משל יהודי עתיק, או לפחות כך הוא הוצג בפני, מספר על גוי שהתארח בביתו של רב לארוחת שבת. אשתו של הרב בישלה חמין (איך לא), ויחדיו הם סעדו ונהנו איש מחברת רעהו - ובעיקר ממטעמיה של אשת הרב. למעשה, הגוי היה כה מרוצה מהחמין, עד שהתחנן בפני אשת הרב שתגלה לו כיצד הכינה אותו. אשת הרב האדיבה נעתרה, והעניקה לגוי את המתכון בחפץ לב. זה חזר לביתו שָׂבֵעַ ומאושר, בהאמינו כי מעתה יוכל ליהנות עוד פעמים רבות מקדירת השעועית החומה והחמה הזאת.

חלפו ימים אחדים, או שבועות או חודשים – אני לא ממש זוכר וגם לא בטוח שזה חשוב לסיפור – והגוי פגש שוב ברב. לאחר חילופי ברכות, הִתוודה הגוי בפני הרב כי מאז אותה ארוחת שבת נפלאה ניסה להכין את החמין בעצמו אך נכשל פעם אחר פעם בשחזור הטעמים והניחוחות. "אה, ברור למה נכשלת!" השיב לו הרב בביטחון, "פשוט בחמין שלך היה חסר התיבול של שבת".

אני מבטיח שזה יהיה המשל היהודי האחרון שתקראו בכתבות שלי, והוא מוּבא כאן משום שלאותו "תיבול של שבת" יש מבחינתי מקבילה - "תיבול של שטח". הוא הסיבה להעמיס על הרכב את המנגל, הפלנצ'ה, הגזיה והעצים מדי כמה שבועות, ולהעדיף את טעם תבשיל קדירת הפויקה המתבשל לאט מעל המדורה על פני התבשיל המחומם בתנור הביתי.

וכשם שקשה לדעת מה יש בה בשבת שיוצר את התיבול המיוחד של התבשיל, כך לא ברור לגמרי מהי הסיבה האמיתית לכך שטעם השטח גובר על פני טעם הבית. האוויר שבחוץ? שברירי החול והאבק שנכנסים למנה? ארומת המדורה? המוטיבציה לאכול בתנאי שדה מאולתרים לאחר השקעה מרובה? תהיה הסיבה אשר תהיה, עם התוצאה אי אפשר להתווכח. תיבול של שטח מיטיב כל נֵתַח.

בישול אוכל בשטח נע בטווח הרחב שבין מתכונים קַלֵּי ומהירֵי הכנה לבין כאלה אתגריים ויצירתיים במיוחד. המתכונים לא מיועדים דווקא לקהל טיילנים-בשלנים-מקצוענים אליטיסטי, ולא אגזים אם אומר שחלקם יוכל לספק קרש הצלה ביום סגריר או בליל שרב אפילו לתרמילאים, לרוכבי אופניים ולג'יפּאים שסתם נתקעו בטיול ארעי במדבר עם כמה גריסים וגזר.

למעשה, בסיטואציה הזאת פחות או יותר נמצאתי אני, כשהחלטתי כלאחר יד לכתוב ספר בישול שטח. זה היה בסוף 2006, כשטיילתי עם כמה חברים במכתש רמון ופצחתי בהרפתקה שתחילתה איסוף מתכונים קליל למטיילים במצוקה. לאחר צבירה של כ-150 מתכונים, חודשים ארוכים של ניסוי וטעימה ותהליך הפקה ארוך יצא לבסוף לאור הספר "בישולי הדרך – המדריך המקצועי לבישול בשטח".

הישארו על השביל, הביאו קרשים מהבית

לפני שצוללים לתוך המחבת חשוב להתייחס לעניין חשוב מאין כמוהו. בכל פעם זה קורה לי מחדש: אני מטייל בארץ הנהדרת שלנו, רואה את ערמות הפסולת המושלכות בצד הדרך ונאלץ לטפל בצביטות הלב שלי. קשה לומר את הדברים כך שלא יישמעו כהטפה, אבל זו האמת: את נכס הטבע שלנו אנחנו מחויבים לשמר, אחרת – כמו שקורה תמיד עם נכסים – הוא יצטמק וייכחד. זה לא מצריך הרבה – בסך הכל יש לדאוג לכך שגם בטיולים הבאים שלכם יישאר הטבע יפה וטבעי כמו שמגיע לו ולנו.

טיילתם? בישלתם? נהניתם? השאירו את השטח נקי (צילום: thinkstock)
טיילתם? בישלתם? נהניתם? השאירו את השטח נקי (צילום: thinkstock)

גם האמירות המבטלות את יכולת ה"אני" אל מול האחריות הגדולה של הכלל אינן מוצדקות. אם כל אחד יחשוב שמי הוא בכלל שלבדו יוכל לעשות את השינוי – כל היחידים שמצטרפים לכלל יובילו את הארץ שלנו להידמות לפח זבל גדול, המעודד את השחתת החי והצומח. והרי לא זה מה שהייתם רוצים שיקרה.

אז הנה כמה כללים שכדאי לפעול לפיהם:

  • תמיד חִזרו הביתה עם מה שהבאתם לשטח. גם אם מה שהבאתם שִינה את מצב הצבירה שלו והפך לפסולת – קחו שקיות אשפה ופנו אותו לתוכן. אתם יודעים מה, אפילו החמירו וחִזרו עם יותר ממה שהבאתם לשטח: שכל אחד מכם יאסוף עוד שתי פיסות פסולת לתוך השקית. יום אחד עוד תודו לעצמכם על הניקיון הזה.
  • לעולם אל תשאירו מדורה דולקת ללא השגחה. בלכתכם לישון, או לפני שאתם ממשיכים בדרככם, ודאו כי המדורה כובתה לחלוטין ואין יותר סימני עשן. היכן שיש עשן יש אש (זה לא אני, אלה חז"ל).
  • אל תגדעו ענפים או שיחים כדי להדליק אש. אין כמו להביא גזם או קרשים מהבית – זה לא רק חוסך זמן רב, זה גם מאוד ידידותי לשטח.
  • דעו מה ניתן למחזר, ומחזרו.
  • בזמן הטיול, בין אם אתם עורכים אותו ברגל, באופניים או בג'יפ, הישארו על השביל.
  • ובכלל, השתמשו בשכל הישר. טיילתם? בישלתם? אכלתם? נהניתם? הארץ הקטנה והיפה של כולנו תרמה לחוויה שלכם? מרגע זה רק אתם אלה שצריכים לנצור את החוויה ולשמר אותה, לא היא. שחררו אותה ממנה, תנו לה לנשום. אל תשאירו זיכרונות בשטח, הזכירו שהשטח יישאר.

ובכל זאת, אם אנחנו עתידים לנהל רומן ארוך של כתבות ומתכוני שטח טעימים (ובריאים!), יהיה זה לא נאה להתחילו ללא מתכון. אז יאללה – קַפְּלוּ, טיילוּ, בַּשְּׁלוּ, אִכלוּ, ואחרי שאתם עוזבים את השטח נקי, שִלחו פידבקים ותגובות שנדע מה אפשר לעשות יותר טוב בפעם הבאה.

_____________________________________________

קישואים כדוריים ממולאים בכבש ובורגול במדורה

מוטק'ה, חבר יקר ובשלן בחסד, אוהב לנסות דברים חדשים. כששנינו נתקפים במכת יצירתיות משותפת, מתחיל להיות מעניין. באחד הימים החלטנו לנסות גרסאות שונות של ירקות ממולאים במדורה. ההחלטה הניבה לא פחות מעשר גרסאות של ירקות ומליות, קונבנציונליות יותר ופחות. על הכרוב הממולא בטונה, תאנים ופיסטוקים, למשל, שקלנו לרשום פטנט. אבל לא רק הוא - מרבית יתר הניסיונות הוכתרו כהצלחה מסחררת, שרק מאתגרת אותנו כל פעם מחדש.

צריך להביא בחשבון שלא כל ירק ממולא יכול להתבשל במדורה. למעשה, ברוב המקרים רק ירקות קשים המכילים נוזלים רבים בנויים לשרוד את צורת הבישול הלוהטת הזאת, אלא אם כן אתם חושקים דווקא ברסק עגבניות באריזת שי כסופה או במחית חציל. את המתכונים האלה נחמד להכין בשת"פ של פס ייצור חברתי. המגלענים יושבים לצד החותכים, שיושבים ליד הממלאים, שיושבים ליד האורזים, שמוסרים לדוחף למדורה. כולם במעגל, קצת יין אדום, בדיחה שמצליחה להפתיע, ניתוח רגע מכונן בטיול של הבוקר – קר ומשעמם לא יהיה.

מרכיבים (5 מנות = 2 קישואים לאדם)
  • 3/4 כוס בורגול
  • 1/2 1 כוסות מים
  • 10 קישואים כדוריים
  • שמן זית
  • 250 גרם בשר כבש טחון
  • 1 בצל בינוני קצוץ
  • 4 שיני שום קצוצות
  • 1 פלפל חריף
  • 1/2 כוס יין לבן יבש
  • 2 עגבניות בשלות חתוכות לקוביות
  • 1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה
  • 1 כפית סוכר
  • מלח
  • פלפל שחור
  • קורט אגוז מוסקט
  • 50 גרם אגוזי מלך
  • 4 כפות מים

אופן ההכנה
  1. משרים את הבורגול ב-1/2 1 כוסות מים למשך 20 דקות ומסננים. אם אין מסננת בשטח, אפשר לאמץ אחת מכמה דרכים יצירתיות: אם אתם הורים לתינוקות, כמוני, הלוו מתינוקכם חיתול בד (רצוי נקי). הכניסו את הבורגול אל החיתול, והניפו מצד לצד כדי לדחוף את הנוזלים החוצה. אפשרות אחרת היא להכניס צלחת לקערה ולדחוס את הבורגול בזמן שמחזיקים את הקערה עם הפתח כלפי מטה. כך הצלחת מונעת מהבורגול ליפול על הרצפה.
  2. חותכים כיפה מכל קישוא ומשאירים את הכיפות בינתיים בצד. בעזרת כף מגלענים את הקישואים, ומשאירים דפנות בעובי של סנטימטר.
  3. מחממים שמן זית במחבת ומוסיפים את בשר הכבש, הבצל, השום והפלפל החריף. מטגנים תוך ערבוב בעזרת כף עץ עד שהבשר מפורר ומוכן. מוסיפים את היין הלבן ומאדים עוד כמה דקות את הנוזלים.
  4. מוסיפים למחבת את העגבניות הקצוצות, הפטרוזיליה, הסוכר, המלח, הפלפל השחור וקורט אגוז מוסקט, ומערבבים היטב עוד כ-4-3 דקות על האש. מוסיפים את שאר הרכיבים – הבורגול, אגוזי המלך הקצוצים ו-4 כפות מים ומערבבים היטב.
  5. ממלאים כל קישוא במלית עד 80% מנפחו. סוגרים את ראשי הקישואים בכיפות שנשמרו בצד, ועוטפים היטב בשתי שכבות של נייר כסף. מניחים בפאתי המדורה למשך 1/2 שעה.

גיוון
  • מי שגדל על ה"קוסה מחשי" ורוצה להעניק למתכון הזה ארומה של בית, מוזמן להוסיף למלית כפית בהרט או קינמון. אם אין מנוס, אפשר להחליף את אגוזי המלך בצנוברים.
  • אוהבי החצילים יכולים להוסיף למלית קוביות חצילים מוקפצות בשמן זית, מעט רסק עגבניות וכפית סוכר.