה וזולה הרבה יותר מטייק אווי. בונוס: זה גם טרי יותר. השד יודע כמה זמן הפיצה/סלט/סנדוויץ' של שכנכם לשולחן ישב במקרר או בוויטרינה לפני שהגיע אליו. לכם יש סלט טרי ורענן שיד אדם מלבד שלכם לא נגעה בו.
אל תבינו אותי לא נכון – אני לא אומרת שצריך להפסיק עם הטייק אווי למשרד תכף ומיד. יש לחץ זמן, יש אילוצים, אתם עובדים כדי שיהיה לכם כסף לאוכל... אני יודעת. אבל אם המטרה היא לחסוך בכסף (ובהנחה שהמעביד לא משלם לכם על הארוחה), ארוחות צהריים קנויות הן מקום שקל לחסוך בו, והרבה. תחשבו על זה: בממוצע, יש 22 ימי עבודה בחודש; אם אתם משלמים 20 שקל ביום על אוכל (ויש כאלה שמוציאים הרבה יותר), עד סוף החודש תוציאו על ארוחות צהריים 440 שקל. בא לכם לחסוך 220 שקל בחודש (שמצטברים ל-2,640 שקל בשנה)? תביאו אוכל מהבית חצי מהזמן.
מכיוון שאי אפשר להשאיר אתכם בלי מתכון, הנה מתכון לרוטב ויניגרט פשוט וטעים שאפשר להכין ולזרוק לצנצנת תוך פחות מ-30 שניות. אם יש לכם דקה וחצי (אולי היום יש טרמפ לעבודה?) הוסיפו את הג'ינג'ר והשום, אבל הויניגרט טעים גם בלעדיהם. חומץ האורז הוא לא חובה, אבל מוסיף המון, ובכלל הוא הולך טוב עם מאכלים אסייתיים. אם אתם אוהבים את הסגנון, שווה להשקיע ולרכוש אותו (הוא נמצא באזור המוצרים האסייתיים בסופר).
עלות: כ-2 שקלים
כמות: יספיק ל-4-3 סלטים אישיים או לסלט גדול אחד
מרכיבים
- 1 כף חומץ אורז (או חומץ רגיל אם אין לכם חומץ אורז)
- 1 כף רוטב סויה
- 1 כף סילאן או דבש
- 1 כף שמן (אפשר גם 1/2 כף אם אתם מנסים להפחית קלוריות)
- 3 טיפות שמן שומשום
אם יש לכם יותר מ-30 שניות הוסיפו גם:
- 1 שן שום קטנה קצוצה דק
- מעט ג'ינג'ר טרי קצוץ, בכמות זהה לזו של השום
אופן ההכנה
- שמים את כל המרכיבים בצנצנת קטנה.
- לפני ההגשה מנערים היטב, ומוסיפים לסלט.
