איור: רונית מירסקי
כולם מכירים את האמת הידועה (או שלא) על האוכל הבריטי המשעמם (שהוא גם שמנוני למדי, וגם לא כ"כ בריא). אבל על הקפה בלונדון, לא שמעתי סיפורים רבים. רק אחרי שכתבתי את הפוסט על הדברים שאין כאן, ובעיקר על הקפה הנמס, נדלקה אצלי נורת ההברקה, והתברר לי שגם בחוץ הקפה לא כזה מדהים...
אולי בגלל שישראל מתגלה כמעצמת קפה טעים ואיכותי, ואולי בגלל שהתרגלתי לטעם הקפה בארץ, איכשהו, הקפה בחו"ל אף פעם לא טעים. אמנם יש מדי פעם מקומות שזוכרים להם את הקפה המשובח לטובה, כמו באיטליה או צרפת, אבל ברוב המקומות האחרים שביקרתי בהם, יצאתי עם חצי תאוותי בידי - מחוזק בקפאין, אבל בלי שנהניתי לצרוך אותו. תמיד הקפה יוצא חלש מדי, מוקצף מדי, גדול מדי... ניסיתי כל מני אופציות: אמריקנו, לאטה (קצר וארוך), קפוצ'ינו, פילטר, פרנץ' פרס, עם חלב בצד, חלב קר, בלי חלב.
אחרי כל הנסיונות האלה, הגעתי לשתי מסקנות: האחת - כן, ישראל היא מעצמת קפה עולמית. משהו בהקפדה, בהתאמה לחיך, פשוט טעים יותר; המסקנה השנייה היא, שגם אם ככלל הקפה במדינה לא טעים, תמיד יהיו כמה בתי קפה בודדים, שישאו לבדם את עול ההקפדה והגאווה הלאומית של אותה מדינה, ויגישו קפה אמיתי. ובכלל, אולי עדיף לדבוק במסורות המקומיות, ובאנגליה, כמה צפוי, עדיף לשתות תה מאשר קפה. אבל תה שותים כשחולים, ואני באתי לספר על קפה.
חמוש במסקנות הנ"ל, והיות שעם המסקנה הראשונה אין לי כ"כ מה לעשות מכאן, יצאתי לחרוש את לונדון, ולמצוא את אותם מקומות רחוקים שמגישים קפה טעים. אל Monmouth הגעתי לגמרי במקרה. יצאתי בוקר אחד לדשדוש איטי בחלקה הדרומי של לונדון (כלומר מדרום לתמזה), מתוך מטרה להגיע לביקור בשוק בורו, עליו שמעתי רבות ונפלאות (ועליו אפרט בפוסט אחר). לצערי, לא השכלתי לבדוק מראש מהם ימי הפתיחה של השוק, ורק כשהגעתי אליו גיליתי שבימי רביעי הוא פועל באופן חלקי בלבד, ולא כך כדאי לי לחוות אותו.
מאוכזב מעט מצאתי את עצמי מריח ריח חזק של קפה. בפינה שממול לשוק, מעוצב בסגנון מאוד כפרי עם שולחן עץ גדול במרכז, ניצב מקום שבו מגישים עשרות סוגים של קפה, ברמות קליה שונות ובאופני הכנה שונים. מעבר לקפה מגישים גם כמה סוגים של מאפים, סנדביצ'ים ומנות קלות, אבל ללא ספק קפה הוא השחקן הראשי כאן. הזמנתי משהו, בלי לדעת מה בדיוק אני מזמין, שכן בחרתי את הקפה שהיה הכוכב השבועי, וביקשתי לקבל אותו כפילטר. אחרי ששילמתי הבחור האדיב לקח מנה של פולי קפה קלויים, טחן אותם מול עיני, והניח במשפך של פילטר, ועליו שפך מים רותחים. זה נשמע כמו מעשה כשפים, אבל זה לא ממש, בעיקר נדהמתי מהתהליך.
אחרי כמה דקות של המתנה זכיתי לקבל כוס קפה מהבילה, והופניתי לבחור איזה חלב אורגני להוסיף - מלא או רזה. החנות ליד, שנקראת Konditor and cook מכינה מבחר מרשים של עוגות ועוגיות חביבות, אז פינקתי את עצמי גם במשהו מתוק.
צילומים: רונית מירסקי
כשסיפרתי על התגלית החדשה בעבודה, התברר לי שלא גיליתי את אמריקה, ושמדובר בשם דבר בלונדון (ושביקרתי בסניף השני מתוך שלושה של המוסד, ושהסניף הראשון נמצא ברחוב Monmouth, ושכן, יש קשר בין שם הרחוב לשם המוסד). לעומת זאת, המליצו לי ללכת לנסות את הקפה של Flat White. הפעם במרכז העיר, בלב הסוהו. עוד מקום שמגיש קפה מוקפד עם כמה מאפים קטנים ליד (המליצו לי על עוגת הגזר).
תייגתי לעצמי את המקום כ"לזכור בפעם הבאה שאני באזור". ואכן, חלף זמן לא רב, ומצאתי את עצמי משווע לכוס קפה (אחרי מנת אטריות בציינה טאון). איכשהו (כלומר, עם המפה בטלפון) הגעתי אל המקום. שוב, ריח הקפה הגיע אל נחירי עוד כשעמדתי ברחוב, ונכנסתי חיש קל אל בית קפה קטנטן (עם בערך 6 שולחנות), שמרכז העניינים בו הוא מכונת קפה שלא מפסיקה לטרטר, בעודה מכינה קפה ייחודי למדי. מסתבר שההגדרה
של פלאט-ווייט מגיעה מניו זילנד (או אוסטרליה, בטח הם מתווכחים על זה עד היום, כמו על מקור הפבלובה
(שאגב, לאחרונה הוכרע הדיון, ונקבע שניו-זילנד היא המקור)), והיא מנה מרוכזת של אספרסו עם מעט חלב מוקצף מהתחתית של הקנקן (!)
אני לא סגור על מקור החלב המוקצף, אבל הקפה היה בדיוק כמו שאני אוהב. חזק, בלי טעם חמצמץ של שרוף, בלי טעם מודגש מדי של חלב. אגב, ויתרתי על עוגת הגזר, כי באותו היום היתה עוגת בירה שהכינו עם גינס! הייתי חייב לטעום. נחמד. לא יותר מזה (ויש עוד בנושא הזה, בסוף הפוסט...)
אל The Espresso Room הגעתי ממש לא במקרה. קראתי עליו באיזה אתר (אולי עכבר עולם? אולי משהו מקומי? לא זוכר), והחלטתי שאני חייב לנסות (אם אני לא טועה קראתי שהבעלים של המקום, או הבריסטה הראשי שלו ניצח בתחרויות הכנת קפה רבות). עבר די הרבה זמן עד שהגעתי לאזור (הולבורן), ולקח לי לא מעט זמן למצוא את המקום (כי אין שלט), ועברתי על פניו כמה פעמים עד שהבנתי במה מדובר.
המקום הוא לא ממש בית קפה, אלא כוך קטן של קפה. אין אפילו מקום לשולחן בתוך החנות, ולכן הציבו שני שולחנות נמוכי-ישיבה מבחוץ. מובן, שאם המקום כ"כ קטן, מקומה של מכונת הקפה מודגש עוד יותר, ולצידה ויטרינה קטנה עם מבחר קטן של עוגיות מבצק פריך, כולן נטולות גלוטן. הקפה היה טעים כ"כ, ובעצם הוא בעיקר הזכיר לי את הקפה מישראל. כמו שצריך, בלי הגדרות מיותרות, בספל קטן. כמו שאני אוהב.
הבעיה עם המידע הזה שצברתי היא גדולה. מצד אחד אני יודע שיש מקומות טובים לשתות בהם קפה בלונדון, מצד שני כדי להגיע למקומות האלה צריך לנסוע לשם במיוחד, או להיות במקרה בסביבה. מכיוון שאני לא ממש מגיע במקרה לסביבה, ופנאי מיותר לסוע כדי לשתות קפה אין לי, יוצא שאני מסתפק בנס של הבית (הגיע עוד משלוח של ג'ייקובס ביבוא אישי מישראל), או בכוסות הענק של סטארבאקס...
Monmouth Coffee (Borough Market): 2 Park Street, London, SE1 9AB
http://www.monmouthcoffee.co.uk/
שעות פתיחה: שני-שבת: 07:30-18:00
Flat White, 17 Berwick Street, London, W1F 0PT
http://www.flatwhitecafe.com/
שעות פתיחה: שני-שישי: 08:00-19:00; שבת-ראשון: 09:00-18:00
The Espresso Room, 31-35 Great Ormond Street, London, WC1N 3HZ
http://www.theespressoroom.com/
שעות פתיחה: שני-שישי 07:30-17:00
אחרי שהתנסיתי בפעם הראשונה, קצת חקרתי, וגיליתי שזו עוגה נפוצה למדי. ניסיתי סוגים שונים של בירה, אבל רק עם גינס (או בירה אחרת מסוג סטאוט) העוגה קיבלה את הטעם המעניין של הבירה. בד"כ מכינים אותה עם אבקת קקאו, אבל כשהחלפתי את הקקאו בשוקולד אמיתי הטעם היה עשיר יותר. נהוג גם לצפות בקרם לבן, כמחווה לקצף הלבן שמעטר כל כוס ראויה של גינס, אז הוספתי לו קצת וויסקי, כמחווה לאלכוהוליזם האירי באשר הוא...
מרכיבים (תבנית מתפרקת בקוטר 22 ס"מ)
250 גרם חמאה
250 (כוס) גרם גינס
100 גרם שוקולד מריר
20 גרם (שלוש כפות) אבקת קקאו
400 גרם (שתי כוסות) סוכר
150 גרם שמנת חמוצה
3 ביצים
1 כף תמצית וניל
260 גרם (שתי כוסות פחות כף) קמח
1/2 2 כפיות סודה לשתיה
אופן ההכנה
1. מחממים את התנור ל150 מעלות. מכינים תבנית עגולה, עם בסיס מתפרק, בקוטר 22 ס"מ: מורחים את דפנות התבנית במעט חמאה, ועוטפים את תחתית התבנית בנייר אפיה.
2. ממיסים את החמאה (בקערה גדולה במיקרו, או בסיר גדול על להבה נמוכה). מורידים מהאש, ומוסיפים את השוקולד, ומערבבים עד שהשוקולד נמס. מוסיפים את הגינס ומערבבים היטב. מוסיפים את הסוכר ואבקת הקקאו.
3. בקערה נפרדת מערבבים את השמנת החמוצה, הביצים ותמצית הווניל. מוסיפים לתערובת הגינס ומערבבים לתערובת אחידה.
4. בקערה שלישית מערבבים את הקמח והסודה לשתיה. מוסיפים מחצית מכמות היבשים לתערובת הגינס ומערבבים מעט. מוסיפים את המחצית השניה של היבשים, ומערבבים רק עד שנוצרת תערובת אחידה (ולא יותר מדי).
5. יוצקים לתבנית ואופים כ-35 דקות. עד שהעוגה קפיצית למגע, וקיסם שנשלף ממנה יוצא יבש עם מעט פירורים לחים של עוגה. מוציאים את העוגה ומניחים בצד לצינון מלא.
לציפוי
80 גרם (שני שליש כוס) אבקת סוכר
40 גרם חמאה
20 (כף ועוד כפית) גרם וויסקי
300 גרם גבינת שמנת
1. בקערת המיקסר שמים את החמאה ואבקת הסוכר ובעזרת וו גיטרה מקציפים במהירות גבוהה (מתחילים לאט ומגבירים את הקצב) במשך כשלוש דקות, עד שנוצרת תערובת אוורירית.
2. מוסיפים בהדרגה את הוויסקי, וממשיכים להקציף עוד כחצי דקה. מנמיכים את מהירות המיקסר, מוסיפים את גבינת השמנת, ומגבירים את המהירות למשך כשתי דקות נוספות, עד שהקרם אוורירי.
3. מורחים בנדיבות על העוגה הצוננת.
